האימפריה מתקינה שנית
הסטארט־אפ הישראלי איירון סורס עושה להורדות התוכנה מה שגוגל עשתה לחיפוש: הופך אותן לנוחות, מהירות ומשתלמות. והמהפכה הזאת שווה המון כסף. חשיפה ראשונה של חברת הורדות התוכנה הגדולה בעולם
בניין הבאוהאוס המשופץ ומשומר להפליא בשדרות רוטשילד 63, בלב העיר הלבנה של תל אביב, מתהדר בדלת כניסה כבדה, כמו של בית פרטי. לידה מתנוסס שלט מוארך, שבפונט עם ניחוח עברי נוסטלגי מציין את שמות ארבע החברות בבניין: איירון סורס, וולונט, קליק־מי־אין ומונטרה. צריך להיות בקיא במיוחד בנבכי ההייטק הישראלי כדי להבין שמאחורי כל השמות האלה עומדת איירון סורס, ושהבניין הזה, שבשלוש הקומות שלו עובדים כעת 70 בני אדם, הוא סמל הניצחון של חברה טרייה, שהוקמה בצורתה הנוכחית רק לפני כשנתיים וצמחה להיות אימפריה.
וזאת אימפריה שקטה, שקופה. איירון סורס היא כיום המפיצה הגדולה ביותר של תוכנות ברשת, מדפדפני כרום, דרך סקייפ ובבילון ועד כל אנטי־וירוס. תוכנת ההתקנה שלה, InstallCore, מנהלת 3 מיליון התקנות ביום (עשירית מתוכן בארצות הברית), 100 מיליון התקנות בחודש, יותר ממיליארד התקנות בשנה. אם הורדתם לאחרונה תוכנה כלשהי דרך האינטרנט, יש סיכוי של אחד משלושה שעשיתם את זה בעזרת הטכנולוגיה של איירון סורס, ואפילו לא ידעתם.
לאנשי איירון סורס נוח להישאר שקופים. הם בנו בתוך שנתיים חברה כה יעילה ומשומנת, שאין להם צורך בחשיפה. אבל כעת משלימה החברה את המיזוג עם וולונט, קליק־מי־אין ודילפליי (מונטרה היא חברה־בת של וולונט), נהנית ממיליוני דולרים שמשקיעים בה שלמה דוברת ורונן ניר (קרן כרמל), ורושמת עלייה של מאות אחוזים במצבת כוח האדם שלה.
מימין: איתי מילרד, תומר בר זאב, איל מילרד, נתנאל שדמי, רועי מילרד, ארנון חריש ותמיר כרמי מאיירון סורס צילום: עמית שעל
קפיצות המדרגה הללו לא מאפשרות להם להמשיך לטוס מתחת לרדאר, בוודאי לא בתחום החם של עולם האינטרנט כיום - סרגלי הכלים וההתקנות. בתוך הסצנה הזאת, הדומיננטיות הישראלית ניכרת. קונדואיט היא כרגע המלכה הבלתי מעורערת, עם 250 מיליון משתמשים, 260 אלף אתרים שנעזרים בסרגלים שלה, שווי של 1.3 מיליארד דולר ודיבידנדים אגדיים של 320 מיליון דולר שחולקו לאחרונה למשקיעים ולעובדים. אבל אחריה מזדנבת איירון סורס, בהנהגת תומר בר־זאב ותמיר כרמי, שמסתמנת כקונדואיט הבאה. עד שזה יקרה, בחשיפה הראשונה שלהם אי פעם, בר־זאב מנסה להסביר ל"מוסף כלכליסט" איך בונים מעצמה בכזאת מהירות, למה השלב הבא יהיה לצאת לשופינג ואיך עובד ענף התוכנות הכי סוער של השנים האחרונות.
החבילה שגוגל לא יכולה להציע
מכונת הכסף של איירון סורס נקראת InstallCore. לכאורה, עוד טכנולוגיה להתקנות, אחת מיני רבות. אבל אחרת. כי חוץ מהתקנה, התוכנה עושה עוד כמה דברים. ברגע שגולש מבקש להוריד תוכנה מסוימת, InstallCore מזהה אילו תוכנות יש לו במחשב ואילו חסרות, וממליצה לו להוריד תוכנות שעשויות לשמש אותו. קוראים לזה bundling, והתהליך שבו דוחפים לגולש עוד יישומים מעבר לאלו שביקש הוא ידוע ומקובל בענף.
