27 תובנות על החיים בעמק

זוהר לבקוביץ' הוא תושב ותיק בפאלו אלטו, הטבור הזוהר של עמק הסיליקון. הוא מתגורר בה כבר עשור יחד עם בת זוגו איה ושלושת ילדיהם. ב־2005 הקים את אמובי (Amobee) לאחר שעזב את קומברס. הרעיון של אמובי היה להשתמש בחלק מצג הטלפון לפרסום, והוא הלם את המהפכה שהתחוללה בשנים שלאחר מכן: עליית הסמארטפון והתפוצצות הפרסום במובייל. החברה נרכשה בתחילת 2012 על ידי סינגטל, אחת מחברות הסלולר הגדולות במזרח אסיה, תמורת 321 מיליון דולר, שמהם לפי ההערכות שלשל לבקוביץ' לכיסו כ־20 מיליון דולר. מאז מכר את אמובי הוא מפזר את עיסוקיו: מסייע בהקמת קרנות הון סיכון, עוזר בהקמת סטארט־אפים וחברות בעמק הסיליקון, משקיע בחברות בתחום האד־טק והסייבר ובין היתר היה אחראי לקידום קו הטיסות הישיר מישראל לסן פרנסיסקו.

השיחה עם לבקוביץ' (45) נעה בין קצה אחד לאחר כמו מטוטלת. עולות ממנה מורכבות ואמביוולנטיות שלא ניתן להימנע מהן כשאתה יליד קיבוץ דפנה שחי על הציר שבין תל אביב לפאלו אלטו. הוא אחד הישראלים המנוסים באורחות החיים בעמק הסיליקון, אבל אין אצל לבקוביץ' שורה תחתונה ביחס אליהם, רק הרבה תובנות בנוגע לשלבים בסולם שצריך לטפס עליו כדי להצליח לבנות שם חיים נוחים. והן מוגשות מפיו ספונטנית, מתובלות בציניות ובסרקאזם, ובעיקר בהרבה כנות.

התובנות הללו הביאו אותו ואת איה (39), יחד עם שותפתם יעל הלפרין, להקים את "עוגן", סוכנות שמסייעת לישראלים להיקלט נכון בעמק. ההערכות הן שבכל רגע נתון נמצאים כ־8,000 אנשי הייטק ישראלים בתפקידים שונים בחברות טכנולוגיה בסן פרנסיסקו. יחד עם משפחותיהם וקהילות נוספות של ישראלים, לרבות ישראלים לשעבר, חיים במרכז קליפורניה, להערכת לבקוביץ', בין 70 ל־100 אלף ישראלים, עם תחלופה של כעשרת אלפים איש בשנה. "הבאלאנס בסדר", לבקוביץ' אומר, "אנחנו לא מאבדים יותר מדי, אבל יש הרבה מעברים והם קשים".

הסוכנות שהקים מספקת לו מבט קרוב על מה שהוא מכנה התמימות של הישראלים־החולמים שמגיעים לראשונה לעמק, "בלי לדעת שכדי להצליח לחיות טוב במקום העשיר עלי אדמות צריך להתכונן מראש. אחרת עלולה להגיע טראומה כמו שאני חוויתי. ההבדל בין לנחות בבלגן לבין לנחות כשהכל מסודר אדיר".

1. טראומה

"תמיד היה לי חלום למצוא את עצמי בסן פרנסיסקו על המים. הבעיה היתה שנעזרתי בשירותים הלא־נכונים וקיבלתי עצות שגויות מאנשים שרצו לעזור. כך מצאתי את עצמי בקריית אונו, או ליתר דיוק בגרסה האמריקאית שלה, פוסטר סיטי, על מגרש חניה ליד שלולית. כשאתה עובר לעמק הסיליקון, אתה צריך להתכונן מראש כדי לא לעשות טעויות כפי שאנחנו עשינו. היום אני נהנה כמעט מכל רגע. אבל החיים בעמק לא קלים למי שלא מוכן ומכיר אותם, לפעמים כמעט אכזריים".

