חוסל: האיש שעמד בראש קן הצרעות של רפיח

אנו מפרסמים שנית את כתבת הפרופיל על ראאד על-עטאר שחוסל הלילה ופורסמה במהלך הלחימה בעזה: הקרבות הקשים בסוף השבוע, ונפילתו בשבי של סגן הדר גולדין ברפיח שצה"ל קבע את מותו אמש, שבו ומיקדו את תשומת הלב לחלק הדרומי של רצועת עזה, ובמרכזו העיר רפיח. לעיר הזו, שמספר תושביה נאמד ביותר מ־130 אלף, נודעה חשיבות כלכלית גדולה במהלך השנים. בשל הקרקע החולית המאפיינת את העיר וסביבותיה היא לא התאימה מעולם לחקלאות כמו אזורים אחרים ברצועה, ולכן התפתחה בה בעיקר פעילות מסחרית עם השכנה מדרום, מצרים. לא בכדי הודבק לה הכינוי "הבירה הכלכלית" של רצועת עזה. 

עם זאת, המתיחות בין חמאס לישראל והשליטה של מצרים על מעבר רפיח גורמים לעליות ומורדות בכלכלת העיר. ב־2006, בסוף מבצע גשמי קיץ, נתלו בכניסה לרפיח שלטים גדולים: "ברוכים הבאים לאזור ההרוס". שלטים אלה הוצבו על ידי אנשי העיר על רקע העוני, האבטלה ותחושת ההזנחה שחשו לאור מדיניותה הכמעט עקבית של קהיר, המסרבת לפתוח באופן חופשי את צינור החמצן של הרצועה, מעבר רפיח.

אבל בעזה מצאו פתרון לבעיה: מאז שנתלו השלטים החלו לצוץ מנהרות ההברחה שחיברו בין הצד העזתי לצד המצרי, והתמונה השתנתה מן הקצה אל הקצה. אם במהלך השנים 2006–2007 דווח כי אחוז האבטלה בקרב תושבי רפיח עמד על כ־60%, בזמן השיא של הפעילות במנהרות ההברחה רשמה האבטלה ירידה לרמה של 30% — לא רחוק מרמת האבטלה בעיר חברון בגדה המערבית, שם אחוז האבטלה עומד על 22%.

ההריסות ברפיח צילום: רויטרס

לצד תופעת המנהרות, הסירוב המצרי לפתוח את מעבר רפיח באופן חופשי לתנועת אנשים וסחורות יצר פתח למעשי שחיתות שצריכים לעורר גם בצד הישראלי סימני שאלה לגבי היכולת לסמוך על הצבא המצרי. כך למשל, במשך שנים טוענים נוסעים פלסטינים רבים שביקשו לעבור במעבר רפיח כי בצד המצרי והפלסטיני שלו התפתחה תופעה חמורה של שוחד. החשש הוא כי בסופו של דבר חלק מהסכום מתגלגל לקצינים המצרים במעבר רפיח.

בהתאם לכך, השאלה האם ניתן לשלול את האפשרות שהמפקד המצרי המוצב ברפיח ואחראי על סגירת המנהרות לא יתפתה לקבלת שלמונים תמורת עצימת עיניים צריכה להדיר שינה ממקבלי ההחלטות בצד הישראלי, שכן בסבב הזה נוכחנו לדעת כי הזרוע הצבאית של חמאס הצליחה להחדיר דרך המנהרות את כל צורכה במהלך השנים האחרונות.

ראאד אל עטאר

הבוס של רפיח

תנועת חמאס, ובעיקר אנשי הזרוע הצבאית שלה, הבינו היטב את חשיבות רפיח לבניית כוחה ולהתעצמותה של חמאס. איש המפתח בפעילות התנועה באזור רפיח הוא מפקד החטיבה הדרומית ראאד אל־עטאר, המחזיק באחד התפקידים הבכירים ביותר בזרוע הלחימה של חמאס.

בשל מעמדו הצבאי הרם, אל־עטאר נחשב לשליט הבלתי רשמי של רפיח, ואם יש מישהו שיודע היכן נמצא סג"מ גולדין זה בוודאי הוא, מאחר שהוא האחראי על כל הפעילות הצבאית של חמאס בזירה. לפי פרסומים בישראל, אנשיו של אל־עטאר הם אלה שהחזיקו בגלעד שליט במשך שנים, והם אלה שעמלו על פיתוח מנהרות התקיפה באזור רפיח לצורך חטיפת חיילים נוספים.

אל־עטאר, הנמצא בשנות ה־40 לחייו, הוא חבר בכיר במועצה הצבאית העליונה של גדודי עז א־דין אלקסאם ואחד המבוקשים הבולטים של ישראל, שכן דם ישראלים רבים על ידיו. במשך השנים הוא הפך באמצעות אנשיו לבוס הבלתי מעורער של מנהרות רפיח, וכך בעצם של רפיח כולה. הוא האיש שהיה אחראי בפועל על הכנסת כל הציוד והחומרים שנדרשו לחמאס כדי לבנות את כוחה הצבאי בשנים האחרונות.

אל־עטאר הוא נכס מודיעיני לא רק לישראל. מצרים מבקשת זה זמן רב לחקור אותו בחשד כי הוא זה שהתיר למחבלי הג'יהאד העולמי שהתאמנו ברצועה לצאת דרך המנהרות ולפגע בכוחות מצריים בחצי האי סיני. כל הבקשות של המודיעין המצרי מהנהגת חמאס לתשאל את אל־עטאר נענו בשלילה, מה שגורם למתח נוסף ביחסים העכורים בין מצרים של סיסי לחמאס של חאלד משעל ואיסמאעיל הניה.

