כיצד להרוס משפחה מרחוק

"אמא מתה, והם עשו את זה". מוקדנית במוקד חירום שומעת את ההודעה הזאת קצת לפני השעה 4 לפנות בוקר ביום חמישי. ההודעה מגיעה ממקור אנונימי באמצעות שירות תרגום הודעות כתובות לקוליות, המיועד לחירשים. בצלילים קצרים ורובוטיים, מספר המתקשר סיפור מחריד: בלייר סטראטר בן ה־17 התמסטל מסם "אבק הכוכבים" (PCP), היכה את אמו למוות ומאיים עתה להתאבד ביריית אקדח.

שוטרים נוסעים לכיוון ביתה של משפחת סטראטר (Strater), בעוד שוטר נוסף מתקשר לבית. איימי סטראטר עונה. בנה בלייר מעולם לא לקח PCP, היא מנסה להסביר, ואין אף כלי נשק בבית. רק ליתר ביטחון, השוטר בטלפון מבקש ממנה לרדת למטה ולפגוש את השוטרים שנאספו בינתיים בחצר הקדמית של הבית.

השכנים ברחוב מתחילים להציץ מבעד לחלונותיהם. איימי מסדרת את משקפיה, ומנסה שלא לחשוב על כך שהיא צריכה לקום לעבודה בעוד כמה שעות. היא שואלת את השוטר מה בדיוק עליה לעשות כדי להוכיח שלא נרצחה, ונאנחת בזמן שהיא מושיטה את זרועה כדי שימדדו את לחץ הדם שלה.

ג'ורדן (מימין), איימי ופול סטראטר. "כולם חושבים שמשהו לא בסדר עם המשפחה שלנו. לא מבינים למה המשטרה מגיעה לכאן לעתים קרובות כל כך" צילום: Kyle LaMere/The Daily Dot

כשהיא משחזרת עכשיו את הסיפור במטבח שלה, שנתיים אחר כך, איימי לוקחת שאיפה ארוכה מהסיגריה האלקטרונית שלה ומצחקקת. פול בעלה פורץ בצחוק רם. כל העניין נשמע מגוחך. "חייבים לצחוק על זה", היא אומרת. "אנחנו משתמשים בהומור כדי להתמודד", מסכים פול, שמחלים מניתוח עיניים, ומשקפי השמש הגדולים שהוא מרכיב משדרים נונשלנטיות שמנוגדת ללחץ שבקולו. "אם לא נצחק על זה, בסוף נתאבד", הוא מוסיף בטון מהורהר.

על פני השטח, משפחת סטראטר נראית כמו משפחה טיפוסית מסיטקום אמריקאי. הבית בעל שתי הקומות שלהם באוסווגו, פרבר מערב־תיכוני שקט מרחק שעה נסיעה משיקגו, שוכן בין מסלול גולף לשדה תירס. פול משחק את הבעל המטופש אך הדעתן: הוא חזר לאוניברסיטה להוציא תואר בתקשורת לאחר שקריירת הטלוויזיה שלו נתקעה בגיל 41. הוא עובד כעת מאחורי הקלעים בתחנת טלוויזיה מקומית בשידור משחקי פוטבול תיכוניים בימי שישי בערב. איימי היא האשה בעלת המזג הנוח אך חריפת הלשון. עד לאחרונה היא עבדה כמנהלת ניתוח מאפייני אוכלוסייה במערכת הבריאות אינגלס, רשת של בתי חולים מהעיר הארווי הסמוכה. ביו־סטטיסטיקאית במקצועה, איימי עקבה אחר מצב בריאותם של המטופלים לאחר עזיבתם את בית החולים. ג'ורדן, שלומדת בחטיבת הביניים, היא הבת הביישנית, ובלייר, בתחילת שנות העשרים לחייו, הוא חנון המחשבים חסר הכישורים החברתיים.

מאז 2010 נמצאת המשפחה תחת מתקפה אינטרנטית של הטרדות הולכות ומסלימות — הזמנה פיקטיבית של משלוחים לביתם, הכפשות, פריצות למחשבים והפצת איומים בשמם נגד בתי ספר ורשויות אכיפת החוק — וההתקפה הזאת מפרקת לאיטה את המשפחה. לטענת בלייר, מאחורי המתקפה עומד האקר בן עשרה מפינלנד, שפצח במלחמה נגדו לאחר מחלוקת פעוטה שיצאה לגמרי מכלל שליטה.