לבקוביץ'. "כשאתה עובר לעמק הסיליקון, אתה צריך להתכונן מראש כדי לא לעשות טעויות כפי שאנחנו עשינו" צילום: אוראל כהן

2. מופרעות

"עמק הסיליקון הוא מקום מופרע, לחיוב ולשלילה. אין תקרת זכוכית וכל אחד יכול להגיע לשמים. הכל שם על סטרואידים ושטוף ביצירתיות ובאנשים מוצלחים. מייק מוריץ, השותף האגדי בקרן ההון סיכון סקויה, אמר פעם שאם הסטארט־אפ שלך פשט את הרגל, בצרפת יזכרו לך את זה לשלושה דורות, ביפן אתה תעשה חרקירי, אבל בעמק הסיליקון זה כמו לנקוע את הקרסול. מצד שני, יש שם גם הרבה שעמום, יוקר מחיה מטורף ושוביניזם קיצוני".

3. דיסנילנד

"הישראלים חושבים שהם מגיעים למקום עשיר, זול וקליל, כאילו מדובר בדיסנילנד, אבל עמק הסיליקון הוא ממש לא וילה בפרברים עם ילדים בלונדינים. ישראלים צריכים להבין שעם המשכורת שמציעים להם הם לא עוברים לטירה ואפילו לא לווילה, אלא למבנה שנבנה במלחמת העולם השנייה בתקופת הצנע האמריקאית. הם אולי יוכלו לטייל בסופי שבוע ללייק טאהו אבל יתקשו לחסוך כסף. והם ימותו למלא את המקרר באוכל מהארץ".

4. פרופורציות

"מישראל הכל נראה ורוד. ישראלי שיציעו לו הצעת עבודה של 200 אלף דולר בשנה בחברת אינטרנט גדולה בעמק הסיליקון יארוז את המזוודה תיכף ומיד. מישראל זה נשמע כל כך הרבה כסף והישראלים מגיעים בתחושה שיחסכו המון, אבל למעשה שכר שנתי של 200 אלף דולר זה כלום פה. הם אולי יחיו טוב אבל יתקשו לחסוך. שכר שנתי של 80 אלף דולר נחשב לעוני בפאלו אלטו, ושכר של 150־250 אלף דולר נחשב למעמד ביניים, עד כדי כך שאלה שמרוויחים שכר כזה מקבלים סבסוד מהעירייה כדי למשוך הגירה של מעמד ביניים אליה. מי שמרגיש שהוא בעשירון העליון, עובר לעמק והופך לעשירון השני או השלישי, ולא תהיה שם דפני ליף כדי לעזור לו".

5. בית

"זה מתחיל בלאן לעבור. ישראלים חושבים שהעמק הוא מקשה אחת, אבל זה ממש לא המצב. על המפה שכונה בשם איסט פאלו אלטו נשמעת מצוין, לא? שכונה על יד פאלו אלטו, אחת הערים העשירות בעולם. אבל בעוד פאלו אלטו מדורגת שנייה ברמת הבטיחות באמריקה, איסט פאלו אלטו היא אחת הערים המסוכנות בארצות הברית. בשכונה אחת הבתים עולים שלושה או ארבעה מיליון דולר, ובצד השני של הכביש הם עולים 400־500 אלף דולר. נשמע פנטסטי, לא? מי לא היה רוצה בית ב־400 אלף דולר בעמק הסיליקון. אבל לך תנסה לגור שם, עד שיירו בך אחרי יומיים".

