תכנת לי כבשה

קוראים לה נמש, או "פרקלס" באנגלית. היא חיה בצפון יוטה, בחווה קטנה עם טנדרים, צריפים נמוכים וגבעות מוריקות באופק. היא מקבלת יחס טוב. יחס מלכותי, במונחי עזים: היא חיה עם גדייה בדיר פרטי, מקבלת ארוחות נבטי אלפלפא מזינות שהוכנו במיוחד עבורה, וגולת הכותרת: היא נחלבת באופן אישי על ידי אחד המדענים המדוברים ופורצי הדרך בעולם כיום, הביולוג המולקולרי ד"ר רנדי לואיס.

נמש נראית כמו עז רגילה לגמרי, אבל היא לא. היא צורת חיים חדשה, מעשה ידיו של לואיס. פתיל הדנ"א שבכל אחד מתאי גופה מכיל כמה גנים של עכביש ממשפחת הגלגלניים, שמסוגל לטוות את אחד הקורים החזקים בעולם. החלב שיוצא מעטיניה מכיל את החלבונים שמהם עשויים הקורים שבעזרתם הוא נתלה כשהוא נופל. החווה של נמש היא למעשה אחת מחוות הניסויים של המחלקה לחקלאות של אוניברסיטת יוטה, ובמעבדות ששוכנות בה לואיס ועוזרי המחקר שלו מסננים את החלבונים מהחלב, ומעבדים אותם לאריג מיוחד, עדין מבד, גמיש מניילון וחזק מסיבי הקוולאר שמשמשים בייצור אפודי מגן. יתר החלב, דרך אגב, הוא חלב עזים רגיל לגמרי, בטוח לשתייה ומזין.

ד"ר רנדי לואיס ונמש צילום: Andy Comins

לואיס אינו היחיד שמנסה להוסיף לעולם הטקסטיל את קורי העכביש - חומר נדיר וייחודי שאף מעבדה לא הצליחה לייצר באופן מלאכותי, ושאי אפשר לגדל בחוות כיוון שעכבישים הם יצורים קניבליים שלא חיים בשלום זה עם זה. מעבר לגבול שמצפון לחווה, במחלקת הביולוגיה המולקולרית של אוניברסיטת וויומינג, הקולגה של לואיס, פרופ' דון ג'ארוויס, מגדל תולעי משי שגם הגנים שלהן תוכנתו מחדש כדי שיפיקו משי שמשולב בקורים רבי־העוצמה.

לואיס וג'ארוויס הם רק שני נציגים של מהפכה מדעית מהגדולות ביותר שמתחוללות בימים אלה, ושב־2007 הוכתרה במאמר מערכת של המגזין "נייצ'ר" כ"המדע הראשון שבאמת קורא תיגר על אלוהים" - הביולוגיה הסינתטית. הם נמנים עם זרם חלוצי של חוקרים ויזמים שמנצלים את הידע העדכני ביותר בתחומי הגנטיקה, כימיה, ביולוגיה, הנדסה ומדעי המחשב כדי לתכנן ולהרכיב במעבדה קוד גנטי מלאכותי, ולהשתיל אותו ביצורים חיים. הם לוקחים חיידקים, נגיפים, שמרים, וגם תולעים ועזים, מחליפים את הגנום שלהם כמו שמחליפים למחשב את הכונן הקשיח ומערכת ההפעלה, והופכים אותם ליצורים חדשים לגמרי, בעלי תכונות ויכולות שעד כה לא התקיימו בטבע. תהא זו בריאה או אבולוציה, לואיס, ג'ארוויס ועמיתיהם מתערבים בה.