"כאוס הוא מבדר"

ככל הנראה מעולם לא שמעתם על ג'וליוס קיווימאקי (18), אבל קרוב לוודאי שנתקלתם בעבודתו. בשנה שעברה הוא היה אחד מההאקרים שגנבו את חג המולד.

ב־25 בדצמבר אשתקד, בדיוק בשעה שילדים ברחבי העולם פתחו את מתנותיהם ומיהרו להדליק בפעם הראשונה את קונסולות המשחקים החדשות שקיבלו לחג, קרסו הרשתות המקוונות של Xbox Live של מיקרוסופט ופלייסטיישן של סוני בגלל שתי מתקפות מניעת שירות (DDoS) מתואמות, שהציפו את השרתים בבקשות למידע וגרמו למערכות לצאת מכלל שירות לכמה ימים. ההאקרים השתמשו בבוטנט — רשת של מכשירים שהודבקו בתוכנות נוזקה (malware) כדי לבצע בחשאי את עבודתו של ההאקר — שכללה יותר מ־150 אלף מחשבים. מעריכים שההתקפה עלתה למיקרוסופט ולסוני יותר מ־40 אלף דולר לשעה.

(מימין) איימי, בלייר ופול. "מדי שעה קול מודיע לי שהולכים לשרוף את הבית שלי ולהרוג את המשפחה, ושכדאי שאיזהר" צילום: Kyle LaMere/The Daily Dot

קבוצה שקוראת לעצמה "יחידת הלטאה" (Lizard Squad) קיבלה אחריות על ההתקפה. קולקטיב ההאקרים הזה נוצר ב־2014 בפורומים של Darkode, שוק שחור מקוון שבו משתמשים יכולים למכור ולקנות שירותי פריצה ונוזקה (Darkode נסגרה ביולי לאחר מאמץ משותף של רשויות החוק הבינלאומיות). חברי יחידת הלטאה הם היורשים המובהקים של קבוצות האקרים ידועות לשמצה כמו אנונימוס ו־Legion of Doom, אבל התקפותיהם אינן פוליטיות במהותן. המניע שלהם? "כאוס הוא מבדר".

ימים אחדים לאחר ההתקפה, נתן קיווימאקי (Kivimaki), חבר ביחידת הלטאה, ריאיון לרשת סקיי ניוז הבריטית. "עשינו את זה בעיקר כדי להעלות את המודעות אלינו", אמר. "וגם כדי להעלות את המודעות למצב העגום של אבטחת המחשבים בחברות הללו. הן מרוויחות עשרות מיליונים בכל חודש מדמי המנויים... אמור להיות להן מספיק כסף כדי להגן על עצמן מהתקפות מהסוג הזה".

"האם אתה חש אשמה על כך שמנעת מיותר מ־100 מיליון אנשים ליהנות מקונסולות המשחק שלהם?", שאל המראיין.

"מטריד אותי אם לאנשים האלה לא היה משהו טוב יותר לעשות מאשר לשחק בקונסולות שלהם בחג המולד", ענה קיווימאקי בזחיחות. "אני לא באמת יכול להרגיש רע על כך שגרמתי לכמה ילדים לבלות עם משפחותיהם במקום לשחק".

ההיתקלות הראשונה של קיווימאקי עם רשויות החוק התרחשה ב־23 בספטמבר, 2013, כאשר המשטרה בהלסינקי עצרה אותו בגין שורה נרחבת של עבירות. אף אחת מהן לא היתה קשורה ליחידת הלטאה, שעדיין לא הוקמה באותה תקופה, או למשפחת סטראטר. את העבירות האלה ביצע במסגרת קבוצת ההאקרים הקודמת שאליה השתייך, "האק דה פלנט" (Hack the Planet). לפי כתב האישום, הקבוצה פרצה למערכות מחשב ברחבי העולם באמצעות תוכנות פריצה שפיתחה, התקינה בהן תוכנות שהפכו אותן לבוטנט, ואז השתמשה בהן כדי לבצע מתקפות מניעת שירות נגד אתרים כמו אתר החדשות ZDNet. כשהמשטרה החרימה את המחשב של קיווימאקי היא מצאה בו גם מספרי כרטיסי אשראי שנגנבו ממאגר המידע של המנויים לאתר של מגזין פופולרי. בשנה שעברה הוא נעצר לשלושה חודשים בקשר לפריצות הראשונות של יחידת הלטאה לסוני ובליזארד, האולפן שמאחורי משחק החלפת התפקידים המקוון וורלד אוף וורקראפט. הוא שוחרר כשבוע לפני חג המולד, וזמן קצר לאחר מכן הופיע בסקיי ניוז בריאיון המתרברב על ההתקפה בחג המולד. ההאקר הצעיר אמנם השתמש בשם הבדוי "ריאן", אך הריאיון היה מצולם, וקיווימאקי הופיע בו בפנים גלויות. בעולם ההאקרים האובססיבי לפרטיות, הזחיחות שבה קיווימאקי דן בפעולותיו שלחה מסר ברור: אני חסין מהכל.