מימין איה לבקוביץ' ויעל הלפרין מייסדות "עוגן". "קיבלנו החלטה שהחברה לא תעודד ירידה" צילום: מירי אקשטיין

6. צריף

"מרבית הישראלים שמגיעים לעמק באים לעבוד כשכירים, והם עשויים למצוא את עצמם בתנאי מגורים טובים פחות מאלה שהתרגלו אליהם בישראל. בתל אביב חיים 400 אלף איש ובבדיקה פשוטה באינטרנט תגלה שיש בכל רגע נתון 800 דירות להשכרה פחות או יותר. בלב עמק הסיליקון, בפאלו אלטו והסביבה, חיים 1.2 מיליון איש, ובאתר ההשכרות Zillow בדקתי וראיתי הרגע שיש 27 דירות להשכרה. בתל אביב אתה יכול להציע לבעלים עוד אלף שקל ולזכות בשכירות, בעמק יגיע מישהו ויציע עשרת אלפים דולר, ושם ההחלטות מתקבלות בכלל דרך הסקייפ. שכיר רגיל בעמק הסיליקון שיקצה 4,000 דולר בחודש לדירה יתאכזב מהדיור שיקבל. באזורים האטרקטיביים של העמק, בסן פרנסיסקו, קופרטינו, פאלו אלטו, ב־4,000 דולר לחודש תקבל צריף לא משופץ".

7. חולדות

"כדי שהמעבר יעבור בשלום אתה צריך לחשוב על כל אספקט: מאיזו ויזה להוציא, דרך היכן תגור עד היכן הילד ילמד. עמק הסיליקון הוא ממש לא 'איזה מגניב וזול פה'. אתה לא עובר וישר נהיה מיליונר. גם בעמק מעמד הביניים נטחן יופי, רק שהוא נוסע לעבודה בב.מ.וו. בתל אביב יש חולדות, בעמק יש סנאים, שזה חולדות עם יחסי ציבור".

8. גבעתיימס

"כדי לשכור בית, לקנות רכב או אפילו לפתוח חשבון בנק ולקבל כרטיס אשראי, אתה חייב דירוג אשראי. זה מחסום להרבה ישראלים. אתה מנכ"ל של סטארט־אפ ומרוויח מעולה, יש לך חסכונות, אבל כשאתה מגיע לבנק ויושב מול פקיד אתה מרגיש שהוא לא סופר אותך. אתה מנכ"ל, והוא לא מוכן לתת לך כרטיס אשראי. בארץ את הכרטיס הראשון שלי קיבלתי בגיל 17. אם תרצה לשכור בית או לקנות רכב ואין לך דירוג אשראי, פשוט לא ימכרו לך. רוצה הלוואה? בבקשה, יתנו לך בריבית של 19%, כזאת שאפילו בנקים ישראליים לא לוקחים. AT&T יסרבו לתת לך טלפון סלולרי שעובד גם מחוץ לארצות הברית כי אין לך שום היסטוריה. לא סתם הספר 'מלכוד 22' נכתב בארצות הברית, הפרדוקס מגיע לפעמים לממדים מפחידים. לעתים אלה דברים קטנים אבל הם יכולים כל כך לתסכל עד שאתה שואל את עצמך: 'מה היה לי רע בגבעתיים?’".

9. לילה טוב

"מצד שני, יש לך יותר זמן לצאת מהמשרד לראות את המשפחה. כשאתה יוצא מהמשרד בשעה חמש אומרים לך שם לילה טוב, מילולית, כי אחרי תשע בערב אין שום דבר שפתוח חוץ מחנויות נוחות של סבן אילבן. זה אזור עייף וכיוון שאתה עובד לא מעט עם ניו יורק אתה עוד צריך לקום בחמש בבוקר".

10. סבנטיז

"בארץ אתה חי בתחושה של אדם לאדם זאב. בעמק הסיליקון לעומת זאת הקהילה הישראלית מזכירה לי את ישראל של שנות השבעים. קהילה תומכת עם הרבה אכפתיות".