רנדי לואיס בדיר של עזי־העכביש. ברא מעבדת ייצור חיה, שנותנת גם חלב בריא

מבוא לבריאת צורות חיים

ההנדסה הגנטית נחקרת כבר עשרות שנים באלפי מעבדות בעולם. מאז אמצע המאה הקודמת ידוע שבתאיהם של כל מיני החי והצומח שוכן "קוד מקור" - פתיל מיקרוסקופי שחוליותיו עשויות מרצף משתנה של ארבעה חלקיקים כימיים: אדנין, ציטוזין, גואנין ותימין. גנטיקאים מסבירים שתפקיד החלקיקים האלה דומה לתפקידן של אותיות בשפה: רצפים שונים שלהם יוצרים מילים, והפתיל השלם, הדנ"א, הוא כמו ספר קטן שכל תכונות היצור כתובות בו. והשפה שבה הן כתובות היא אוניברסלית. חיידק שהדנ"א שלו מכיל 2.5 מיליון אותיות, אורז שהדנ"א שלו מכיל 400 מיליון אותיות, או יונק שהדנ"א שלו מכיל 3.2 מיליארד אותיות - כולם כתובים באותו דקדוק, ולכל מקטע גנטי מסוים אחד תהיה אותה המשמעות בתוך כל צורת חיים.

ובזה ההנדסה הגנטית עסקה במשך רוב שנותיה. מדענים מצאו את ה"מילה" שאחראית לעמידותו של דג הפוטית לקור הים הצפוני, בודדו את המקטע המתאים מסליל הדנ"א שלו, השתילו בתאיהם של זרעי תות ועגבנייה, והמקטע החדש נקלט בהצלחה והעניק לפירות עמידות לקור. אינסולין, החומר שמפרק סוכר ושחולי סוכרת זקוקים לו, מיוצר במכלים על ידי חיידקים שמדענים השתילו בהם את ה"מילה" המתאימה, שנלקחה מתוך רצף הגנום האנושי.

אריג חסין כדורים שמופק מחלב של עזים מהונדסות צילום: איי פי

מאז סוף שנות השבעים ההנדסה הגנטית היתה בעיקר מלאכת "העתק" ו"הדבק" כזאת. לא היה בה "כְּתוֹב". מדענים העבירו מקטעי גנים בין זרעי דגנים וחיידקים. הם לא לקחו אדנין, ציטוזין, גואנין ותימין ושזרו אותם במעבדה לפתילי דנ"א שלמים פרי דמיונם. שיחקנו עם האבולוציה, לא ניסינו להחליף אותה.

אבל החזון היה שם כל הזמן. הוא היה שם מאז 1912, כשאבי חקר כימיית החלבונים ז'אק לב כתב: "תכליתו הסופית של מדע הביולוגיה היא או לייצר חיים מלאכותיים, או להבין למה הדבר אינו אפשרי". וביתר שאת מאז 1974, כשהכימאי הפולני הנודע ואסלב ז'יבלסקי טבע את המונח "ביולוגיה סינתטית" כשכתב: "עד כה עסקנו בתיאור הביולוגיה. האתגרים הגדולים יחלו עם הניסויים בביולוגיה סינתטית, או אז נפתח דרכים חדשות לשלוט בתאים, ונבנה גנומים וצורות חיים חדשות וטובות יותר".

ואז, לפני כעשור, הזינוק החל. אנשי פרויקט הגנום האנושי הודיעו על השלמת פענוח רצף הדנ"א המלא של אדם חי, מילה אחר מילה, תכונה אחר תכונה. זה מה שנדרש לחוקרים שניסו להרכיב רצף דנ"א מלאכותי שלם, להשתיל אותו במלואו בתא חי, וכך להעניק לו תכונות חיים שנולדו ותוכננו על מחשב.

קרייג ונטר ואובמה בטקס שבו ונטר קיבל את המדליה הלאומית למדעים צילום: אי פי אי

השמרים שמייצרים דלק

במאי 2010 זה קרה. קרייג ונטר, בכיר בפרויקט הגנום האנושי ובעלי חברת ההנדסה הגנטית סינתטיק ג'נומיקס, היכה גלים כשהצליח לשלוף פתיל דנ"א שלם מתא חי ולהכניס תחתיו דנ"א אחר ששכפל ועיבד במעבדתו. התא החי החל לציית לתכתיבי הדנ"א המלאכותי, ולנהוג כאילו זה היה הגנום שקיבל בתורשה. להישג הזה קדמו גילויים של ונטר במסגרת "פרויקט הגנום המינימלי" שהוא מוביל מאז 2006, ושבו לקח חיידקים ובאמצעות אנזימים הסיר מהגנום שלהם עוד ועוד מקטעים, עוד ועוד תכונות, כדי לבודד את החלק הבסיסי והקטן ביותר של הגנום שהכרחי לחיים, ושעליו אפשר להרכיב תכונות חדשות.

