בלעדי לכלכליסט
נילית מוכרת את חטיבת הפלסטיק ב־230 מיליון דולר
תאגיד הענק האמריקאי סלאניס מנהל משא ומתן מתקדם לרכישת חטיבת תרכובות הפלסטיק של יצרנית סיבי הניילון שבשליטת מיכאל לוי. לוי צפוי לגרוף לכיסו כ־700 מיליון שקל, ולהישאר עם חטיבת הטקסטיל של החברה. גם בנק לאומי ייהנה מהאקזיט
מיכאל לוי, המחזיק ב־80% מיצרנית סיבי הניילון נילית, בדרך לאקזיט ענק. ל"כלכליסט" נודע כי קונצרן הענק האמריקאי סלאניס (Celanese) מנהל בימים אלו משא ומתן מתקדם לרכישת חטיבת תרכובות הפלסטיק מבוססות סיבי הניילון של נילית תמורת כ־230 מיליון דולר במזומן (כ־900 מיליון שקל). לאחרונה אף נחתם הסכם בין לוי והקונצרן האמריקאי, לפיו רכישת החטיבה מותנת בבדיקת נאותות, והקונצרן כבר החל לבצע זאת במפעלי החברה ברחבי העולם. את הרכישה, מהצד של נילית, מלווה בנק רוטשילד.
לנילית שתי חטיבות - האחת מייצרת תרכובות פלסטיק מבוססות סיבי ניילון והשנייה מייצרת סיבי ניילון לטקסטיל. בקונצרן האמריקאי מנהלים משא ומתן לרכישת חטיבת תרכובות הפלסטיק בלבד, ולאחר העסקה לוי ימשיך להחזיק בפעילות ייצור סיבי הניילון לתעשיית הטקסטיל, המהווה כיום כמחצית מפעילות החברה.
עם השלמת העסקה, לוי יקבל כ־700 מיליון שקל במזומן. גורם נוסף שצפוי להנות מהאקזיט הוא בנק לאומי, המחזיק ב־20% מהחברה. בשנת 2005 מכר לוי לקרן מרקסטון חמישית מנילית תמורת 73 מיליון דולר, אך הקרן מכרה את אחזקותיה בהמשך לבנק לאומי (באמצעות לאומי פרטנרס) ב־45 מיליון דולר. למעשה, בעסקה זאת מחזיר הבנק את ההשקעה שלו ונשאר עם פעילות הטקסטיל של נילית.
מי שעוד צפוי להנות מהמכירה הוא ציון גינת, ששימש כמנכ"ל החברה משנת 2012 ועד לפני כחודשיים, אז פרש בטונים צורמים. מאז פרישתו של גינת, לוי מכהן כמנכ"ל החברה בנוסף לתפקידו כיושב הראש שלה. מלבד זאת, גם מנהלי החטיבות אילן מלמוד ובועז רוזמן צפויים להנות מהעסקה.
מפעל נילית צילום: ערן יופי כהן
המפעל ממגדל העמק שמוכר לנייקי
נילית הוקמה ב־1969 על ידי התעשיין אניו לוי שעלה לארץ מאיטליה. ב־1971 הוא הקים במגדל העמק את מפעל נילית, הפעיל עד היום, והפך ליצרן הניילון הראשון בישראל. עם השנים התמקצעה פעילות המחקר והפיתוח של החברה והיא הפכה לאחת המובילות בעולם בתחומה. "חוט 5 דנייר" שייצרה החברה אף נכנס בשנת 1988 לספר השיאים של גינס כחוט הניילון הדק והעדין בעולם.
כעבור שנים החליף את אניו בנו מיכאל, המוכר יותר בזכות כבעלים של יבואנית הרכב סמל"ת. כיום החברה מייצרת סיבי ניילון משני סוגים - 6 ו־6.6 - המשמשים הן לחטיבת הטקסטיל והן לחטיבת הפלסטיק. החוטים לתעשיית הטקסטיל משמשים בעיקר לתעשיית הגרביונים ולתעשיית הביגוד באיכות גבוהה, כשאחד הלקוחות המרכזיים של החברה היא יצרנית ביגוד הספורט נייקי.
החברה החלה לפעול בתחום הפלסטיק בשנת 2006, ובמסגרת זאת היא מייצרת תרכובות לתעשיית הרכב, האלקטרוניקה והחשמל. עם המעבר של תעשיות רבות בעולם לשימוש בפלסטיק התעוררה בעיה עם איכות הפלסטיק והמסיסות שלו בטמפרטורות גבוהות, אך נילית הציגה תרכובות המאפשרות עמידות גם בחום של מנועי רכב, שנאים ועוד. כך, החברה החלה לייצר תרכובות פלסטיק עבור יצרני רכב גדולים כמו פולקסווגן וחברות אלקטרוניקה נוספות ברחבי העולם.
מימין מארק רוהר מנכ"ל סלאניס ומיכאל לוי בעלי נילית צילומים: רונן טופלברג, אתר סלאניס
הצניחה במחירי הנפט היטיבה עם התוצאות של נילית שכיום רושמת הכנסות של כחצי מיליארד דולר בשנה. ה־EBITDA שלה (רווח תפעולי תזרימי, בניכוי פחת והוצאות מימון) עומד על כ־40 מיליון דולר בשנה, ואילו הרווח הנקי של נילית עומד על 25־30 מיליון דולר בשנה.