מייק מוריץ. "נפלת? לא צריך חרקירי" צילום: בלומברג

11. ילדים על ספידים

"ילדים עלולים לשלם מחיר כבד אם ההורים טועים בבחירת הגן או בית הספר. אם הילד שלך לא יודע אנגלית, יהיו לא מעט בתי ספר מצוינים שלא יסכימו לקבל אותו ואז הוא עלול למצוא את עצמו בבית הספר העברייני בצד השני של הכביש. כדי לרשום ילד לגן טוב יש רשימות המתנה של שלוש שנים. אתה צריך לצאת עם מישהי לדייט ובמקביל כבר לרשום את הילד לגן."וגם בית ספר שנראה מצוין לא תמיד טוב לילד שלך. בשכונה שלנו יש בית ספר שמקבל מהרשויות ציון עשר מעשר. אבל בית ספר טוב בעמק הסיליקון פירושו בית ספר מלא בסינים: תלמידים מצטיינים למדי שקמים בשלוש בבוקר, מנגנים בכינור, הולכים לבית ספר ולומדים עד הלילה. הם מצטיינים, אבל אין להם פנאי ולכן אין להם חברים והילד שלך ירגיש בודד. אלה תלמידים שההורים שלהם מתקשרים לבית הספר לשאול למה אין מספיק עבודות ומבחנים.

"פעם אשתי ואני ביקרנו בבית של בכיר בגוגל וגילינו שהוא מרושת מצלמות ומיקרופונים. בעל הבית סיפר לנו שהיה צופה בבנותיו כשהן חוזרות מהלימודים וקוראות ספרים, ואם אחת הרימה את הראש מהספר היה מעיר לה. יש בית ספר תיכון בפאלו אלטו (Henry M. Gunn) שנמצא קרוב מאוד לפסי הרכבת ולאחרונה הציבו שוטרים בסמוך למסילה בגלל ריבוי מקרי התאבדויות. מגיעים להישגים בבתי הספר האלה, אבל יש גם המון לחץ".

12. מערב פרוע

"עמק הסיליקון וארצות הברית הם לא אותה מדינה. סאניווייל, העיר שמרכזת הכי הרבה ישראלים בעמק, היא אחד המקומות הבטוחים בארצות הברית. הדרך היחידה למות שם היא משעמום. לא מזמן יצא שם דו"ח פשיעה שהראה שהמאורע הכי קשה שם הוא גניבה של 17 זוגות אופניים, שגם הם נגנבו כנראה מהקומפלקס של גוגל או פייסבוק. אבל גם בעמק הסיליקון יש גוונים: אם אתה גר בפאלו אלטו או במאונטן וויו, אין פשע. אם אתה בטעות חוצה את הכביש לאוקלנד או לאיסט פאלו אלטו, הלך עליך. כשצוקרברג יישר את איסט מנלו פארק כדי להקים את מטה פייסבוק החדש הוא למעשה נלחם בפשע, כי קודם לכן זאת היתה עיירת פשע. ועדיין, הכל נשמע דרמטי עד שאתה רואה חדשות מישראל".

13. חמש שנים

"ישראלים נוטים לחזור ארצה בממוצע אחרי חמש שנים בעמק הסיליקון. יזמים שמכרו את החברות שלהם חוזרים בתום תקופת ה'לוקאאוט' (שבה התחייבו להישאר בחברה הנרכשת לאחר האקזיט). שכירים עושים תפקיד באפל, תפקיד בגוגל, וחוזרים. בעמק הסיליקון יש כל שבע או שמונה שנים מיתון גדול. אם אתה הופך מובטל, זול יותר להיות בתל אביב. פה אתה מתחיל את החודש במינוס של 15 אלף דולר בבנק, ועם משפחה".

14. חוזרים בטעות

"הבעיה היא שגם כאשר הישראלים חוזרים לארץ, הם לא עושים זאת בחוכמה. כמו שאחרי שקיבלו הצעה מגוגל הם ישר עלו על מטוס בלי להתכונן, ככה הם חוזרים לפעמים ארצה בלי לדעת מה הם עושים. למשל, אם חזרת לישראל בלי שעשית עם עזיבתך את הארץ ניתוק תושבות רשמי, אז פתאום כשאתה חוזר ארצה אתה צריך לשלם מס על האקזיט רק כי שכחת לספר שאתה כבר לא אזרח ישראלי. כבר שמעתי על מקרים של ישראלים שחיו שנים בחו"ל מתוך כוונה לחזור, שילמו ביטוח לאומי והחזיקו דירה בארץ, בסוף לא השתלם להם לחזור ארצה מבחינה כלכלית בגלל טעויות שעשו".