ונטר איננו לבד במירוץ. ג'יי קיזלינג, פרופסור להנדסה ביוכימית מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שקוע זה כעשור ביצירת ענף הביולוגיה הסינתטית. ב־2003 הוא נענה לאתגר לנסות לפתח תרופה למלריה שמחירה יהיה לכל היותר עשירית ממחיר התרופות הקיימות. בניסוי שערך הצליח לשנות את המבנה הגנטי של חיידק האי קולי, ולהוכיח שהוא יכול "לתכנת" את הגנים של החיידק כך שגופו הזעיר יפלוט תרופות. בעקבות הניסוי קיזלינג קיבל מענק של כ־43 מיליון דולר מקרן ביל ומלינדה גייטס, והקים את אמיריס, כיום החברה המובילה בענף הביולוגיה הסינתטית, ששמה לה למטרה להפוך אורגניזמים חיים למפעלים ביולוגיים קטנים לייצור ארטמיסינין, התרופה היחידה שנכון להיום טפיל המלריה לא פיתח לה עמידות, ושמופקת מצמח הלענה שאספקתו לא יציבה, דבר שמייקר את התרופות כיום.

המצעים שבהם השמרים שהונדסו גנטית גדלים, ומהם נבחר הזן יעיל ביותר צילום: Amyris, Inc.

ב־2008 קיזלינג חתם עם ענקית התרופות האירופית סאנופי אוונטיס על הסכם להפצת הארטמיסינין הזול שמצא דרך להפיק. והדרך שמצא היתה תכנות גנטי של שמרים. השמרים הם פטריות חד־תאיות קטנות שחיות בצפיפות על פירות ודגנים, מעכלות סוכר והופכות אותו לאלכוהול ודו־תחמוצת הפחמן. שני תוצרי הלוואי האלה הם שהופכים דגנים לבירה. קיזלינג הנדס את הדנ"א של השמרים כך שימשיכו לחיות כרגיל, אך במקום אלכוהול וגז יפיקו מגופם ארטמיסינין. התרופה, שיותר מ־200 מיליון חולי מלריה בעולם זקוקים לה, כבר הוכתרה כאחת התרופות החשובות של העשור. ייצורה החל בצרפת והפצתה עתידה להתחיל בהמשך השנה.

אלא שכעבור שנה קיזלינג כבר מצא עצמו בעיצומו של הפרויקט הבא שלו: לקיחת אותם השמרים, ובמקום הנדוסם למכונות ביולוגיות לייצור תרופה למלריה, הפיכתם לאמצעי לחיסול משבר האנרגיה העולמי - מכונות ביולוגיות לייצור דלק דיזל. "בנינו פלטפורמה מיקרובית שתייצר ארטמיסינין, שהוא פחמימן", אמר אז בראיון ל"ניו יורקר". "אין שום סיבה שלא נוכל להוריד את הגנים שמייצרים ארטמיסינין ולהחליף אותם בגנים אחרים שיגרמו לשמרים לייצר דלק ביולוגי. עלינו להיות מסוגלים להנדס מיקרובים כך שיוכלו לייצר את כל סוגי החומרים שנוצרים בתוך צמחים. הכל עניין של שליטה בתהליך חילוף החומרים. הגענו לשלב בהיסטוריה האנושית שבו פשוט לא חייבים לקבל את מה שהטבע קובע לנו".

"אנחנו כעת מתכנתים מחדש את תאי השמרים שבהם השתמשנו בתהליך הייצור של התרופה למלריה, כדי שייצרו כמויות תעשייתיות של דיזל", אומר ל"מוסף כלכליסט" ד"ר ג'ק ניומן, שותפו של קיזלינג להקמת אמיריס ומי שעומד מאחורי חמשת מפעלי החברה, שפועלים בברזיל, ארצות הברית וספרד. "אנחנו בעיצומו של מעבר מכלכלה שמבוססת על אנרגיה מנפט לכלכלה שמבוססת על סוכר".

