אורלי לוי-אבקסיס: "אני שווה שמונה מנדטים. אולי יותר"

לשכתה של ח"כ אורלי לוי־אבקסיס בכנסת ניצבת ממש מול זו של השר אביגדור ליברמן. בין הלשכות מפריד רק מסדרון צר, שבו מסתופפים מאבטחי שר הביטחון. תמונה די אירונית, כי הקרבה הזאת עומדת ביחס הפוך לניכור ולחוסר האמון ששוררים בין השניים מחודש מאי 2016, אז פרשה לוי מהמפלגה שהקים ליברמן בעקבות הצטרפותו לקואליציה ואי־מינויה לשרה.

נפרדתם בפיצוץ גדול, ואתם יושבים דלת מול דלת.  

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

להאזנה ב-iTunes  | לכל הכתבות המוקלטות

"יש ימים שזה נורא מתסכל. כח"כית יש לי ארגז כלי עבודה שמגיעים לי על פי חוק, ועכשיו, כשאני במעמד מוזר בכנסת, מנסים לקצץ בהם כל הזמן. אבל זה רק מפיח בי יותר רוח לחימה. מי שמנסה להשתיק ולרמוס את הקול שלי ייתקל באחת שאין לה בעיה לחשוף".

לוי־אבקסיס. "לפי הסקרים שיש לי, בפרישה הייתי שווה שמונה מנדטים. מאז מצבי רק השתפר". (סטיילינג: מיקי ממון, שיער ואיפור: ענבל מסאס ל"סולו", סריג Cedric Charlier, "מאדאם דה פומפדור", ה' באייר 16 ת"א) צילום: ינאי יחיאל

איפה ניסו להשתיק אותך?

"נתחיל בדרך שבה הודחתי מהמפלגה: הם ביקשו מוועדת הכנסת להכריז עליי 'פורשת', הליך שנועד להעניש ח"כים סוררים (שרוצים לעזוב עם התקציב שלהם כדי להתחבר למנעמי השלטון, דב"נ), וההצבעה בוועדה נעשתה במשמעת קואליציונית.

"אחר כך גיליתי שהורידו לי כלים פרלמנטריים שמגיעים לי על פי חוק. למשל, לכל ח"כ יש מכסה של ימים מיוחדים שהוא יכול לקיים בכנסת כדי להעלות נושאים לסדר היום. ימים שיזמתי, כמו יום הדיור הציבורי ויום הפג, נדחו שוב ושוב: בכל פעם שבה הצעתי תאריכים ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, נעניתי ש'זה לא מסתייע'. ניסו להעביר אותי למושב האחורי במליאה, ומה זה אם לא להעביר אותי למקום שלא רואים. לא ידעתי שירצו להשתיק אותי באופן כל כך מגויס. מצד אחר, זה מראה שהם לחוצים, ושאני עושה עבודה טובה".

לפי שעה, הדרייב האדיר של לוי־אבקסיס ל"עבודה טובה" לובש צורה של הקמת מפלגה אזרחית־חברתית. "כרגע אני בעניינים הלוגיסטיים: פנייה לרשם המפלגות, התלבטות בין שתי אופציות לשם, גיבוש רשימה לכנסת. אנשים מאוד איכותיים מגלים התעניינות. אני רוצה שמי שיהיו איתי ברשימה יהיו נוכחים לא פחות ממני". פנייה אגבית לעוקביה בפייסבוק הולידה 4,200 הצעות לאירוח חוגי בית שבהם היא תתחיל לפעול בשבועות הקרובים, במה שיהיה חימום מנועים עד ליריית הפתיחה של הקמפיין שלה: ההכרזה הרשמית על הקמת המפלגה ועל הרשימה, שעתידה לדבריה להימסר בחודשים הקרובים.

עם אביגדור ליברמן ב־2008, כשהצטרפה לישראל ביתנו צילום: אפי שריר

כמה שווה הראש שלך, במונחי מנדטים?

"לפי הסקרים שיש לי, בפרישה הייתי שווה שמונה מנדטים. מאז מצבי רק השתפר וכיום הוא טוב יותר ממפלגות קיימות. זאת הולכת להיות הפתעת הבחירות".

"לא רציתי להחליף מפלגה אחת במפלגה תואמת. בליכוד יש גם המון קבוצות לחץ שהתפקדו כדי להשפיע על המפלגה מבפנים: מתנחלים, אבות גרושים, כאלה שמזוהים עם כתות. השיטה מקולקלת מהשורש. את יודעת כמה פעמים אמרו לי שאם אני רוצה תמיכה בחוק שלי עליי להסיר התנגדותי מחוק אחר?".