מימין: פאלו אלטו מול איסט פאלו אלטו. "נשמע פנטסטי, מי לא רוצה בית ב-400 אלף דולר בעמק הסיליקון? אבל אם תנסה לגור שם, יירו בך אחרי יומיים" צילום: בלומברג

15. ניו יורק

"ניו יורק טרנדית מאוד, ולא בפעם הראשונה, אבל אני לא חושב שהיא הופכת לעיר מועדפת על יזמים. הטבע של התעשייה הזו הוא שהוא נתון ל'פיקים', הכל מתנפח, וכשמתכנת אנדרואיד בעמק הסיליקון הופך יקר אז פתאום 'ממציאים' מחדש מקומות טרנדיים כמו ניו יורק, פורטלנד או טקסס. אבל כשמגיעה התרסקות, האוויר יוצא מהבועה וכולם חוזרים לעשות עסקים בעמק.

"כשאני מגיע לניו יורק נעשה לי רע כי כל פגישה נגמרת בליטיגציה. מעבירים אוויר מצד לצד, הגישה היא פחות של 'בואו ונבנה משהו' ויותר של 'בואו ניקח משהו'. בניו יורק יש מאכרים שבאים ואומרים לך: 'אני מכיר משפחה של יהלומנים שאולי ישקיעו', ניו יורק זאת בני ברק של ארצות הברית. ותסתכל על הטכנולוגיות שיוצאות משם: האד־טק מת, הפינטק הישראלי שם רובו אפרורי, ואלגוטריידינג זה לא פינטק, זה משהו אחר. בעמק הסיליקון יש תשתית עמוקה וניו יורק לא תשכפל אותה, לפחות לא בעשור הקרוב.

"אם יש לך סטארט־אפ שגדל ואתה צריך את סמנכ"ל השיווק הטוב ביותר, תמצא אותו ברגע זה עובד באפל או בגוגל. תוכל למצוא אותו רק בעמק הסיליקון. אם אתה רוצה להקים חברה, רק בעמק הסיליקון תקבל שיירה של רואי חשבון ועורכי דין מנוסים שהקימו כל אחד 50 חברות בעשור האחרון. המשקיע שלך, הבנקאי שלך, כולם יושבים בעמק, וכשהסטארט־אפ שלך נסגר, המשקיעים שלך ינחמו אותך. בניו יורק לא יודעים להפסיד, קרנות הגידור שהשקיעו בך יגיעו אליך עם תתי־מקלע. אז נכון, רואים פה ושם מעבר של ישראלים לניו יורק, אבל בסוף הם חוזרים לפה כי כשהחברה שלהם נקנית, היא נקנית על ידי חברה אחרת מעמק הסיליקון".

16. חרם

"להיות ישראלי בעמק היום זה פחות נעים, למרות שזה עדיין לגמרי בטוח. ה־BDS אוכלים אותנו שם בלי מלח. יש להם תקציבי ענק והם לקחו משרדי פרסום מצוינים, בזמן שלנו אין אפילו שר חוץ. פעם הסתובבנו בחופשיות כי היינו המתכנתים הכי טובים, היום זה פחות כיף. אני מרצה בסטנפורד ובברקלי על יזמות ובאוניברסיטאות כבר פחות אוהבים אותנו, ומבחינת יהודי ארצות הברית אנחנו כאב ראש. במקרה הטוב הם אדישים כלפינו, כי כבר נמאס להם לשמוע על מה שקורה פה, ובמקרה הרע הם מאמינים ל־BDS.

"לעתים רחוקות שומעים על ביטויי גזענות, עניין שבאמריקה מאוד נזהרים ממנו. חברה ישראלית שמתגוררת לידינו הזמינה מכוון פסנתרים לביתה, שהחליט שהוא לא עובד איתה לאחר שהמבטא שלה הסגיר שהיא ישראלית. פוליטית אנחנו לא במקום הנכון. ישראל, איך לומר, לא להיט גדול בארצות הברית בשנים האחרונות. בלב כבד אני אומר שנוצרה כאן סיטואציה פוליטית חמורה שהתוצר שלה הוא שלא אוהבים אותנו בעולם. כבר לא נדיר לשמוע משקיעים בכירים שאומרים חצי בגלוי שקשה להם עם ישראל, וזה מצב שחייב

להשתנות".