תומר בר זאב, מנכ"ל איירון סורס צילום: תומי הרפז להבדיל מחברות אחרות בתחום, שמציפות את המשתמש בסרגלי כלים מטעם אתרי תוכן שונים שמקווים לעניין אותו, כשאיירון סורס עושה את זה היא מתבססת על סטטיסטיקות רחבות ויודעת לנחש אילו תוכנות הגולש אכן יתקין. זה מאפשר לה להציע לגולשים הצעות הרבה יותר ממוקדות ולחסוך להם את התחושה שמנסים לזבל להם את המחשב - ובמקביל להציע לחברות התוכנה קהל יעד בטוח יותר, שמפולח טוב יותר. כך הצליחה החברה לחבור ל־Download.com, פורטל ההורדות הגדול בעולם, מבית CNET (אתר הטכנולוגיה של CBS), כמו גם לאתר ההתקנות הגדול בצרפתית Telecharger ולמקבילו בפורטוגזית Baixaqi. ברוב האתרים האלה, הטכנולוגיה של איירון סורס היא פלפטורמת ההורדות הבלעדית.
מימין: דרור ארז ממייסדי קונדואיט, רונן שילה ממייסדי קונדואיט וגבי בילציק ממייסדי קונדו צילום: יובל חן המהפכה השנייה שהביאה איירון סורס לענף נעוצה בעובדה שהיא הצליחה לעשות כסף מהתקנות. לפניה, לאתרי הורדות לא היה מודל עסקי אמיתי שמפיק הכנסות מהתקנת תוכנות, ובמקרה הטוב הם רשמו הכנסות של כמה עשרות מיליוני דולרים מפרסומות באתר. עם המודל של איירון סורס, שבו חברות התוכנה משלמות היטב על כל התקנה, אתרי ההורדות הגדולים רושמים הכנסות גדולות פי שלושה. המוצר העיקרי שלהם, שפעם היה עובר בחינם, היום מכניס להם כסף.
מבחינת חברות התוכנה, איירון סורס מציעה חבילה שלמה של פרסום, התקנות וניתוח מידע מקיף, חבילה שאף אחד לא הציע להן עד היום. הטכנולוגיה של איירון סורס מעורבת מאוד בתהליך ההתקנה, בקרב כשליש מההתקנות בעולם המערבי כיום, והאלגוריתמים המדויקים שבאמצעותם היא מנתחת את נתוני הגולשים בעצם מאפשרים לה לבנות מאגר מידע חסר תקדים על הרגלי גלישה והתקנה.
המאגר הזה שווה הרבה מאוד כסף בשביל חברות התוכנות, שנמצאות במירוץ מתמיד אחר עוד ועוד התקנות. במקביל היא מציעה להן פרסום מקיף, וכדי למקסם את הרווח האפשרי מהטכנולוגיה שלה והניתוחים שהיא מאפשרת, איירון סורס נהפכה בעצמה לחברת פרסום. היא חתכה את הצורך לשלם פערי תיווך וקונה בעצמה מדיה בתהליך ההתקנה שהיא עצמה מבצעת, בגוגל ובתוכנות שהיא מסייעת להפצתן, כלומר ביישומים שונים שהיא משלבת בדפדפנים. כך בעצם חולשת החברה על כל שרשרת הערך של הפרסום בנדל"ן של עצמה: מקניינות המדיה ועד לאנליטיקס, כלומר ניתוח שלם של התהליך ופילוח אוכלוסיות לפי ההתקנות שלהן. במילים אחרות, איירון סורס מציעה לחברות התוכנות להורדה חבילה שלמה: הפצה במספרים גבוהים (מה שנקרא "הבאת יוזרים" או "טראפיק"), מקור להכנסות מפרסום (שהרי כאמור החברה קונה שטחי פרסום באותן תוכנות) ומקור מידע חשוב ומבוסס על התנהגות הגולשים. ספק אחד, המון שירותים.
