כשצונאמי פוגע במקדונלד'ס
עבודת וידיאו של קבוצת אמנים דנית שמוצגת במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון מראה 21 דקות שבהן סניף של רשת המזון האמריקאית הפופולרית מוצף במים. "זו הגרסה שלנו לאפוקליפסה", מסביר אחד היוצרים
"ההצפה של מקדונלד'ס היא הגרסה שלנו לאפוקליפסה", אומר רסמוס נילסן, מחברי קבוצת האמנים "סופרפלקס" (Superflex) הדנית, על עבודתם שמוצגת בימים אלה במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. העבודה, הנקראת "מקדונלד'ס מוצף", היא וידיאו בן 21 דקות המראה בצורה אטית הצפה של סניף ריק מאנשים של רשת ההמבורגרים הפופולרית.
"הווידיאו נוצר בשנת 2008", מספר נילסן, "כאשר המשבר הכלכלי העולמי החל. היתה תחושה אפוקליפטית באוויר, וגם בהוליווד החל גל של סרטים שעסקו בסוף העולם. זו היתה הדרך שלנו להתייחס לכך".
"מקדונלד'ס מוצף" אז סופה של מקדונלד'ס מסמל את סוף העולם?
"זה אולי מעט קיצוני. מקדונלד'ס מסמלת עבורנו את צורת החיים שלנו, את הדרך שבה אנחנו צורכים. המים בעבודה הם מבחינתנו אחד הדברים הייחודיים לדור שלנו - אנחנו הדור הראשון שרואה בעיניים את המים מתרוממים ומציפים מקומות שונים בעולם. לכן החלטנו לשלב בין השניים ולספר את הסיפור בדרך שלנו".
את העבודה ניתן לראות בתערוכה "מעל ומעבר לקשת", שנפתחה ביום שבת האחרון ותציג עד 21 ביוני. בתערוכה מציגים 11 אמנים ישראלים ובינלאומיים, העוסקים כולם בכלכלה הניאו־ליברלית. "אנחנו עובדים עם חומרים שאליהם אנחנו נחשפים בחיי היומיום", אומר נילסן, שיחד עם ג'ייקוב פנגר וביירנסטרנה כריסטיאנסן הקים את "סופרפלקס" לפני 20 שנה.
"כשהתחלנו, חיפשנו מילה שתגדיר את מה שאנחנו עושים, ו'עבודה' או 'יצירה', שבהן נהוג להשתמש בתחום שלנו, פשוט לא התאימו. בחרנו ב'כלי' כי לעבודות שלנו בדרך כלל יש שימוש ואפילו כמה שימושים", אומר נילסן. "למשל, יצרנו מערכת שמפיקה אנרגיה מפסולת. בשטח חקלאי משתמשים בה כדי להפיק אנרגיה מזבל, ובמוזיאון היא כלי המשמש לדיון על יחסי כוחות בחברה. זה שעושים בכלי שימוש בחווה בקמבודיה, לא אומר שהוא לא מתאים למוזיאון בקופנהגן. דוגמה נוספת היא פרויקט שבו ייצרנו בירה חדשה שהוצגה בגלריות, ובמקביל הענקנו את המתכון של הבירה בחינם. מצד אחד, יש לעבודה חיים, ומצד שני, יש לה משמעות סימבולית".
העבודות שעוסקות בכלכלה הקפיטליסטית נעשו מתוך עמדה ביקורתית?
"אני חושב שהקפיטליזם דווקא צומח מתוך הביקורת ומקבל את האנרגיה שלו מלהמציא את עצמו מחדש. זה קשה להיות ביקורתי, כי יכול להיות שבכך אנחנו רק מספקים דלק למערכת".
האמנות בעיניכם היא כלי לשינוי?
"עם השנים למדתי להמעיט בערכה של המילה 'שינוי'. כשאני אומר אותה, אני מרגיש קצת כמו ברק אובמה. אנחנו חושבים שצריך להיות ספציפיים לגבי השינוי שאנחנו רוצים ליצור. יש עבודות אמנות שיש להן השפעה אמיתית, אבל אנחנו לא באמת יודעים מה גורם לשינוי ואיך משתנים דברים. אנחנו כן יוצרים אמנות פוליטית וחברתית בתקווה שאנשים יסיקו מהעבודות שלנו דבר או שניים לגבי הדרך שבה הם או העולם אמורים ללכת".