17. מיליונרים

"נכון שכשיש משבר בעמק הסיליקון, בזמן שמקומות כמו סין או הודו משגשגים, אתה רואה נהירה בחזרה, אולי לראשונה בהיסטוריה, של מתכנתים הודים וסינים למדינות המוצא שלהם. אבל גם אם יש דעיכה איטית ביכולות של העמק, בדורנו לא נראה תחליף. זאת פיסת האדמה שהצמיחה הכי הרבה עושר בעולם. בעבר היא היתה מפורסמת בזכות יצרני הכספית שלה, כי באמצעות כספית מצאו זהב. מוצאי הזהב יצרו גל נוסף של עושר והעמק הצמיח תעשייה של ביגוד, ואחר כך שבבים והנדסה גנטית. כבר 200 שנה טרנד אחד שמביא לעושר מתחלף בטרנד אחר שמייצר את הכי הרבה עושר בעולם. היום העמק כבר מזמן לא עמק הסיליקון, הוא עמק הענן, עמק הרשתות החברתיות, והוא לא יעצור שם. תחשוב שכל עסקה גדולה מביאה איתה אלפי מיליונרים. כשפייסבוק הונפקה, 2,500 מיליונרים יצאו בן לילה לקנות דירה. עכשיו 1,000 עובדים בלינקדאין יוצאים בן לילה לקנות בעמק דירות משלהם".

18. בועות מתפוצצות

"זכיתי כבר לראות שלוש בועות מתפוצצות מאז שעברתי לעמק הסיליקון, והתהליך חוזר על עצמו: קודם כל 'מתאדים' אלה שמכונים 'ג'ון ברייסים', המתכנתים שלמדו לתכנת בקורסים, ואתה נשאר עם גרעין של אנשי טכנולוגיה ומתכנתים אמיתיים. אותם 'גראז'ים', שבהם הקימו פעם סטארט־אפים והפכו להיות נורא יקרים, חוזרים להיות בני־השגה. הסימן להתאוששות הוא כשאתה מתחיל לראות מכוניות ב.מ.וו על הכביש עם לוחיות רישוי של ניו יורק, ומבין שבנקאי ההשקעות חזרו לשטוף את העמק".

19. מחוקות

"עמק הסיליקון הוא מוקד של שוביניזם קיצוני, שבמידה מסוימת החזיר את הנשים לימי הביניים. זה קורה כי אלה שעוברים הם בעיקר זוגות צעירים שלחלק מהם יש ילדים, וכשגן עולה 2,500 דולר ויש לך שני ילדים, לא תשימו 5,000 דולר בחודש על גן. ברוב המקרים תעדיפו שאחד מבני הזוג יישאר בבית, ומכיוון שאצל רוב המשפחות הישראליות זו האשה שעוברת אחרי הבעל לאמריקה, היא גם זאת שתישאר עם הילדים.

“שלא לדבר על המקרים הרבים שבהם הבעל נמצא על הקו לישראל ולשאר העולם, ואז אשתו נשארת תקופות ארוכות לבד לגמרי, לפעמים בלי להכיר כמעט אף אחד בסביבה. בדרך כלל מדובר בנשים משכילות מאוד, עורכות דין, פסיכולוגיות, שבבקרים אתה רואה אותן מסתובבות עם הילד בקניון ואחרי חמש שנים הן מחוקות לגמרי. אירועים חברתיים בעמק הסיליקון נראים כמו מסיבת כיתה ביסודי: הבנים בנפרד מסבירים אחד לשני למה השתלם לצוקרברג לקנות את ווטסאפ, והבנות בקבוצה נפרדת.