ג'וליוס קיווימאקי. "מסיבה כלשהי יש לבלייר אובססיה נגדי" צילום: Sky News/YouTube

כשאף אחד לא מגן עליך

ב־2010 החלו להופיע בבית משפחת סטראטר משלוחים שונים: אוכל סיני שאף אחד לא זכר שהזמין, פיצות מכל הפיצריות השכונתיות, אחת אחרי השנייה. איימי הודיעה לכל המסעדות בעיר להתעלם מהזמנות לכתובת שלהם. אם הם ירצו לאכול, הם יאספו את ההזמנה בעצמם. פעם אחת גם הגיע זר גדול של פרחים — עם בקשת תשלום בעת קבלת המשלוח.

המשלוחים הגיעו לשיאם בדמות משאית שהופיעה מול בית המשפחה עם הוראות להשליך שלוש טונות של חצץ בכניסה. "איך הייתי אמור להוציא את המכונית שלי?" מגחך פול. "אין לי שואב אבק גדול מספיק לכל החצץ הזה".

אירועים אלה עוד יכלו להיתפס כמעשי קונדס לא מזיקים של נערים משועממים. אבל כשהמשפחה התחילה לקבל התראות על ניתוק החשמל ושירותים אחרים, כבר היה לה ברור שהמצב יוצא מכלל שליטה. ספקית החשמל קומנוולת' אדיסון התקשרה לבית כדי לסכם את הפרטים לאחר בקשה לניתוק בעקבות מעבר דירה. מקרה דומה אירע עם שירות איסוף הזבל. בהלואין 2013, חברת הכבלים קומקאסט ניתקה את הבית מהכבלים ומהאינטרנט.

במרוצת מרבית שנות התשעים הגיש פול תוכנית רדיו שמרנית בפורט וויין, אינדיאנה, וזה ניכר בטון הדיבור שלו עד היום. כשהוא מדבר, קולו ממלא את גלי האתר של החדר. "מה היה קורה אילו מישהו בבית היה מחובר למכונת הנשמה או מכונה רפואית אחרת שצריכה חשמל 24 שעות ביממה?", הוא שואל, משחק במשחק המדרון התלול שבו נהג להשתמש בתוכנית האירוח שלו. "פתאום החשמל מפסיק. ואותו אדם נהיה חולה או מת כי אין חשמל. מה תגיד חברת החשמל: 'זו לא אשמתנו'? אבל האמת היא שזו כן אשמתם".

מניעת ניתוק החשמל ושאר השירותים התגלתה כמסובכת מהצפוי. קומקאסט, לדוגמה, נותנת ללקוחותיה אפשרות להגן על חשבונותיהם בססמה, אך כפי שחוו בני המשפחה על בשרם ההגנה הזאת לא פועלת רוב הזמן כנדרש. באותו היום שבו הוסיף פול ססמה לחשבון, התקשר בלייר כדי לבצע בו שינויים. נציג שירות הלקוחות לא ביקש ממנו את הססמה עד שבלייר לא העלה את דבר קיומה בעצמו בזמן השיחה.

זו היתה הפעם הראשונה שהמשפחה נתקלה בתופעה שתיהפך עד מהרה למוכרת עד כאב: חוסר היכולת של מוסדות שאצלם מופקד מידע של בני המשפחה להגן עליהם.

שבע קריאות למשטרה ביום

במאי 2013 התקשר פול למשטרה המקומית לדווח על שורה של שיחות טלפון מטרידות ממישהו שטען שהוא עובד ב"ניו יורק טיימס". בלייר קיבל גם שיחות טלפון ממספר לא מזוהה, שבהן איימו "לזיין אותו ולשרוף את הבית המזוין שלו". השיחות הגיעו באופן קבוע ובכל שעות היום והלילה.