שלמה דוברת צילום: אריאל בשור מנכ"ל איירון סורס תומר בר־זאב מנסה להדגים איך זה עובד בפועל. "נניח שאתה מפרסם את התוכנה שפיתחת בגוגל, ובעקבות הקמפיין מאה איש הורידו את התוכנה שלך", הוא אומר. "אבל נניח שחצי מהם השלימו את ההתקנה, ואילו החצי האחר זנח אותה באמצע. את המידע הזה גוגל לא תוכל לתת לך, רק אנחנו. למידע בנוגע למספר המשתמשים שהשלימו את תהליך ההתקנה יש חשיבות עסקית גדולה, והוא קשור ישירות לרווחיות של הקמפיין שלך - כי הרווחיות תלויה ביכולת ליצור תהליך שלם וביכולת לנתח כמות גדולה של מידע. השאלה היא לא רק איפה פרסמת, אלא איפה מופיעות הפרסומות ואם הן עובדות וגורמות למשתמשים להוריד את התוכנה ולהשלים את ההתקנה ולהשתמש בה, ובאילו מדינות מורידים אותה יותר ואיפה בוחרים דווקא בתוכנה אחרת. ואת כל אלה אנחנו מספקים לך".
חייבים לעבוד נקי
חברות התוכנה, כאמור, אימצו את השירותים האלה בחום. בבילון הישראלית למשל, בבעלותו של נועם לניר, הולכת עם איירון סורס יד ביד. 50% מההתקנות של בבילון ברחבי העולם כיום נעשות באמצעות הפלטפורמה של איירון סורס, ובכירים בתעשייה מעריכים שזאת אחת הסיבות להצלחה של בבילון. תוכנות אחרות שמרבים להוריד בפלטפורמה של איירון סורס הן גוגל כרום, פיירפוקס וסימנטק. תמורת ההתקנות והשירותים הנלווים להן חברות התוכנה משלמות לא מעט.
נועם לניר צילום: תומי הרפז
בישראל ובאירופה הן ישלמו דולר על כל משתמש שהשלים את ההתקנה באמצעות איירון סורס, במדינות המתפתחות גולש שווה להן 20-15 סנט, ואילו בארצות הברית כל משתמש שווה לחברות התוכנה הרבה יותר - 3.5-3 דולרים, שמתחלקים בין אתר ההורדות לאיירון סורס. איירון סורס, מצדה, תציע לא רק פרסום מלא וניתוח מקיף, אלא בעיקר מספר משמעותי של משתמשים. "לפי נתונים שפורסמו לאחרונה אנחנו אחראים ליותר מ־100 מיליון התקנות תוכנה בחודש", אומר בר־זאב. "יש לנו לקוחות רבים כך שאיננו תלויים באף לקוח מרכזי. זה יהיה סביר להגיד שאנחנו חברת הפצת התוכנה הגדולה בעולם".
הכוח האדיר הזה מעורר חששות. עולם ההתקנות משיק לתחום האפור של תוכנות פולשניות, ספאמינג והפרת פרטיות. אנשים חוששים מהתקנות, והרשת מלאה תלונות על תוכנות ששינו הגדרות במחשבים ובדפדפנים של המשתמשים. באיירון סורס מבטיחים שהם נזהרים מלגלוש למקומות האלה. "באינטרנט, לא רק בתחום שבו אנחנו פועלים, יש הרבה דרכים לעשות כסף, ויש הרבה דרכים לעשות יותר כסף", אומר בר־זאב. "השאלה היא לאן אתה רוצה להגיע עם כל זה. בכל תחום פעילות התוחלת של התנהגות אגרסיבית היא נמוכה. זה לא מחזיק. מה גם שהתחום שלנו עובר כיום רגולציה כבדה, יש גופי רישוי, וכדי לעבוד עם חברות גדולות כמו גוגל אתה צריך לעמוד בתנאים מסוימים. אם לא עומדים בסטנדרטים תמיד תהיה תקרת זכוכית שאי אפשר יהיה לחצות. לכן אני מאמין שסיכויי ההישרדות או המשך הצמיחה של חברות שפועלות באורח לא לגיטימי הם נמוכים".