"זה מחמיר כשהבעל עובר עם ויזת H, שלא מקנה לאשה זכות לעבוד. צריך לדעת לדרוש ויזה מסוג L שמאפשרת גם לבן הזוג לעבוד. אבל אין פתרון קסם ועדיף שיידעו על המצב מראש מאשר שיחזרו אחרי חודשיים ארצה כי לא עמדו בשעמום. אפשר, למשל, לנצל את השהות כדי להשלים תואר בסטנפורד. גם הקונסוליה הישראלית מעסיקה לא מעט ישראלים ללא ויזת עבודה כיוון שהיא נחשבת לטריטוריה ישראלית, כך שישנם פתרונות לרוב, צריך רק לדעת לתכנן אותם מראש".

20. רפובליקנים

"אתה מצפה שעמק הסיליקון יהיה מקום מאוד דמוקרטי, אבל הוא לא. בהכללה גסה, אנשי ההון סיכון והבנקאים הם בדרך כלל מאוד רפובליקנים. מצדם שיכבשו שוב את עיראק, רק שיורידו מסים".

21. ניישן עאלק

"הסטארט־אפ ניישן היא הצרה הכי גדולה שלנו כי אנחנו מאמינים לסיפור הזה, למרות שאנחנו הרבה שנים לא שם. מרוב אמונה ב'סטארט־אפ ניישן', אנשים לא מבינים את הסיכון שעומד מולם. רק השנה בעיירה סן מתאו בעמק היו יותר אקזיטים משהיו בכל ישראל. קח חברה כמו SuccessFactor שנמכרה ב־3.4 מיליארד דולר או workday שהונפקה לפי שווי של כמעט 10 מיליארד דולר. שתיהן באו מאותה עיירה, ויש רבות אחרות.

"בהרצאה שהעברתי לא מזמן בפאלו אלטו על הנרטיב של סטארט־אפ ניישן, אמרתי שעם ההשכלה הפוחתת, אי־היציבות הפוליטית — שהיא למעשה עודף יציבות אבל רעה — התחרות הגוברת ממזרח אירופה, סין והודו, ירידת קרננו באוניברסיטאות ושקל חזק מדי, אני מציע לשים את הספר 'סטארט־אפ ניישן' על מדף הספרים ליד ‘שלגייה’ ו’סינדרלה’ ולהפסיק להתרפק על הנרטיב הזה. לתפיסתי אנחנו ניצבים בצומת בחירה בין נפילה לתהום להתעשתות וחזרה לעשייה.

"לפני כמה שנים בדאבוס מצאתי את עצמי בחדר אחד עם שלושה יזמים אחרים ועם ביל גייטס שמעביר סדנה רק לנו. שאלתי אותו: ‘מה דעתך על מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל?’. הוא חשב וחשב ובסוף אמר: 'מרכז הפיתוח הכי טוב שלנו מחוץ לסיאטל נמצא בשנגחאי. גם בהודו יש לנו מרכז מצוין. לגבי ישראל, אין לי מושג'. קשה לנו לתפוס את זה כישראלים".

22. יהודים בלי י'

"גדלנו על הדימוי של המוח היהודי, אבל המוח הטוב בעולם כיום הוא היהודי, רק בלי יוד, כלומר ההודי. זה על קוצו של י', אבל המיעוט המצליח ביותר בארצות הברית הוא הודי, שהמוח שלהם לא נופל משלנו והרעב שלהם הרבה יותר גדול. מדובר בבנים של הורים שהוציאו את כל כספם כדי לשלוח את הבן שלהם לסטנפורד. הישראלים לא נמצאים במקום הזה".

ביל גייטס. "ישראל? אין לי מושג" צילום: בלומברג

23. לשאוף לירח

"חייבים לחזק את המדענים בישראל. חייבים ללמוד מדע בישראל. בואו נשאף לנחות על הירח, לא רק לחלום להיות דוגמנים ושחקני כדורגל. שאל עכשיו בכיתה בטכניון מי יכול להזכיר שמות של חמישה זוכי פרס נובל, ותראה שלא כולם ירימו את היד. שאל את השאלה הזו בסטנפורד ותראה את כל הידיים למעלה. אם תשאל על שמות של חמישה שחקני כדורגל תקבל את התמונה ההפוכה. אני לא חושב שבסטנפורד בכלל מכירים כדורגל".

