אמת דיברתי: האם מותר לנו לפרסם כל דבר שיש בו אמת?

רבים נוטים לחשוב שכל דבר שהוא אמת לתפיסתם, ניתן וראוי לפרסום בכל מדיה אפשרית. כפועל יוצא מכך, אנו עדים לתופעה המתחוללת בשנים האחרונות ברשתות החברתיות בהן מתפרסמים מדי יום אלפי פוסטים, שמטרתם הגלויה והמוצהרת היא פרסום האמת אודות אדם כלשהו. השאלה הנשאלת היא האם מדובר באמת עובדתית או באמת סובייקטיבית של כותב הפוסט, וכאן בדיוק עובר הגבול בין המותר לבין האסור. 

הגנת אמת בפרסום

הגנת אמת בפרסום, המוכרת לציבור הרחב כהגנת "אמת דיברתי", לקוחה הישר מחוק איסור לשון הרע שם קובע סעיף 14 כדלקמן: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי.....".

ניתן לראות כי גם כאשר אדם מפרסם דבר שלשיטתו יש בו אמת, אין הדבר מקנה לו הגנה מוחלטת מפני הגשת תביעת לשון הרע כנגדו. אם אותו אדם יבחר לטעון שהפרסומים שפרסם הם אמת לאמיתה, ומכאן יבקש להשתמש בהגנת "אמת בפרסום", יהיה עליו להוכיח שני דברים: הראשון, שהדבר שפרסם היה אמת. במקרה זה  הפסיקה כבר קבעה כי הכוונה אינה לאמת סובייקטיבית, אלא לאמת שתואמת את המציאות בדיוק כפי שהיא, כאשר גם אם היה פרט לוואי אשר לא היה מדויק, הדבר לא יפגע ברכיב זה.

הדבר השני שיהיה עליו להוכיח הוא כי היה בפרסום עניין ציבורי. כאן נשאלת השאלה מהו עניין ציבורי?

עניין ציבורי הוא עניין שידיעתו ברבים נדרשת לצורך הגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת אמיתית בידיעתו. עוד נקבע, כי עניין ציבורי דורש ואף מחייב את הקיום של אינטרס ציבורי בפרסום. כאשר אנו עוסקים ב"עניין ציבורי" מדובר כמובן על אותו ציבור שבפניו התבצע הפרסום.

האבחנה הנדרשת בין פרסום דעה לפרסום עובדה

חשוב מאוד לבצע את האבחנה בין פרסום המציג את דעתנו לבין פרסום המציג עובדות. רק פרסום אשר ניתן יהיה לסווג אותו כ"אמת" התואמת את המציאות, יכול שיהנה מהגנת "אמת בפרסום". אמת סובייקטיבית לא תהנה מהגנת "אמת בפרסום".

חשוב לבצע אבחנה בין פרסום המציג את דעתנו לבין פרסום המציג עובדות צילום: bigstock

על מי מוטלת הוכחת האמת?

בדיוק כפי שאנשים סוברים (וטועים) שהם יכולים לפרסם כל דבר שיש בו אמת, קיימת נטייה לחשוב כי מי שיצטרך להוכיח האם מדובר באמת הוא האדם שעליו פרסמו את הפרסום (התובע). אולם החובה להוכחת שני הרכיבים הנדרשים לביסוס הגנת אמת בפרסום, מוטלת על כתפי הנתבע ולא על כתפי התובע. חשוב לציין שככל שהפרסומים ותוכנם חמור יותר, כך הנטל להוכחת אמיתות הפרסומים גדול יותר.

כך לדוגמה, כאשר מדובר בפרסומים אשר מאשימים אדם במעשים פליליים, בכדי שתעמוד למפרסם הגנת "אמת בפרסום" נדרש הוא להביא ראיות בעלות משקל משמעותי ביותר, וזאת על מנת לזכות בהגנה המדוברת.

לסיכום, יש לשקול היטב את הדברים הנכתביםו/או הנאמרים טרם ביצוע פרסום מכל סוג שהוא, על אחת כמה וכמה כאשר הפרסום טומן בחובו קביעות עובדתיות. פרסום שכזה מעמיד את המפרסם בחשיפה מיידית לתביעת לשון הרע.

עו"ד בן קרפל עוסק בתחום לשון הרע והוצאת דיבה