דף הלינקדאין של איימי סטראטר לאחר שנפרץ: "מערכת הבריאות אינגלס (המעסיקה של איימי) דפוקה"

במרץ 2014 הוזעקו כבאים לבית בטענה שהוא עולה באש — מתיחה כמו כל האחרות. חודש לאחר מכן קיבלה המשטרה שיחה מאדם שהיה לכאורה בתוך הבית והתלונן על שריפה בתנור. שש שיחות נוספות התקבלו במשטרת אוסווגו במהלך אותו היום, ודיווחו על אירועים שונים החל בשני גברים שחורים שאונסים אשה לבנה וכלה ב"משהו מתקתק שמחוברים אליו הרבה חוטים, ויש טיימר וצפצופים". השיחות התקבלו ממקור אנונימי באמצעות השירות המשטרתי לחירשים שמתרגם הודעות כתובות לקוליות.

שליחת שוטרים באמתלות שווא לקורבנות תמימים, לרוב באמצע הלילה, היא טכניקה שכיחה להטרדות. הסיבה שמדובר בטקטיקה טובה כל כך היא שהמשטרה חייבת להתייחס לכל שיחת טלפון כזאת ברצינות.

"יש לנו מדיניות וכללים לגבי כל סוג פנייה", מסבירה דוברת משטרת אוסווגו, קאת'י נאברה. "המשטרה תגיב תמיד לכל שיחה שהיא מקבלת. אפשר להוסיף ברשומות הערה לגבי קריאות שווא קודמות מאותה כתובת, אבל זה בערך כל מה שאפשר לעשות. אי אפשר לא להגיב לקריאה".

באפריל נפרצו חשבונות הטוויטר של יצרנית המכוניות החשמליות טסלה והמייסד שלה אלון מאסק, וכן נפרץ האתר של החברה. חשבונות הטוויטר הפרוצים הודיעו למיליוני העוקבים כי החברה מחלקת מכוניות חינם. מי שרצה לזכות במכונית התבקש להתקשר לאחד משני מספרי טלפון — של בלייר ושל איימי — או להופיע בכתובת מסוימת בפרברי שיקגו.

הטלפונים של בני המשפחה הופצצו בשיחות מרחבי העולם, ואדם אחד הגיע ממש עד לביתם ודרש מפול לפתוח את דלת המוסך, משוכנע שמכונית של טסלה מסתתרת מאחוריה. "אם הייתי פותח את המוסך, הוא היה רואה מכונית קורבט ומיני־ואן", אומר פול. "זו היתה יכולה להיות הפעם הראשונה שאדם מתאכזב לראות קורבט".

בני המשפחה סיפרו אז ל־CNBC שלדעתם קיווימאקי עומד מאחורי הפריצה לחשבונותיהם. בתגובה יצר קיווימאקי קשר עם אתר החדשות והכחיש הכל. "אני חושב שטסלה היא חברה יוצאת מהכלל שעושה עבודה פורצת דרך בתחום הטכנולוגיה הירוקה", אמר.

מי התחיל ראשון?

מהרגע הראשון האשימה המשפחה את קיווימאקי באחריות להטרדות, הנמשכות כבר חמש שנים, אך קשה למצוא הסכמה לגבי הגורם הראשוני לפרוץ הסכסוך. יש שטוענים כי הכל החל לאחר שבלייר העיף את קיווימאקי מ־Echonode, חדר צ'ט מקוון שניהל. בלייר טוען שהסיבה המקורית היתה מחלוקת סביב פרסום עצמאי קטן שתיאר את מעללי "האק דה פלנט", שגם הוא השתייך אליה. קיווימאקי, לעומתו, טוען שהעוינות שלו נובעת מאיום של בלייר לפרסם שמות ופרטים אישיים של כמה מחבריו. אבל בשיחות שקיים עם הדיילי דוט, קיווימאקי התעקש שמעולם לא עשה משהו מזיק יותר מאשר להיות "טרול נגד בלייר" בחדרי צ'ט, ולוודא "שמסמכים מסוימים יישארו ציבוריים".

"מסיבה כלשהי יש לבלייר אובססיה נגדי", טען קיווימאקי בשיחת סקייפ, והוסיף כי בבלוג שלו בלייר שיבח התקפות של אחרים עליו. "נראה שעצם הקיום שלי מרגיז אותו".

בלייר שקוע לגמרי בעולם המקוון שממנו יצאו ההתקפות נגד משפחתו, והוא מעולם לא היה ילד טוב במיוחד בעולם הזה. גם הוא נעצר פעם אחת, לאחר שפרץ לאתר האינטרנט של בית הספר התיכון שלו והודה בכך בנונשלנטיות בתשובה לשאלת המורה מה עשה בקיץ האחרון. הוא הורשע אז, אך לא ריצה עונש מאסר. ניכר שפול ואיימי הרבו לדוש בינם לבין עצמם בשאלת אחריותו של בלייר עצמו להטרדות שספגה משפחתו. הפרסונה המקוונת של בלייר יכולה ללא ספק לעורר אנטיגוניזם, אך בסופו של דבר הוריו מאמינים כי אי אפשר להפיל את האחריות עליו.