"כחלון חברתי יותר מקודמיו, מלפיד ובטח משטייניץ, אבל יש הרבה נגזרות לחברתי, וגם איתו יש לי חילוקי דעות מהותיים. למשל בנושא משכנתא בערבות מדינה: היום גורמים לאנשים לחפש הון עצמי פיקטיבי, וזה מסוכן מאוד (לוי־אבקסיס מקדמת הצעה למשכנתא של 90% בערבות המדינה, שתמנע מלווים להשתעבד לשוק האפור או למסגרות חוץ־בנקאיות, דב"נ). לכחלון גם יש ניגודי אינטרסים עם בעלי הון. הוא שם במקומו את אלי כהן כשר הכלכלה, אבל זה כמו שביבי מינה את איוב קרא לשר תקשורת: מישהו באמת מצפה שכהן יבצע את התפקיד בניגוד לראש המפלגה שלו? זו אחיזת עיניים".

"לאחרונה אני שומעת את השאלה הזאת רבות. אנחנו משתפות פעולה - למשל בהעלאת גיל הפנסיה עם הבחנה בין נשים מוחלשות לנשים חזקות - ותמכתי בריצה שלה לראשות ההסתדרות. אני רואה אותה בוועדות, דיני עבודה חשובים לה, היא יכולה לייצג את העובדים בלי אינטרסים זרים. במערכת הבחירות בהסתדרות היו יותר מדי כספים ואינטרסים שייפגעו אם הראשים יוחלפו - וכל מקום שבו יש שמנת שיכולה להילקח, זה מקום שמזמין אי־סדרים".

"תמכתי בשלי יחימוביץ' לראשות ההסתדרות. דיני עבודה חשובים לה, והיא יכולה לייצג עובדים בלי אינטרסים זרים. אבל בבחירות בהסתדרות היו יותר מדי אינטרסנטים שייפגעו מניצחון שלה, וכשהשמנת בסיכון מופיעים אי־סדרים" צילום: עמוס בן גרשום (לע"מ)

"החלוקה המסורתית לשמאל וימין כבר לא רלבנטית במרכז הפרגמטי. ב'שתי מדינות לשני עמים' תומכים היום גם שר האוצר כחלון ושר הביטחון ליברמן, אז מה ההבדל בין ימין לשמאל? כשיהיה פרטנר למהלך מדיני, הנושא הזה יהיה רלבנטי. עד אז העניין של רוב הישראלים הוא בנושאים כמו בריאות וחינוך. אני רוצה להתעסק בחיי היומיום, באג'נדה אזרחית. לא נהיה מפלגה בתחום המדיני, אבל כן נשפיע: רוצים שלום, אבל כזה שמבטיח אינטרסים שלנו, בלי צעדים חד־צדדיים. בטח לא סיפוח של השטחים; האפרטהייד נגמר, אי אפשר לספח בלי לקבל אחריות שמתבטאת בתקציבים למימון ביטוח לאומי ובעוד זכויות".

"הוא לא רואה את זה אחרת".

"משה כחלון הוא חברתי יותר מלפיד ומשטייניץ, אבל יש לנו חילוקי דעות מהותיים. הוא גם מצוי בניגוד אינטרסים בגלל קשריו עם בעלי הון. הוא מינה במקומו את אלי כהן כשר הכלכלה, אבל זה כמו שביבי מינה את איוב קרא לשר: זו אחיזת עיניים" צילום: שאול גולן

"כשליברמן עמד מולי ושיקר לי במצח נחושה על כך שאין משא ומתן בזמן שהיו לי נתונים על מה שקורה בתוך החדר. אמרתי לו במפורש שאם יש משא ומתן אני רוצה להיות מעורבת בו; הרי ההסכם שלו איתי היה שארוץ כמספר שתיים, הוא אמר 'חברתי ומדיני ילכו יד ביד'. אבל הוא המשיך לומר 'אין משא ומתן' כשאני כבר יודעת שיש, מי הנציגים, מה הוצע לנו, מה ביקשנו. בערב הוא התקשר אליי ונתתי לו דרך אלגנטית לצאת מהשקר. אמרתי 'אתה בטוח שאין משא ומתן?', כמו שאני שואלת את הבת שלי 'בטוח שזה כל מה שהיה בבית הספר?'. ושוב הוא השיב שלא.

"יכול להיות שליברמן חשב שאיישר קו בדיעבד ואשאר באזור הנוחות. הוא רגיל לח"כים כאלה. אחר כך שאלו מה אפשר להציע לי כדי לרצות אותי. אבל איך? אני לא אאמין לו יותר לעולם.