24. עצלנות

"מעציב אותי שבסוף נהפכנו לעצלנים. ועדי העובדים בהייטק הישראלי מחרידים אותי. קח את ועד העובדים של מיקרוסופט בחיפה, שהחליט לפני כמה שנים שהוא רוצה לקבל גם נסיעות במוניות במקביל לרכבים שמחלקים שם. ועדי עובדים והייטק לא הולכים יחד, זה ענף שחייב להתנהל בתחרותיות. חברת הייטק חייבת להיות דינמית ולהתאים את עצמה לשוק משתנה. ברוב חוזי ההשקעה האמריקאיים יש סעיף שקובע איסור על הסטארט־אפ לאפשר ועד עובדים. אחד המשקיעים הגדולים והצבעוניים בעמק הסיליקון אמר לי לפני כמה שבועות, חצי בצחוק חצי בכעס: 'גם בצרפת יש ועדי עובדים, מה היה הסטארט־אפ האחרון שיצא משם? רנו?'".

25. קידום

"תופעה מעציבה נוספת בישראל היא התחושה שכל הזמן צריכים להתקדם במקום העבודה. בישראל מתכנת הוא בן 22, אחרי שנתיים הוא רוצה להיות ראש צוות, אחרי ארבע שנים מנהל חטיבה, אחרי שש שנים איש שיווק ואחרי עשור מנהל פיתוח. תסתובב בעמק הסיליקון ותראה מקצוענות: מי שהוא מתכנת טוב בגיל 20 יהיה מתכנת טוב מאוד בגיל 30 ומתכנת מצוין בגיל 40.

"בארץ יש תחושה של דחיפות בלתי נגמרת להתקדם, שאולי מגיעה מהקדנציות הקצרות בצבא. בארץ אם אתה לא ראש־משהו או סמנכ"ל־משהו אתה נכשל, ואז אתה נכנס למשרדי מיקרוסופט בסיאטל ורואה מבוגרים עם קוקו שהם המתכנתים הכי טובים בעולם. זו מסורת של מקצוענות שגם נחשבת ומוערכת: מתכנת מצטיין באפל מרוויח לא הרבה פחות מסמנכ"ל בחברה. בארץ לא יכולים להעריך מקצוענות אלא את הקידום והמעמד".

26. רילוקיישן

"קיבלנו החלטה שהחברה שהקמנו לא תעודד ירידה, נקודה. אנחנו עוזרים רק למי שכבר החליט וקיבל הצעת עבודה. אנחנו לא יוזמים הצעות עבודה ו'עוגן' איננה חברת השמה. התפקיד שלנו הוא לעזור לישראלים לקבל את ההחלטות הנכונות כשהם כבר בדרך לכאן, לחבר אותם לקהילה ובאופן כללי לגרום להם לנחיתה רכה ולאפשר להם להיקלט כמו שצריך. אני רואה במשימה הזו בנייה של קהילה, ואנחנו גם לא היחידים שעושים זאת. יש כאן יזמים רבים שתורמים כסף למוסדות של הקהילה הישראלית".

27. כולנו סלמונים

"החיים בעמק הסיליקון טובים, אבל ישראלים חוזרים בסופו של דבר, בעיקר בגלל הגעגועים למשפחה ולחברים. גם אני מאוד נהנה להגיע לחופשות בארץ ואם להודות על האמת, אני נהנה יותר בארץ מאשר שם בעמק. יש לך כאן ג'וקים שמתעופפים וגם הכבישים פחות נוחים, אבל בסך הכל טוב יותר בישראל. אנשים עוזבים לעמק הסיליקון כדי לשפר את הקריירה שלהם, כדי ללמוד תרבות חדשה ושפה ואז חוזרים ארצה. דג הסלמון שוחה מרחק אדיר נגד הזרם כדי לחזור למקום שבו נולד. גם ישראלים חוזרים בחזרה".