"זה קצת מרגיז לדעת שהכל קרה בגלל משהו שבלייר עשה לכאורה, אבל אני לא מפנה כלפיו אצבע מאשימה", אומרת איימי. "הוא היה רק בן 15 כשכל זה התחיל. לא היה לו שום מושג שבזה שהוא מרחיק מישהו מחדר צ'ט הוא יצית גל התנהגות על גבול הסכיזופרניה מצדו של הנער הזה בפינלנד. לא היתה לו שום דרך לדעת זאת".

זוהי קביעה שקיווימאקי מכחיש. "מעולם לא 'תקפתי' אותו מעבר לכך שדיברתי אליו בגסות. סיפרתי לאחרים על ההתנהגות שלו, והם שתקפו אותו", הוא אומר, אך מסרב לנקוב בשמם של אנשים אחרים שאולי מעורבים בהתקפות נגד משפחת סטראטר.

בני המשפחה בפתח ביתם. איימי מאמינה שהלחץ שחוותה בגלל המעצר של בנה הוא שגרם להפלה שעברה — נקודת שבר שבסופו של דבר פירקה את נישואי ההורים צילום: Kyle LaMere/The Daily Dot

במידה מסוימת, קיווימאקי כנראה צודק. לפורומים באינטרנט, כמו אלה שבלייר וקיווימאקי פעילים בהם, יש נטייה להאשים חבר בהטרדה ואז לתקוף אותו ללא רחם. בהתחשב באופי האנונימי של ההתקפות, אי אפשר לומר בוודאות לאילו מהן, אם בכלל, קיווימאקי אחראי ואילו הוא רק עודד. הנטייה של בלייר להתפרץ בפומבי לא עוזרת, אלא רק מסלימה את המצב.

"ברור שאיני אובייקטיבי, אבל למען האמת בלייר נראה לי בחירה קצת מוזרה לכתבה על מישהו שהחיים שלו נהרסו בגלל האינטרנט", אמר לנו קיווימאקי בתגובה לכתבה הזאת. "כמו שאומרים, מי שלא יכול לסבול את החום שייצא מהמטבח".

פיטורים, הפלה ופרידה

בחודש מאי נפרצו חשבונות המדיה החברתית של איימי, ובחשבונות הלינקדאין והטוויטר שלה פורסמו הודעות גזעניות ואנטישמיות ("היטלר לא עשה שום דבר לא בסדר", ו"אני חושבת שכל היהודים והמוסלמים צריכים למות, הם זבל תת־אנושי", לדוגמה). עד מהרה הובילה הפריצה הזאת להרס הקריירה שלה.

איימי דווקא שוחחה עם האחראים לאבטחת המידע במקום העבודה שלה, מערכת הבריאות אינגלס, לפני הפריצה. "בלייר קיבל התראה מהימנה שעומדים לתקוף אותי מכיוון שלא מצליחים לפגוע בו", היא משחזרת. "הם אמרו בפירוש שיתקפו אותי וינסו לגרום לי לאבד את מקום העבודה שלי".

איימי פנתה למעסיקיה והזהירה שלא רק היא מהווה יעד אלא שמערכת בית החולים עצמה עלולה להיות הבאה בתור. היא נתנה למעסיקיה את כרטיסי הביקור של סוכני ה־FBI שאיתם היתה בקשר. אולם אינגלס, שקיוו להירכש על ידי רשת בית חולים גדולה, הסתפקו לדבריה במבט אחד בחשבונות המדיה החברתית שלה ומיד הראו לה את הדרך החוצה. הנושא עדיין רגיש מאוד אצלה.

"מה שהכי כואב הוא שאף אחד מהאנשים שם, שטענו שהם חברים שלי, לא ניסה מאז ליצור איתי קשר בשום דרך. אני מקווה שהם קיבלו הוראה לא לדבר איתי. אני מאוד מקווה שזה אכן המצב", היא אומרת במרירות. חבילת הפיצויים של איימי כללה תנאי שלא תפנה לתקשורת, אך התסכול שלה גרם לה בכל זאת לדבר איתנו.

מאינגלס נמסר כי מדובר ב"סוגיית כוח אדם", וסירבו לדבר על הפיטורים של איימי.