לפי גורמים ברצועה, אל־עטאר ניהל את מנהרות ההברחה כעסק משפחתי לכל דבר. הוא מינה את אחיו לאחראי על התחום, כשהוא מגובה בחמושי החמאס על כל צרה שלא תבוא. לפי הדיווחים, אל־עטאר ואחיו שלטו בלעדית על ענף הברחת המכוניות הגנובות ממצרים, שם פעלה כנופיה מיוחדת עבורו. את הכסף הם שלשלו לכיסם הפרטי.

לא כולם בחמאס אהבו את עליית קרנו של אל־עטאר ברפיח מעבר לתחום הצבאי. ב־2011 דווח כי פתחי חמאד, שהיה שר הפנים בממשלת חמאס, התלונן על ההתנהלות של אל־עטאר ואחיו ברפיח באוזני איסמאעיל הניה, אולם האחרון ביכר שלא להתעמת איתו. מתברר שאל־עטאר מקבל החלטות עצמאיות ולא מרבה לייחס חשיבות רבה לבקשות הזרוע הפוליטית של חמאס.

בראיון נדיר לאתר האינטרנט של הארגון לאחר מבצע עופרת יצוקה, ישנן התייחסויות של אל־עטאר לשאלות שהן רלבנטיות גם לימינו. כך למשל, נשאל מה הרגיש כשנודע לו שחיל האוויר הרס את ביתו בהפצצה באחד הימים הראשונים למבצע. "זה היה צפוי והרגשתי כרגיל. זה היה צפוי כי גם בתי אזרחים הופצצו", הוא ענה. מאז מבצע עופרת יצוקה נבנה ביתו של אל־עטאר מחדש, ובתחילת המבצע הנוכחי הוא נהרס שוב.

עוד באותו הראיון לאחר עופרת יצוקה, כשנשאל על התמיכה שהארגון קיבל אז מתושבי עזה, טען אל־עטאר כי אנשי חמאס הרגישו את הסימפטיה מצד התושבים, וחלקם אף נתן מחסה ללוחמים. פרט מעניין שציין אל־עטאר בראיון היה שהוא ועוד בכירי הזרוע הצבאית של חמאס היו מודעים לכל התפתחות בשדה הקרב. מאז כמובן עברו חמש שנים, וארגון חמאס השתכלל והשתדרג בכל האמור ליכולותיו התקשורתיות והאחרות כך שסביר כי גם היום, חרף השהייה בבונקר ובמנהרות, בכירי חמאס מודעים לכל פרט ופרט המתרחש על אדמת הרצועה.

מוקד משיכה לצעירים

השנים 2008–2013 הפכו את רפיח למוקד משיכה עבור צעירי הרצועה שחיפשו פרנסה, ומצאו אותה בדמות חפירת המנהרות וסחר ההברחה שם. גם סוחרים רבים ברצועה העבירו את מרכז הפעילות שלהם לרפיח כשמעל כולם, כפי שכבר דיווחנו רבות, היו אלה אנשי חמאס ומקורבי התנועה שגזרו את הקופונים המשמעותיים. אלפי משפחות ברצועת עזה נהנו ברפיח מ"כלכלת המנהרות", וזה כלל לא רק את בני המשפחה של העובדים הפשוטים, אלא גם את הסוחרים האמידים ושאר אנשי העסקים ברצועה.

שוקי רפיח היו מלאים באותה התקופה במוצרים רבים, ברובם מצריים, וכל תושבי הרצועה נהגו להגיע לשם כדי למצוא את מבוקשם. אבל שגשוג המנהרות ברפיח היווה מוקד משיכה לא רק לעזתים, אלא גם למצרים מצדו השני של הגבול. העיתונות הערבית היתה מלאה באותה התקופה בסיפורים על צעירים מצרים מכפרים עניים שעזבו את הכפרים שלהם בדלתא ועברו לעבוד בענף המנהרות, שהציע להם שכר גבוה במונחים מצריים של כמה מאות דולרים בחודש. את הכסף הם היו מעבירים לבני המשפחה בכפרים.

הפעילות במנהרות ההברחה ברפיח סיפקה הכנסה טובה גם לבני השבטים הבדואים בחצי האי סיני, שראשיהם הביעו בפומבי את התנגדותם לפתיחת מעבר רפיח והרס המנהרות.

בכל אופן, התמונה שוב השתנתה לרעת כלכלת רפיח ב־2013, אז החל הצבא המצרי לפעול נגד מנהרות ההברחה. הצבא המצרי טוען כי נכון להיום 95% מהמנהרות הללו הושמדו. נתונים לגבי השפעת המהלך הזה על רפיח עדיין לא קיימים, אך ברור כי מדובר במכה משמעותית לכלכלת העיר.

ובכל זאת, עוד בטרם החל מבצע צוק איתן, טען הפרשן הכלכלי הפלסטיני מועין רג'ב כי ברפיח "ישנו הון אדיר שנצבר מהסחר במנהרות, וחשוב שהוא יחזור לטובת העיר באמצעות פרויקטי השקעה ופיתוח".

לפחות לפי עיריית רפיח, ב־2013 היא השקיעה כ־22 מיליון דולר בפיתוח התשתיות בעיר וחלק הארי הושקע במרכז העיר, בשכונת שאבורה ובחלק המזרחי של העיר. חלק מהכספים שהושקעו הועברו במענק מיוחד מקטאר, נותנת החסות של האחים המוסלמים וחמאס. ניתן לשער רק כמה הושקע גם מתחת לפני הקרקע על ידי אנשי הזרוע הצבאית של חמאס. לפחות על פני הקרקע, רוב ההשקעה הזו ירדה כעת לטמיון בעקבות הלחימה בין צה"ל לחמאס.