איירון סורס עובדת עם עורך דין המתמחה בדיני אינטרנט, שמקפיד על הליכי הרישוי וההיצמדות לסטנדרטים הנדרשים מחברות גדולות. ככלל, מסבירים בחברה, הפלפטורמה שלהם לא שותלת עוגיות ולא עוקבת אחרי המשתמשים, לא יודעת מה המין או הגיל של כל אחד, ולומדת את המשתמש באופן אחר. למשל, היא בודקת אילו תוכנות אין לו על המחשב, כדי להציע אותן. כך עובד אותו באנדלינג - כשהמשתמש מוריד תוכנה אחת, היא מציעה לו גם אחרות. וכדי לא להטריד את המשתמש, היא עושה זאת לא בחלון פרסומת, אלא כחלון נפרד שנפתח בתהליך ההתקנה של התוכנה שחיפש מלכתחילה. ואם הוריד אנטי־וירוס, למה שלא יתקין גם בבילון? כך קורה שממוצע ההתקנות בכל הורדה הוא שתיים: שתי תוכנות במכה אחת. וזה המקור העיקרי להכנסות של איירון סורס.
רק לא להיות חברת סרגלי כלים
המשרדים בשדרות רוטשילד נראים כמו סטארט־אפ בינוני שגרתי. בעמדות עבודה נוחות פזורים מעצבי אינטרנט צעירים, חפים מכל קוד לבוש, מוקפים במגשי כיבוד שזורמים ללא הפסקה. המנכ"ל בר־זאב מסתובב ביניהם, בולט בגובה שלו ובחיוך. הוא חברותי מאוד. גם בהתנהלות, גם בבנייה הארגונית. כי איירון סורס, כמו כל הצלחות האינטרנט הישראליות, היא סיפור של חבר'ה.
בר־זאב (37), בוגר מדעי המחשב, היה באמצע העשור הקודם סמנכ"ל הפיתוח העסקי והשיווק של AtlasCT, החברה של יוסי ורדי שנחשבה לספקית המפות המקוונות המרכזית בשוק הישראלי בעידן שלפני גוגל מפות. באטלס הוא הכיר את האחים מילרד, איתי (37), איל (33) ורועי (30), בנים למהנדסי מחשבים, אובססיביים לטכנולוגיה, מאלה שבילו את ילדותם בפירוק והרכבה של צעצועים. אבל אז בר־זאב עזב לחברת פיוניר, ואחר כך חבר שוב למילרדים כדי לפתח את Foxtab, תוסף גרפיקה תלת־ממדית שמיועד לשיטוט בין הלשוניות בפיירפוקס - ומאיץ מאוד את הגלישה. הפטנט הקטן נהפך להצלחה אדירה, עם 20 מיליון הורדות עד כה, וחברות החיפוש משלמות על כל התקנה שלו.
החברה פיתחה תוכנות נוספות באותו מודל, כגון Funmoods ו־Searchya, והן עדיין מהוות 30% ממקור ההכנסה שלה. על הדרך, היא שינתה את שמה לאיירון סורס. "וכמו כל מפתח תוכנה, שאלנו את עצמנו איך אפשר לגרום לכמה שיותר אנשים להוריד את התוסף שלנו ולגרום לכך שתהליך ההתקנה יהיה מלא ותקין", מספר בר־זאב. "מהצורך הזה, שלנו, פיתחנו את InstallCore. היינו בטוחים שלכולם יש תוכנה כזאת, אבל בעצם היינו היחידים. הבנו שיש הרבה חברות שנתקלו בבעיה שבה אנחנו נתקלנו, והחלטנו לשווק את הפלטפורמה הזאת כמוצר נפרד. כשהמוצר צומח מתוך צורך אישי שלך, הוא יוצא מוצר טוב יותר. אנחנו למעשה המשתמשים הגדולים ביותר של הטכנולוגיה של עצמנו".
במקביל, לידם, צמחה עוד חברת חבר'ה. תמיר כרמי (35), מנכ"ל וולונט וכיום סמנכ"ל תפעול ומייסד משותף של החברה הממוזגת, שירת בחיל האוויר, ויצא משם עם שני חברים־שותפים, ארנון חריש ונתנאל שדמי. תחילה הקימו אתרי affiliates (אתרים המפנים גולשים לאתרים אחרים) עבור בבילון של נועם לניר והפיצו עוד כמה תוכנות. כרמי גם שימש מנהל השיווק של משחק השש־בש GammonEmpire (Play65) והיה ממייסדי Web 3.0, רשת לפרסום סלולרי שנמכרה ל־Ybrant. בשנים האחרונות השלישייה כרמי־חריש־שדמי זכתה להצלחה עם וולונט (Volonet), שהוקמה ב־2008 ויצרה את Facemoods, סרגל כלים המאפשר לשלב אמוטיקונים בפייסבוק ואפליקציות נוספות ב־Funmoods. 30 מיליון משתמשים כבר יש לפרצופונים האלה, וכ־2.5 מיליון איקונים שלהם מופיעים בפייסבוק מדי יום. להבדיל מבר־זאב האנרגטי, שחושב איך למקסם את המוצר ולהמציא מודל עסקי חדש ומרשה לעצמו לעתים גם לחשוב בקול, כרמי שתקן, ממוקד טכנולוגיה, לא חוגג את העסק. הוא מספר, למשל, שמעולם לא גייס כסף לאף חברה שלו, וכשחבר לחריש ושדמי אפילו לא היה להם רעיון. "מספיק שיש אנשים עם רקע מתאים", הוא אומר ולא מוסיף.