כולנו יושבים בסלון בשעה שאיימי ופול משחזרים את מצעד האימים שעבר עליהם. ג'ורדן שומרת לרוב על שתיקה, מאזינה מהצד ולא מעוניינת לחשוף את החוויות שהיא עברה. אבל כשאמה מספרת על מייל האיום שההאקר כתב בשמה לבית הספר שבו ג'ורדן לומדת, שכותרתו היתה "אני הולכת לפוצץ את בית הספר", ג'ורדן מתיישבת ליד השולחן ומודיעה שיש לה מה לומר.

"זה היה גיהינום. לא יכולנו לצאת מהבית. היו שוטרים בכל מקום", משחזרת ג'ורדן. היא מספרת את הסיפור שלה בהתפרצויות סטקאטו מהירות. "כולם הסתכלו עליי כי ידעו שאני יודעת מה קורה, אבל לא יכולתי לדבר על זה... סיפרתי לאחת החברות שלי והיא היתה, כזה, 'וואו למה יש לו כזו טינה נגד המשפחה שלך?' אמרתי לה שאני לא יודעת".

ג'ורדן, שגדלה תחת עננת פחד ענקית, חוותה ילדות מבודדת ביותר. "זה לא עוזר לג'ורדן שלילדים אחרים אסור לבלות איתה כי כולם חושבים שמשהו לא בסדר עם המשפחה שלנו", מסכמת איימי. "הסטיגמה בשכונה שלנו היא שלא מדברים איתנו. אף אחד לא מבין מדוע המשטרה מגיעה לכאן לעתים קרובות כל כך".

לא סייעה למצב העובדה שבלייר נעצר לשלושה שבועות ב־2011, לאחר שהשוטר המקומי שעצר אותו בגלל הפריצה לאתר בית הספר קיבל איום על הטמנת פצצה מכתובת מייל שכללה את השם r000t — הכינוי המקוון של בלייר. בלייר ממשיך לטעון שלא היה לו כל קשר לאיום: "אני חושב שמגיעה לי התנצלות ממישהו על המקרה הזה", הוא מתרתח.

איימי היתה בהיריון באותו הזמן. היא מאמינה שהלחץ שחוותה בגלל המעצר של בלייר הוא שגרם להפלה שעברה — נקודת שבר שבסופו של דבר פירקה את נישואיה. איימי ופול נשארו ביחסים ידידותיים, אבל היא עזבה את הבית מוקדם יותר השנה וכעת מתגוררת בדירה במרחק כמה קילומטרים.

"למיטב ידיעתי לא פגענו בו בשום אופן שהוא", מצהירה איימי בזעם, ומוסיפה: "אני מקווה שהוא גאה בעצמו, שהיתה לו מטרה והוא השיג אותה — הרס משפחה".

אכיפה חסרת שיניים

בכל הזמן הזה קיווימאקי נסע לראות עולם. באוגוסט הוא אמר לדיילי דוט כי הוא בהרי נפאל, וכמה ימים לאחר מכן אמר שהוא במקאו. על הכל שילם באמצעות מסחר במטבע הווירטואלי ביטקוין, כפי שמאשרים מסמכים שהוגשו לבית המשפט בפינלנד. התובעים טוענים כי זמן קצר לפני שנעצר ב־2013, הלבין קיווימאקי 6,588 יורו מסוחר ביטקוין סיני ש"הושגו באמצעות פשעי סייבר", והוציא את רוב הכסף על נסיעה למקסיקו.

קיווימאקי הורשע ביולי האחרון ביותר מ־50 אלף סעיפי אישום של פשעי מחשבים, אך ריצה רק שבועות אחדים מאחורי הסורגים. מכיוון שהיה קטין באותו הזמן, הוא קיבל שנתיים מאסר על תנאי. "מאסר על תנאי הוא העונש המקובל לעבריינים מתחת לגיל 18 בפינלנד", מסביר יאני יוקה, עורך הדין הפיני ששימש תובע בתיק של קיווימאקי. "חייבות להיות נסיבות מחמירות או סיבות מיוחדות לפסוק אחרת אם העונש הוא מעל שנתיים".

ג'ון סמדלי, הנשיא לשעבר של חטיבת המשחקים של סוני, שב־24 באוגוסט אשתקד היה על טיסת אמריקן איירליינס שהוסטה ממסלולה בעקבות איום על פצצה שנשלח מיחידת הלטאה, זעם על עונשו של קיווימאקי.