בסלאניס - תאגיד ענק שנסחר בשווי של 11 מיליארד דולר וכלול במדד S&P 500 - רואים ברכישת חטיבת הפלסטיק של נילית יעד אסטרטגי. התאגיד, המנוהל על ידי מארק רוהר, נכנס בשנתיים האחרונות לתחום זה ואף ביצע לאחרונה רכישה של חברה אמריקאית.
לתאגיד - שהוקם בשנת 1921 על ידי הכימאי השוויצרי קאמיל דרייפוס - פעילות רבה בתחום הדבקים והציפויים, האלקטרוניקה, מוצרי האריזה למזון ומשקאות, הקוסמטיקה, הטקסטיל, הכרייה ועוד. כמו כן, התאגיד נחשב לאחד מהיצרנים הגדולים בעולם של צלולוז אצטט המשמש בעיקר לפילטרים של סיגריות ולייצור מוצרי אופנה. לתאגיד נציגויות בהולנד, גרמניה, סין, הודו ויפן והוא מעסיקה כ־7,000 עובדים ברחבי העולם.
ההתרחבות לסין, איטליה וברזיל
כיום נילית מוכרת את מוצריה ב־70 מדינות בעולם, ומעסיקה כ־1,500 עובדים במספר אתרים על פני הגלובוס. היציאה הראשונה של החברה לחו"ל היתה בשנת 1995, עת ייסדה באיטליה את מפעל "יורוניל" (כיום נילית פלסטיק אירופה), המתמחה בתרמופלסטיק מעכב בעירה ובפלסטיק בעל סיכה פנימית. בשנת 2001 חתמה החברה על הסכם להקמת מיזם משותף עם יצרן החוטים האמריקאי יוניפי, ובשנת 2004 חתמה על הסכם דומה עם חברת פומפאה. בשני המקרים קו הייצור המשותף הוקם בישראל.
עם כניסת החברה לתחום הפלסטיק בשנת 2006, הופרדה חטיבת הטקסטיל והפכה לחברה עצמאית. חטיבת הטקסטיל ביצעה באותה שנה רכישה עצמאית ראשונה באירופה, כשקנתה את חטיבת חוטי הניילון של המתחרה האיטלקית שלה אינווסטה (דופון לשעבר) תמורת יותר מ־100 מיליון דולר. שנה לאחר מכן היא רכשה את החברה גרמנית Frisetta Polymer, ובשנת 2009 היא רכשה את נילסטאר האמריקאית תמורת כ־50 מיליון דולר. באותן שנים החברה חנכה שני מפעל ייצור בעיר הסינית סוג'ואו, המייצרים תרמופלסטיק. בהמשך, החברה חנכה מפעל נוסף בברזיל.
90 שנה של כימיקלים
דבקים ופילטרים לסיגריות מטקסס, תרכובות פלסטיק ממגדל העמק
חברת סלאניס (Celanese) לייצור כימיקלים הוקמה בשנת 1921 על ידי הכימאי השוויצרי קאמיל דרייפוס, והחלה את פעילותה בארה"ב ב־1927. המטרה הראשונית של החברה היתה לייצר בדים זולים לציפוי מטוסים, ובשנת 1924 היא יצאה עם סדרה של בדים וחוטים מצלולוז אצטט, חלופה סינתטית למשי.
החברה - שבסיסה כיום הוא באירווינג, טקסס - נחשבת ליצרנית מובילה של מוצרי אצטיל המשמשים ברוב התעשיות הגדולות בעולם. בין השאר, היא פעילה בתעשיות הדבקים והציפויים, אווירונאוטיקה, בניין, אלקטרוניקה, מוצרי אריזה למזון ומשקאות, נפט וגז, כרייה, קוסמטיקה, סיבים וטקסטיל. מלבד זאת, החברה היא אחת היצרניות הגדולות בעולם של צלולוז אצטט המשמש בעיקר לפילטרים של סיגריות ולייצור מוצרי אופנה ובטנות.פעילות החברה מרוכזת בעיקר בצפון אמריקה, אירופה ואסיה.
בשנת 1987 החברה נרכשה על ידי תאגיד הוכשט ומוזגה עם החברה־הבת האמריקאית אמריקן הוכשט. בשנת 1988 ריכזה הוכשט את הפעילות הכימית התעשייתית שלה תחת סלאניס, ובשנת 1999 החברה החלה להיסחר בפרנקפורט ובניו יורק. בדצמבר 2003 הודיעה קרן הפרייבט אקוויטי בלאקסטון על רכישת סלאניס. בעלי המניות אישרו את ההצעה ביוני 2004, ובלאקסטון השלימה את עסקת הרכישה. החברה הורדה מהמסחר בניו יורק, ובלאקסטון שינתה את שמה לסלאניס קורפוריישן.
בינואר 2005 יצאה סלאניס בהנפקה ראשונית לציבור והחלה להיסחר בניו יורק. כאשר בלאקסטון מכרה את שארית מניותיה לפני עשור, היא רשמה רווח גבוה פי חמישה מהשקעתה הראשונית.
שירות כלכליסט