וולונט ואיירון סורס צמחו שתיהן כחברות סרגלי כלים, אבל הצליחו להיבדל מחברות אחרות ולא להיות מזוהות עם התדמית השלילית שדבקה בענף, שמוצף חברות ישראליות ומוצף תוכנות שמשנות את ברירות המחדל של המשתמש, מדביקות חלוניות חיפוש שקשה מאוד להסיר ומצליחות לעצבן את הגולשים. כך, איירון סורס צמצמה את הנתח של סרגלי חיפוש או חלוניות חיפוש בתמהיל המוצרים שלה. עם זאת, מרבית התוכנות שאיירון סורס היא פלטפורמת ההתקנה המרכזית שלהן, בבילון למשל, משתמשות במודל חלוניות החיפוש, מה שמושך לעתים את הביקורת דווקא לאיירון סורס. "המשתמשים מקבלים תוכנות בחינם, ומישהו צריך בכל זאת לשלם על זה, ואלה המפרסמים. יש גולשים שלא אוהבים את זה, אבל זה הסידור", אומר בר־זאב. "הם היו מעדיפים לשלם מאה דולר על תוכנה להורדה? אלה חוקי המשחק".
כשאני שואל למה עולם הסרגלים וחלוניות החיפוש כל כך ישראלי, בר־זאב מסביר: "הישראלים לא המציאו את המודלים שעושים כסף, אבל הם שכללו אותם מאוד, כמו גם את היכולות הטכנולוגיות. הם מביאים מוצרים לשלמות". באיירון סורס, כאמור, בחרו לעבוד קצת אחרת. "מתחילת הדרך הלכנו על ההכנסות הבטוחות יותר, הכנסות לפי התקנה כתשלום מספק התוכנה, וזאת התבררה כהחלטה נכונה", אומר בר־זאב. "באינטרנט, לא רק בתחום שלנו, השאלה היא לאן אתה הולך עם הרצון לעשות כסף, וכיום אני יכול לומר שאנחנו רחוקים מעסקי חלוניות החיפוש. אם היינו רוצים להיות חברת סרגלים היינו יכולים, בקלות וללא מעורבות של קרן כמו כרמל. אבל אם אתה רוצה להיות שחקן גדול, לעבוד עם השוק העסקי, אתה צריך עוד משהו מלבד רכישת מדיה, הפצת תוכנות והשגת משתמשים. אתה צריך לבנות חברה".
הדרך של בר־זאב לבניית חברה עברה אצל תמיר כרמי. איירון סורס וולונט צמחו במקביל, ולמעשה היו כמעט שותפות מראשית הדרך. איירון סורס סייעה להפצת פייסמודס, ובר־זאב וכרמי היו לחברים טובים. לאורך הדרך, אומר בר־זאב, שניהם קיבלו הצעות למכור כל אחת מהחברות במאות מיליוני דולרים, וסירבו מתוך אמונה שיוכלו לצמוח לחברה גדולה ועצמאית.
"כל אחת מהחברות התפתחה לכל אחד מהכיוונים באופן מרשים", אומר בר־זאב, "ואז לפתע הבנו. הבנו ששתי החברות רווחיות, צומחות, והשאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא איזה משחק אנחנו רוצים לשחק - האם אנחנו רוצים להישאר במקום שבו אנחנו נמצאים או להיות חברה גדולה וצומחת בשיעורים גדולים הרבה יותר משהכרנו?".