"הוא הבחור שקרקע את הטיסה שלי באמצעות איום על פצצה", כתב סמדלי ברדיט. "שמעתי את כל ההקלטה שבה הוא משכנע נציג שירות לקוחות של חברת התעופה שיש פצצה על המטוס. הוא גם שלח אליי תמונות של הקבר של אבי עם דברים נוראיים כתובים עליו, וגם הוגשו בשמי יותר מ־50 בקשות כוזבות לקבלת הלוואות... בלתי נסבל שאדם יכול לעשות דברים איומים כאלה בלי להיענש".

בכיר בבולשת החוקרת של פינלנד אמר לתקשורת המקומית כי רשויות החוק חקרו את קיווימאקי בנוגע לפריצת המחשבים של חג המולד, אך לא עצרו או עיכבו אותו בהקשר זה.

אווה ואלסקז, נשיאת המרכז האמריקאי לחקר גניבת זהויות, אומרת כי גם לו היה קיווימאקי מתגורר בארצות הברית היתה התביעה נגדו נתקלת בבעיות. "אחוז המקרים המדווחים שבאמת נחקרים ומגיעים למיצוי הוא פעוט", היא מסבירה. "כל עוד הרשויות הפדרליות והמקומיות ימשיכו לסבול מקיצוצים בתקציביהן, לא יהיה להן כוח האדם הנחוץ כדי לחקור את כל הפשעים האלה. הגנבים יודעים את זה וזה הופך את הסיכון לשווה בעיניהם".

כך נראית משפחה הרוסה

ההרס של משפחת סטראטר כמעט הושלם. איימי לא עובדת מאז מאי. "משפחתי ואני נותרנו חסרי כל. בעלי לשעבר עומד לאבד את הבית, ואני את הדירה שלי. לא נותר לנו דבר", כתבה איימי במייל משלים לריאיון.

אבל נראה שהנקודה המטרידה ביותר בסאגה של משפחת סטראטר היא חוסר האונים שהם חשים ומה שהסיפור שלה חושף על חוסר הביטחון האישי בעידן האינטרנט. אחרי הכל, משפחת סטראטר רחוקה מלהיות טירונית בתחום הטכנולוגיה. פול משמש מנהל מערכות כבר עשורים, ובלייר הוא מקודד מוכשר שעובד באתר לאחסון ענן. הליכי האבטחה שהתקין על המחשב האישי שלו הם לא פחות ממקיפים, ואיימי מנצלת את ימי האבטלה כדי ללמד את עצמה את שפת התכנות C. אבל על אף ההיכרות העמוקה עם מחשבים ואבטחה מקוונת, לא עמדו לרשותם כלים רבים כדי להגן על עצמם. הטכנולוגיה שמתפרסת על כל תחומי החיים המודרניים הותירה אותם פגיעים. "באמצעות לחיצה על כפתור", נאנח פול, "הוא הורס לנו את החיים".

המשפחה ניסתה אינספור פעמים לפנות לרשויות אכיפת החוק לעזרה אך ללא הועיל, על אף כמה פגישות ארוכות עם סוכני FBI. (מהבולשת לא נענו לבקשות לקבלת תגובה לכתבה זו). ואפילו אם תוקפי המשפחה ייכלאו, העבר המקוון הבעייתי של איימי עדיין קיים. התגובות הגזעניות שפורסמו בחשבונות המדיה החברתית שלה נשארו ברשת במשך חודשים, וחלקן לא הורדו עד היום.

במשך חודשים ניסתה איימי לגרום לרשתות החברתיות להסיר את חשבונותיה שנפרצו. לינקדאין נענו לבקשה רק לאחר פנייה מהדיילי דוט. בטוויטר טענו כי כתובת המייל של החשבון שונתה ל־alstrater@kivima.ki, ולכן בהתחלה סירבו להעניק לאיימי את הגישה הנחוצה כדי לסגור את החשבון.

חיפוש בגוגל של השם "איימי סטראטר" חושף שורה של כתבות על כך שנהפכה ליעד להאקרים — לא בדיוק כאב הראש שמעסיקים רוצים להתמודד איתו — והמאמרים האקדמיים שפרסמה נדחקים לעמודי החיפוש הבאים. היא שקלה לפנות לחברה לניהול מוניטין באינטרנט, אך שירותיה יקרים מדי לכיסה. פטריק אמברון, מייסד חברת ניהול המוניטין "ברנד יורסלף", מעריך שהורדת כל הידיעות הבעייתיות על איימי מראש תוצאות מנועי החיפוש תעלה לפחות 20 אלף דולר בשנה, ולא בהכרח תניב פירות.

