כמו ילדים בחנות ממתקים

העברות הישראלים היקרות ביותר בין קבוצות בליגת העל הן הימור מסוכן. הימור מסוכן מאוד.

ההעברה של מאור בוזגלו למכבי תל אביב (2 מיליון יורו), היתה כישלון. ההעברות של עומר דמארי להפועל תל אביב ממכבי פתח תקווה (1.5 מיליון יורו) וטל בן חיים למכבי תל אביב (1 מיליון יורו) היו מוצלחת הרבה יותר, אבל ברק יצחקי (1.8 מיליון יורו למכבי תל אביב), אלרואי כהן להפועל תל אביב (1.3 מיליון יורו), בן רייכרט להפועל תל אביב (1 מיליון יורו), עידן ורד למכבי חיפה (1 מיליון יורו) ובכלל - רוב העברות של שחקנים ישראלים שעלו לקבוצתם יותר ממיליון שקל יכולות להיות מוגדרות ככישלון מקצועי וכלכלי.

עומר דמארי במדי הפועל תל אביב צילום: ראובן שוורץ

חן עזרא, חן עזריאל, אוראל דגני, עדן בן בסט, גיל ורמוט, וויאם עמאשה, יניב עזרן, אלון תורג'מן, טוטו תמוז, משה אוחיון, ליאור אסולין ועוד רבים אחרים - כולם שחקנים שמחירם עמד על יותר ממיליון שקל. רובם הגדול לא החזיר את ההשקעה. לא על המגרש ולא במכירה חוזרת.

מיליון שקל זה הרבה כסף

למה הם נכשלו? אולי בגלל שהם לא היו שווים מיליון שקל או יותר. אולי בגלל שהובאו על ידי בעלי קבוצות ולא על ידי אנשי מקצוע אמיתיים. אולי בגלל שהלחץ מתג המחיר משפיע יותר על השחקן הישראלי מאשר על שחקנים אחרים. הסיבות רבות, אבל זה לא ממש משנה את השורה התחתונה: לשים כסף גדול על שחקן ליגה ישראלי, זו השקעה לא נבונה. בטח כשהוא מעל גיל 26 וללא שווי מכירה מ

חדש.

וובה בראון צילום: אורן אהרוני

סיפור העברה של קשרה של קריית שמונה, וובה בראון, להפועל באר שבע הוא דוגמה לעוד עסקה כזו. 2.2 מיליון שקל יעלה השחקן שאפילו לא שיחק בנבחרת ישראל. הוא שחקן ליגה יציב, אבל מה שאיזי שרצקי (אולי אחד מהבעלים היחידים בכדורגל הישראלי שממש מבין כדורגל), הוציא מאלונה ברקת זה סכום לא הגיוני עבור קבוצה שהעונה תכניס פחות מ-2 מיליון שקל מזכויות שידור.

ואם בגלל ההחתמה הזו ב"ש תזכה באליפות? זו כבר ספקולציה פרועה. לא שחקן אחד יביא אליפות - אלא אם כן הוא ערן זהבי.

אז למה זה קורה?

בגדול, ברקת מאמינה שאפשר לקחת אליפות ממכבי תל אביב העונה ולכן "מחזקת" את הקבוצה. זה "שולח מסר" לאוהדים, לתקשורת וליריבות. העניין כאן יותר מנטלי ממקצועי. יותר רגשי מאנליטי. זה קורה בעיקר בגלל שמי שמנהל את המשא ומתן בשוק העברות בישראל, בחיים לא היה מנהל משא ומתן כך בעסקיו הפרטיים.

ההשקעה נעשית עם מעט מאוד פרספקטיבה עולמית (יש שחקנים באייאקס שעלו פחות מוובה בראון), מעט מאוד מדדים מדוסקסים בשיחות על שחקנים ישראלים והגדיר זאת יפה בעלי קבוצה קטנה בישראל: "הבעלים של הקבוצות הגדולות הם כמו ילדים בחנות ממתקים, משחקים במשחק פנטזיה במספרים לא הגיוניים. אבל נראה לי שהם שמו לעצמם כסף בצד בשביל לשחק את המשחק הזה. הם לא היו מתנהגים כך בעסקים שלהם".