הבעיה עם היזם הישראלי, הוא אומר, היא שהוא בדרך כלל לא מוכן לשלב הבא. יזמים ישראלים נוטים לאמץ במהירות הצעות רכישה, או לבטל כליל מחשבה על מיזוג עם חברות ישראליות אחרות, כי הוא מדלל את החלק היחסי של הבעלים בחברה הממוזגת. "כדי שמיזוג כזה יתקיים צריך שתי חברות שמכירות היטב זו את זו, מוטיבציה משותפת למיזוג ומנוע חיצוני שיאפשר את זה. במקרה שלנו מדובר בקרן כרמל".
בלי שופינג, בלי לבזבז זמן
בסוף העשור הקודם בר־זאב היה סמנכ"ל Payoneer, סטארט־אפ שפיתח מערכת תשלומים וחיוב בינלאומית נוחה. אחת המשקיעות המרכזיות בפיוניר היתה קרן ההון סיכון כרמל ונצ'רס של שלמה דוברת ואבי זאבי. אחר כך בר־זאב עזב את הסטארט־אפ, ושמו של פיוניר פתאום צץ בפרשת ההתנקשות במחמוד אל־מבחוח בדובאי (המשטרה המקומית טענה שמצאה כרטיסי אשראי שהנפיקה החברה ושימשו את המתנקשים). דוברת וניר המשיכו את השקעתם בחברה, ובמקביל עקבו אחר דרכו העצמאית של בר־זאב, עמדו איתו בקשר שותף גם בימי איירון סורס ובפועל אף הפכו אותו ליועץ לקרן.
החוליה החסרה במשולש שהוביל למיזוג של איירון סורס וולונט בחסות כרמל הגיעה באפריל 2011, כשהקרן החליטה להשקיע בחברה של כרמי. ואז נפל לבר־זאב האסימון. המחשבה על מיזוג החלה לצוץ במקביל בראשיהם של דוברת, כרמי ובר־זאב, שהבין שזהו רגע מפתח שבו הוא צריך להכריע, "לא לגבי המודל העסקי, אלא אם להישאר בקובייה או לבנות כאן משהו באמת גדול".
בר־זאב וכרמי היו יכולים לעשות מה שכל סטארט־אפ עושה כדי להעלות את שוויו, ולדלג בין קרנות הון סיכון כדי לשפר את עמדת המיקוח. אבל הם העדיפו לשמור על דיסקרטיות, הכירו היטב את כרמל וראשיה והאמינו במיזוג מספיק בשביל לבחור בו בלי לפזול לצדדים ולהתמקד בלעשות אותו נכון. "שתי החברות נכנסו לסבב שיחות אסטרטגיה", מספר רונן ניר, השותף בכרמל שליווה את העסקה ויושב כיום בדירקטוריון החברה הממוזגת. "הבנו שהיינו יכולים ליצור כאן מבנה משפטי מסובך של רכישת חברה ומכירת אחרת, וזה היה עשוי לקחת חודשים רבים, אבל רצינו חברה שתוכל להמשיך להתפתח במהירות ולהתפנות ללקוחות שלה ולעסקים שלה. לכן אחרי ההשקעה בוולונט השקענו גם באיירון סורס, בסוף 2011, וניהלנו תהליך מיזוג מקוצר ושקוף לכל הצדדים, שבכל אחד מהם היו לנו מניות".
על פי ההערכות בענף, כרמל השקיעה בשתי החברות האלה כ־15 מיליון דולר. מה ערך ההשקעות האלה כיום? קשה לדעת. אין איך להדביק תג מחיר לאף אחת מהחברות לפני המיזוג ולא לחברה הממוזגת, ואולם ההערכה היא שכיום, 70 האנשים בבניין ברוטשילד עובדים בחברה ששווה מאות מיליוני דולרים. הכנסותיה של החברה הממוזגת (ללא דילפליי, קליק־מי־אין ומונטרה) עתידות להגיע השנה ל־130 מיליון דולר, עם רווח נקי של כ־30 מיליון - שיעור רווחיות פנטסטי שעולה על 20%. אלו, כאמור, רק ההערכות של גורמים אחרים בענף. איירון סורס וכרמל עצמן סירבו להתייחס למספרים.