"זוהי סיטואציה מפחידה. בדרך כלל קל יותר כי נלחמים בתקרית מבודדת, אך כשמישהו הופך אתכם למטרה, זה הופך להיות קרב בלתי נגמר", מסביר אמברון, שהסכים לעבוד בהתנדבות עם איימי כדי לעזור לה לפתור את בעיית המוניטין שלה באינטרנט. "מדובר בהשקעה גדולה של זמן או כסף".

המקרה של משפחת סטראטר הוא אמנם קיצוני, אך אווה ואלסקז מציבה אותו כדוגמה להתרחבות ההדרגתית בביצוע גניבת זהויות. ב־2014 לבדה, קרוב ל־13 מיליון אמריקאים נפלו קורבן לגניבת זהות מסוגים שונים — בממוצע מקרה אחד מדי 2.4 שניות. המקרים השכיחים ביותר קשורים לגניבת כרטיס אשראי או הגשת החזרי מס מזויפים באמצעות שימוש במספר הביטוח הלאומי של הקורבן.

"באופן מסורתי, המטרה היתה תמיד רווח כספי", אומרת ואלסקז. "אבל נראה שזה משתנה מעט. יש עכשיו גם חבר'ה של צדק חברתי, שחושבים 'אם אתה אדם רע אנחנו נראה לכל העולם שאתה אדם רע' ומבקשים להשתמש באינטרנט כנקמה".

מבחינת איימי, הנבלים האמיתיים של הסיפור אינם רק קיווימאקי או האקרים אחרים שמטרידים אותם ישירות, אלא כל המוסדות ששיחקו היישר לידיהם של אותם האקרים: חברות כמו לינקדאין, טוויטר, יאהו וקומקאסט, שהעדיפו את הנוחות על פני האבטחה; סוכנויות ניטור האשראי שלא מצליחות להגן על ניקוד האשראי של המשפחה מפני עיניים חטטניות; המשטרה המקומית שדופקת על דלתם באמצע הלילה בכל פעם שהיא מקבלת קריאה; רשויות אכיפת החוק בארצות הברית ובפינלנד שלא מצליחות לנקוט צעדים כדי להגן עליהם; והמעסיקים שלה לשעבר שלא התייצבו לצדה בשעת צרה.

בשלב זה, לא נותר למשפחה אלא לספר את סיפורה כדי שישמש תמרור אזהרה לאחרים. "שאלוהים ישמור, אבל זה נוגע כמעט לכל אחד ואחת מאיתנו", מתעקש פול. "כל אדם שעושה עסקים באינטרנט, כל אדם שיש לו חשבון חשמל או מים. מספיק שתצוצו על הרדאר שלהם".

טחנות הצדק אולי מתחילות לטחון לאיטן לטובת משפחת סטראטר ("יש לנו כמה חקירות פעילות נגד קיווימאקי", מאשר טרו מורמן מהבולשת החוקרת של פינלנד. "אנחנו מקווים לסיים בקרוב כמה מהחקירות ולהעביר אותן לתביעה"), אבל בינתיים ההטרדות נמשכות. ביום שישי אחד בשלהי אוקטובר התחיל בלייר לקבל איומי מוות: 52 דקות אחרי השעה העגולה, בכל שעה, במשך ימים.

"מדי שעה קול מודיע לי שהולכים לשרוף את הבית שלי ולהרוג את המשפחה, ושכדאי שאיזהר כשאני הולך ברחובות", כתב בלייר במייל לדיילי דוט, שנשלח גם ל־FBI. "כאזרח אמריקאי איני מאמין שעליי לחיות בפחד מתמיד ממותי שלי!"

לפי ציוץ שנשלח מהחשבון הרשמי של יחידת הלטאה — ונמחק מאז — בלייר נהפך בכך לקורבן הראשון של שירות "הפצצת טלפונים" שמציעה הקבוצה — שירות הטרדות חוזרות בטלפון בעבור הסכום הצנוע של 20 דולר בחודש לשיחה אחת בשעה, בכל יום.

"עבור הסחטנים שבינינו הוספנו את האפשרות לבטל את הזמנת השירות בלחיצת כפתור, כך שתהיה לכם שליטה מלאה על אורך ההתקפה", נכתב בהודעה בעמוד ההזמנות של השירות, שמציין במפורש כי אין כל אפשרות להתחקות על זהות הרוכשים.

רק כתובת מייל אחת רשומה באתר, שאליה יכולים לקוחות פוטנציאליים לשלוח את שאלותיהם. והכתובת הזאת שייכת בבירור לג'וליוס קיווימאקי.