"זכרתי לה חסד נעורים. אמרו לי שעזיבה שלי תרסק אותה, שיהיה להם קשה להתאושש. הייתי אצילית ועזבתי כשליברמן חזק ולא על ערש דווי, כי וואלה, יש גם אמות מידה אנושיות בסיפור הזה. אולי נעשו פה דברים, אני לא יודעת, אני יכולה לומר לך שאיתי אף אחד לא ניסה לגנוב סוסים".

"אולי זו תמימות, אבל על רקע דברים שקרו בעבר לא האמנתי שמישהו יעז. בואי נאמר שאם זו רדיפה של ישראל ביתנו אז היא מתוזמנת באופן מטורף. אירוע אחד, אירוע שני - מילא. בשלישי זה כבר נראה כמו סינדרום. בזירה המוניציפלית לא הייתי מעורבת. כנראה עכשיו אדרש לכך, עם המפלגה החדשה. זו זירה מעניינת".

הלוחמנות של לוי־אבקסיס לא תמיד קלה לעיכול, אבל היא עובדת לטובת אוכלוסיות מושתקות שהיא מייצגת. במשך השנים היא קידמה את שיקום הדיור הציבורי ויזמה חקיקה בנושאים כמו הגנה על ילדים בסיכון, שילוב אוטיסטים בקהילה, ועבריינות מין. היא מזוהה כאחת הפרלמנטריות החרוצות וזכתה באות הפרלמנטרית המצטיינת ל־2012, באות אומ"ץ ל־2014 ובפרס אבירת איכות השלטון ל־2015.

"בנושא שינוי מבנה הבורסה, משרדי האוצר והמשפטים העלימו מהח"כים חוות דעת שמשמעותן יכלה להיות העברת מיליוני שקלים לציבור. הם גרמו לח"כים להצביע בניגוד למצפונם ולפטור את הבנקים ממס שבח. מה אנחנו, פיקציה?" צילום: עומר מסינגר

"יש פה אינטרס ציבורי שהופקר, אם בזדון ואם במקרה. לוקחים תקציבי ציבור ומבזבזים אותם בגלל אינטרסים שהשתרבבו פנימה. האם ח"כים בקואליציה היו תומכים בהצעת חוק תחת הכותרת 'לפטור את הבנקים ממס שבח'? מרגע שזה הוסתר, גרמתם לח"כים להצביע בניגוד למצפונם".

“יש מי שאומרים ששלי קיצונית. אבל הנה, אשה ניצבת מול כל הלחצים האלה. אמרתי לעצמי 'שווה לפרגן'. לא רק משום שהיא אשה, אלא כי היא מביאה איתה ערך מוסף.

 "השיח של מירי רגב לא תורם שום דבר, בטח לא למי שבשמם היא מדברת. יש פערים, בואי נפתור אותם. אי אפשר לעשות את זה בגישה של 'נהרוס אתכם כדי לבנות משהו אחר'. שתעצור את הרכבת הזאת".

"השיח של מירי רגב לא תורם שום דבר, בטח לא למי שבשמם היא מדברת. יש פערים, בואי נפתור אותם. אי אפשר לעשות את זה בגישה של 'נהרוס אתכם כדי לבנות משהו אחר'. שתעצור את הרכבת הזאת" צילום: תומריקו

"איזה אג'נדה יש בלפלג את העם באופן כזה? מה השיח הזה תורם? יש פערים, יש עיוותים - בואי נדבר על איך פותרים אותם. אי אפשר לפתור אותם בגישה של 'אתם לא שווים ואנחנו נהרוס אתכם כדי לבנות משהו אחר'. שתעצור את הרכבת הזאת. השיח המפלג לא תורם כלום, בטח לא למי שבשמם היא מדברת. גם לא הייתי רוצה שזה יהיה המודל לחיקוי לילדות מהפריפריה, או לילדות שלי".

"אורן חזן פיצח את השיטה: ככל שאתה עושה יותר פרובוקציות אתה מקבל יותר סיקור, כמו מפלצת שמאכילים אותה. אבל יש ח"כים שאני חוששת מהם הרבה יותר. כשבצלאל סמוטריץ' אומר ביום העוני 'צריך לדעת להסתפק במועט', אחרי שבוועדת הכספים הוא הסיט כספים מדיור ציבורי לסלילת כביש למעלה אדומים, זה מטריד הרבה יותר. ומה שמטריד עוד יותר הוא שיו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, משתף פעולה עם כל מה שהקואליציה רוצה. גם רובי ריבלין היה יו"ר הכנסת, אבל לו היו קווים אדומים. אני עדיין מחכה לראות את הקווים האדומים של יולי".

