ימי הרימון

לאורך הסהר הפורה היו עצי הרימון גידול חקלאי נפוץ כבר בימי קדם ולפירותיו יוחסו תכונות בריאותיות ופולחניות רבות. יש המייחסים את שמו העברי לצורת פני הפרי המגובננים, בו 'רמים' חלקים אחדים מעל האחרים, אולם ככל הנראה נגזר השם משמו המצרי הקדום שנתגלגל לערבית, 'רמאן'.

באזורנו נכלל הרימון בין שבעת המינים ומיתוסים שונים נקשרו ביהדות לריבוי הגרעינים וליופיו. כך נכלל הרימון בפירות שהביאו עמם המרגלים ששלח משה לתור את הארץ, וכך גם עיטרה צלילתם את כנפי מעילי הכהנים. הגרעינים הרבים שבפרי נמשלו לשפע ולשגשוג ויש שקבעו כי מספרם הוא 613, כמספר תרי"ג המצוות בתורה. מספר זה, אגב, איננו נכון והוא משתנה בין פרי לפרי.

גם בתרבות יוון הקדומה יוחסו לרימון שפע ושגשוג והפרי הועלה כקורבן לאלים. בנצרות גרעיני הרימון מוגשים בארוחות חג כמנחה לישו ולמריה ורימון המוטח אל רצפת בית חדש מהווה סגולה למזל ולשפע.

בעונה

הרימון משיר את עליו בחורף וחוזר ללבלב באביב. העצים יפרחו בראשית הקיץ ואילו ההבשלה תארך חודשים אחדים. ראשונים מבשילים רימונים מקומיים מזן 'עמק' או 'עכו' שצבעם אדום מבחוץ ומבפנים והם מתוקים מאוד. את הפירות הראשונים אפשר למצוא כבר באמצע אוגוסט. ה'וונדרפול' הנפוץ יותר, שהוא ורוד וחמצמץ יותר, מבשיל רק בתחילת אוקטובר ונקטף עד דצמבר. בקירור ישמרו הפירות ארבעה חודשים לפחות ומחוץ למקרר שבועות אחדים.

בשוק

בעבר היו זני הרימון הבהירים מתוקים יותר ואילו האדומים חמצמצים דווקא. אולם בימינו פותחו זנים חדשים ומומלץ להיוועץ בירקן טרם הקנייה. רימון שכותרתו פתוחה לרווחה ייחשב לבשל וכדאי לבחור באלו שבקליפתם אין פגמים העלולים להעיד על עקיצת הפרי על־ידי מזיקים. כשרוכשים רכז רימונים, מקפידים לקנות כזה שברכיביו רימונים בלבד. רכז הרימונים, אגב, איננו הנוזל הקרוי 'גרנדין' העשוי ממיץ רימונים שבושל בסוכר לסירופ מתוק וסמיך.

אפשר להקפיץ במיה, שום ופרוסות של פלפל ירוק חריף ולצקת על הכל רכז רימונים סמיך צילום: שאטרסטוק

במטבח

טבחי פרס והסהר הפורה הם בעלי הנסיון הרב ביותר בשימוש בפרי. שני הגרעינים בוהק כשהוא מעורב בעשבי התיבול הקצוצים בטאבולה או בשהוא מנצנץ בשמן זית על גבי צלחת לבאנה צחורה. מהמיץ מבשלים רכז רימונים טהור, סמיך וחמצמץ המשמש משמש כתחליף לדבש או לסילאן ולחילופין מוסיף חמיצות במקום עגבניה או לימון. את הגרנדין המתוק אפשר למצוא יצוק בשפע על גבי מלבי אמיתי או בחוש בכוס מים קרים או ארק צונן באחר הצהריים קייצי בביירות או בעכו.

ישנן שיטות רבות לפריטת גרעיני הרימון מהקליפה. יש הנוקשים בכפות עץ על מחצית הרימון עד שגרעיניו נופלים ויש המפוררים את גרעיניו ביד בתוך קערת מים קרים. מגדלי הרימונים נוהגים לחתוך את הקליפה במעגל סביב אזור הכתר ואחר כך לחרוץ את הקליפה לאורך הציפות הלבנות המפרידות את הרימון לפלחים. אחר כך מפרידים את פלחי הרימון לאורך אותם החריצים ומלאכת פריטת הגרעינים הופכת קלה.

בגרעיני הרימון הטריים משתמשים על־פי הזן והטעם. המתוקים והרכים יתאימו לעיטור מיני קינוחים העשויים שמנת או גלידה ואילו אלו החמצמצים יותר ירעננו סלטים וחריצי גבינה בשלה. בבישול, לעומת זאת, יחוויר טעמם של הגרעינים הטריים ובסופו תוותר רק ליבת הגרעין הבהירה והנוקשה. מי שיחפוץ להוסיף את מתיקות הרימון לתבשיליו ישתמש ברכז רימונים עשיר וסמיך שטעמיו מחודדים ואילו בגרעינים ישתמש רק בסיום הבישול, כתוספת מצודדת וקרירה. למאכלים, משקאות וקוקטיילים מתוקים, כדאי להשתמש בגרנדין שצומצם בסוכר ולא ברכז רימונים טהור בלבד שהוא מעט חמצמץ ויתאים במיוחד לתיבול תבשילי בשר או לרקיחת רטבים לסלט או לדג. אם יש כמה חופנים של במיה קטנה וטרייה בנמצא, למשל, אפשר להקפיץ אותם בשמן זית ובפרוסות של פלפל ירוק חריף ושום על גבי מחבת לוהטת ואז לצקת על הכל רכז רימונים. הטעם והמרקם הם התשובה המזרח־תיכונית להום־פרייז האמריקניים.