אתי אלון, סיפור מהסרטים

איזו בושה תהיה זו לישראל אם תיערך פעם אולימפיאדה לנוכלים פיננסיים. בראש המשלחת האמריקאית יעמוד ברני מיידוף ויהיו בה כוכבי וורלדקום ואנרון. מאנגליה יגיע איאן נוריס, מצרפת סיריל אסטרוק. ויגיעו מנכ"לים, ברוקרים, עורכי דין, כולם נוכלי פיננסים ותיקים, מיטב הכוכבים הקרימינליים. ומי תניף את הדגל הישראלי? שיאנית ישראל, עם הונאה בגובה רבע מיליארד שקל, אתי אלון מחולון, שאפילו לא סיימה את לימודי הכלכלה באוניברסיטה הפתוחה. וזו הצליחה למוטט בנק? יתמהו-יתפעלו כולם, כנראה שזה לא ממש קשה אצלכם.

התוצאה של אלון, נזק ברבע מיליארד ( 254,199,600 שקל אם לדייק), היא רק השלישית בדירוג הישראלי. בשיא מחזיק משבר מניות הבנקים בשנות השבעים, שרשם נזק של כ־10 מיליארד שקל. במקום השני, הסיוע של בנק לאומי להעלמות המס בארצות הברית, שהשיג קנס של כ־1.7 מיליארד שקל. אבל יש הבדל. שתי תוצאות מרשימות אלה הן פרי של מאמץ קבוצתי, של עבודת צוות משולבת. ההישג של אתי אלון כולו פרי יוזמה פרטית, עבודת יחיד, שהצליח לעורר אפילו את התפעלותה של השופטת המחוזית עדנה קפלן־הגלר, שבפסק דינה כינתה את אלון: "תרנגולת פלאית פלילית רבת תושייה המטילה ביצי זהב". השופטת המרשיעה זיכתה את אלון בשיא נוסף: 17 שנות מאסר, הגבוה ביותר שהוטל על עבריין צווארון לבן בישראל. יפה מאוד ביחס לכוכבי הוויסות או העלמות המס שלא ראו יום אחד בכלא, אבל עדיין רחוק מהשיאן האמריקאי מיידוף שקיבל 150 שנה. 

אתי אלון, בעת שיצאה מהכלא לחגיגות בר המצווה של בנה בשנת 2008 צילום: טל שחר

ועכשיו לאחר 14.5 שנה אלון הולכת הביתה. לא אחרי 11.3 שנה, שהן שני השלישים המקובלים לשחרור. הפרקליטות ובמיוחד המשטרה נלחמו נגד כל ניכוי, אף שאלון עמדה בכל הקריטריונים – התנהגות טובה, היעדר מסוכנות, שיקום ואפילו הודאה, חרטה והכאה על חטא. משהו ב"הצלחה" של אלון הדליק את כל סירנות ההחמרה. הנימוק המוביל היה שהכספים שגנבה אלון מימנו ארגוני פשיעה. כלומר אנשים לא רק הפסידו את כספם, אלא אולי גם את חייהם בגלל הנשק שנרכש בכספים האלה.

הנימוק הזה, שאולי נכון ברמת התוצאה, הוא דמגוגי ברמת הדיוק. אלון לא ביקשה לחמש פושעים, היא ביקשה לחלץ את אחיה מצרותיו. היא חונכה במשפחה פטריארכלית נוקשה להעריץ ולשרת את אחיה. ואחיה עופר מקסימוב, שהידרדר להימורים ולחובות עתק, התחנן לאחותו שתציל אותו, שהוא בן אדם מת ללא הכספים שתגנוב עבורו. זה לא אמור להמעיט בחומרת המעשים, אבל לעורר קצת חמלה. לא מסוכנות יש כאן, אלא מסכנות.

אם האחים כהן מחפשים רעיון לסרט שמתאים לניגוד המגדרי שאופייני לסרטיהם של אישה חכמה שמוקפת בגברים מטומטמים או יהירים או רשעים או הכל ביחד. הסיפור הזה מתאים, כי גברים כאלה היו כאן בשפע: מנהליה בבנק למסחר שמתחת לאפם נשדדו רבע מיליארד שקל, מפקחי ומבקרי בנק ישראל, רואי החשבון שכרגיל מסדרים את המספרים בלי לנסות להבין מאין באו ולאן הם הולכים. וכמובן האב אביגדור והאח עופר שלחצו על התרנגולת להמשיך ולהטיל עבורם את ביצי הזהב עד שנשחטה.

אלון, סגנית מנהלת השקעות בסניף לילינבלום של הבנק למסחר, מוטטה את הבנק ושילמה את המחיר. מלוא המחיר ואולי קצת יותר, כי נכללו בו תאוות הבצע (של אחיה), מחדלי מנהליה והאימפוטנטיות של בנק ישראל עליו כתבה השופטת קפלן־הגלר בפסק הדין "מלך ערום, המופשט מבגדיו ואין איש מצביע, חוקר, דורש".