עד שנעשה את זה במובייל
כנדוניה למיזוג, וולונט ואיירון סורס הביאו גם את החברות שפעלו תחת חסותן, שוולונט היתה שותפה בהן או שצמחו באיירון פורג', חממת הטכנולוגיה של איירון סורס. כך שולבו בתאגיד הסטארט־אפים החדש גם DealPly של וולונט, אביתר שורש, נדב אלידע וליאור ברגר, שמפתחת תוסף המציג לגולש שמחפש מוצר מסוים מבצעים וקופונים רלבנטיים מענקיות כמו אמזון, קלווין קליין, מייסיז, טויס אר אס ו־eBay. בתוסף משתמשים כ־18 מיליון משתמשים ייחודיים. חברה נוספת היא Clickmein, שבבעלות חלקית של זאק דחוביץ, שמציעה ממשק המאפשר להתחבר מרחוק למחשב ולמכשיר נייד בטכנולוגיה מבוססת HTML5. בתוך שנה צברה החברה כ־2 מיליון משתמשים בחודש (על העבודה המשולבת עם מונטרה, ראו מסגרת בעמ' 14).
בקרן כרמל מסתכלים על כל המיזוגים האלה, וחוגגים סינרגיה. "יש שלושה רכיבים שהם התנאי להצלחה של חברה, ונדיר למצוא את כולם בחברה ישראלית", אומר השותף רונן ניר ומונה: "טכנולוגיה, יכולת לפתח מוצרים חדשניים, ויכולת להפיץ אותם למיליוני אנשים. בחברות שמרכיבות את איירון סורס, כל אחת מהחברות חזקה רק בשניים משלושת הרכיבים. איירון סורס, למשל, חזקה בטכנולוגיה ובהפצה, וולונט חזקה בפיתוח מוצרים ובהפצה.
היחסים הטובים בין החברות מאפשרים לבצע ניסויים מהירים, להבין מהר מה מצליח ולחסוך הרבה זמן וכסף שמבזבזים כשמחזיקים חברות שלא משתפות פעולה. חברה שמפתחת טכנולוגיה ומוצרים ומפיצה אותם בעצמה היא גמישה יותר ועם סיכון נמוך יותר מחברות שרואים בשוק. רוב החברות נוטות להתבסס על מוצר אחד ובכך חשופות לענקיות ששולטות בתחום, כמו גוגל, שיכולה בוקר אחד לשנות חלק מהאלגוריתמיקה ולגרום לרעידת אדמה בענף".
עכשיו, מוסיף בר־זאב, הם ימשיכו להתרחב. "לצד חממת איירון פורג', אנחנו מעוניינים ברכישות של חברות שנמצאות בתחומי הליבה שלנו: קניינות מדיה דיגיטלית, הפצת תוכנה, מובייל. דילפליי וקליק־מי־אין הן דוגמאות מצוינות לחברות שהיינו מעוניינים לקנות. הן התפתחו בחממה שלנו וידעו כיצד להלביש את המוצר שלהן על מנוע ההפצה שלנו. מהירות ההבנה שלהן וההגעה לשוק עשתה את שלה".
כל המיזוגים האלה מקפיצים אתכם כבר עכשיו למגרש של הגדולים?
"יש משמעות לגודל בתעשייה הזאת, והיכולת של איירון סורס להיות שחקן גדול תלויה במסה הקריטית של החברה וביכולת ליצור הסכמים חשובים עם גוגל, למשל. גוגל, יאהו־בינג ויאנדקס הן שותפות שלנו".
כבר חושבים על הנפקה?
"נוכל לבצע גיוסים בשוק הפרטי בלי הנפקה, אבל יש אפשרות שהחברה תונפק אם זה יהיה מכשיר להמשך הצמיחה שלנו. הנפקה היא כלי, לא מטרה".
וכמה אופק עוד יש לכם, בעולם שעובר למובייל? אתם הרי מתמחים בהתקנות לדסקטופים.
רונן ניר: "חלק מהותי מההכנסות עדיין מגיע ממחשבי דסקטופ, זה נכון, אבל אני אופטימי מאוד מהמעבר לעידן המובייל ובטוח שנמצא מודל עסקי טוב לעשות כסף גם ממנו. הרי גם תחום המובייל מונע על ידי אפליקציות, ומישהו יצטרך לסייע למפתחי תוכנה להפיץ אפליקציות ולהוריד אותן. קצב הגידול של המובייל מרשים, אבל ייקח שנים עד שהוא יחליף את הדסקטופ".