"יותר מהפרובוקציות של אורן חזן, אני מוטרדת מבצלאל סמוטריץ', שהסיט כספים מדיור ציבורי להתנחלויות, או מיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שעושה כל מה שהקואליציה רוצה. לריבלין כיו"ר הכנסת היו קווים אדומים. ליולי אין, בינתיים" צילום: תומריקו

"לא היה לי שום רעב לפוליטיקה ולא רציתי אותה. עבדתי בתקשורת, היתה לי תוכנית נחמדה ברדיו, בטלוויזיה, בלי לקחת איתי הביתה את פניות הציבור.

"השבועיים שעברו עליי אחרי שאמרתי 'כן', ב־2008, היו קשים, דווקא משום שהכרתי פוליטיקה. ידעתי על מה מדובר. מצד אחד, פתאום יש לך אפשרות להשפיע. מצד אחר, אני מסתכלת על הבנות שלי ואומרת לעצמי 'אני לא אעשה להן את זה'. בסוף הלכתי לשם, כי זו האופציה היחידה לשנות. הובטח לי שכל סיעת ישראל ביתנו תעמוד מאחוריי בנושאים חברתיים, והסכמתי. היתה לי יראת כבוד למקום הזה. התחלתי ללמוד את העבודה מהבסיס: מה זו שאילתא, איך להשתמש בכלים פרלמנטריים. כשאת כבר בפנים את לא רוצה להיות אורחת לרגע, את רוצה לשנות, אחרת צאי מהמשחק הזה".

דוד לוי ובנותיו בתחילת שנות התשעים (אורלי שנייה מימין). "אני לא מתייעצת איתו אלא מודיעה, כי אני יודעת מה אני רוצה לעשות. ככה זה מילדות" צילום: בועז לניר

בילדותך, מה היה היחס שלך לפעילות הפוליטית של אביך?

"היום כבוגרת אני מבינה ביתר חדות מה היה אז, ואני מעריצה אותו על כך שעמד עם גב זקוף. הוא הביא קול שלא היה עד אז בהנהגה, את מצוקת הפריפריה, את פרויקט שיקום שכונות, שכל מדינה היתה חפצה בו; יצר חוגים מסובסדים לילדים בפריפריה. אני זוכרת שקיבלנו פתאום חוגים של עשירים: טניס ושיעורי מוזיקה. ראו ילדים חוזרים עם כלי נגינה הביתה. איזה דבר, אין לתאר".

"בתור ילדה היו לי צלקות מזה, בעיקר מבדיחות דוד לוי. כל יום שמעתי בדיחות חדשות. האבסורד הוא שהילדים שצחקו לא הבינו שהבדיחות האלה הן עליהם, על מה שאבא שלי מייצג".

"היו פעמים שהוא נפגע, אבל כשניסו להדביק לו תווית של 'נעלב' ואת הסטריאוטיפ של המזרחי שמחפש כבוד, זה היה דיבור לא ענייני שנועד להשתיק אותו. אני זוכרת שאני וחברה שלי בצבא נקרענו מצחוק כשאמרו 'נעלב והלך לבית שאן'. לאן ילך? לתל אביב? לחוף? בית שאן היא הבית שלו".

"הוא גאון. יש לנו שיחות על מדע, פילוסופיה, אפילו על גידול ילדים. אמא אומרת שהוא אלוף העולם בגידול ילדים בתיאוריה. במה שנוגע לפוליטיקה אני פחות מתייעצת ויותר מודיעה, כי אני יודעת מה אני רוצה לעשות. זה כך מילדות".

לוי עם אביה בהשבעת הכנסת ה־18, הראשונה שלה (והשנייה שלו מחוץ לכנסת) צילום: אלכס קולומויסקי

גם אביך רשם פרישה מתוקשרת, כשעזב את הליכוד ב־1995 והקים את מפלגת גשר (אחר כך הוא חזר לליכוד, עזב שוב וחבר לעבודה, ואז שוב חזר לליכוד, דב"נ).

"אנשים דואגים להזכיר לי את זה לפעמים, אבל אני חושבת שהגעתי לפרישה מישראל ביתנו כי לא היתה לי אופציה אחרת. לא הסכמתי לשבת שם כעלה תאנה, לראות את הדברים שהובטחו לי מוזנחים ולהכשיר את השרץ".

אגב, אבא שלך מאוכזב מהרכב הכנסת לעומת ההרכב שלה בתקופתו?

"אני מנועה מלענות בשמו, אבל את יכולה לתאר לעצמך מה הוא חושב".