התהליך שבו אמיריס הופכת שמרים למכונות חיות לייצור דיזל הוא כמובן סוד מסחרי, אך בבסיסו עומד גן שנלקח מתפוחים: הגן שמייצר את החומר פארנסין, שמהווה חלק מהשעווה הטבעית שמגנה על התפוחים מרטיבות ותורם לריחם. שילוב המקטע הגנטי הזה בתא שמרים שניזון מסוכר והתרבה במכלי ענק אִפשר לייצר בתוך יום דלק שמתאים באופן כמעט מושלם לתשתית דלקי המאובנים הקיימת, ולדברי החברה תוך הפחתה של כ־80% בפליטת גזי החממה שכרוכים בייצור בהפקה וייצור של דלק כיום, בהפחתה משמעותית של הגופרית וגזי החממה שייפלטו ממכוניות שישתמשו בדיזל השמרים, וחשוב מכל, תוך ייצור בר קיימא, בלי לכלות את משאבי האדמה.

"אנחנו שואפים לייצר מיליארד ליטר ביו־דיזל בשנה", אומר ניומן. "בברזיל מייצרים כרגע 9 מיליון ליטר בשנה, ומעלים את כושר הייצור מדי יום. אנחנו כבר ספקי דלק עיקריים לאוטובוסים בסאו פאולו ובריו דה ז'נרו, וחברת האנרגיה הצרפתית טוטאל רכשה 20% מהחברה ויצרה איתנו שותפות אסטרטגית. קשה להתחייב לציר זמן ולהתנבא מתי נהפוך לשחקן משמעותי בשוק האנרגיה. אבל אנחנו רוצים לראות את עצמנו תופסים נתח מכובד מהשוק בעשור הקרוב".

אבל טכנולוגיית הייצור עצמה עובדת ומוכיחה עצמה מדי יום - ויש לאמיריס גם מתחרים שמנסים לייצר דלק בשיטות ביוסינתטיות דומות, ובהם חברת LS9 מסן פרנסיסקו (שמשמעות שמה הוא "LifeScience Sustain 9 Billions", כלומר "מדעי החיים יקיימו 9 מיליארד בני אדם", שזו אוכלוסיית העולם המשוערת בעוד 40 שנה). ועוד מתחרה הוא, כאמור, קרייג ונטר עצמו, שבאמצעות סינתטיק ג'נומיקס מנסה לפתח טכנולוגיה ביו־סינתטית שתגרום לשמרי הדיזל של אמיריס להיראות כמו טכנולוגיה מיושנת: ונטר מפתח אצה שתספח פחמן דו־חמצני מהאוויר ובתהליך של פוטוסינתזה תמיר אותו לא לפחמן, סוכרים וחמצן, אלא לדלק. עדיין לא הוכח שהתהליך משתלם כלכלית, אבל אם ישתלם, יהיה זה הסיכוי הראשון לשחרר את העולם מדלקי המאובנים.

ביודיזל שיוצר על ידי שמרים במעבדות אמיריס צילום: Amyris Inc

הווירוס שמרפא סרטן

פרופ' רון וייס, ישראלי לשעבר שכיום עומד בראש המעבדה שקרויה על שמו באוניברסיטת MIT הנחשבת, חגג בספטמבר האחרון את אחת ההצלחות הגדולות ביותר בענף הביולוגיה הסינתטית: וייס תכנת מכונה ביולוגית שדומה לווירוס, אך עושה את ההפך הגמור ממנו. ה"וירוס" של וייס עובר בין תאי הגוף, ובכל אחד מהם מחפש סדרת סימפטומים שמאפיינים תאים נגועים בסרטן. אם הוא מוצא אותם הוא משמיד את התא. אם לא, הוא ממשיך לתא הבא ובודק אותו. הגוף החי הקטן הזה, שוייס תכנת בו לולאת "אם אז" פשוטה, כבר מתפקד היטב בניסויי מעבדה.

"יש לנו לפחות עוד חמש עד שבע שנים לפני שנוכל להתחיל בניסויים קליניים בבני אדם, אבל במבחנה זה עובד כרגע היטב", אומר וייס בשיחה עם "מוסף כלכליסט" בעת ביקור שערך החודש בארץ. "בעצם יצרנו כאן מעגל גנטי שעובר מתא לתא ופועל בו כרופא מאבחן ומנתח. השלב הבא שלפנינו הוא תחילת הבדיקה ביצורים חיים מורכבים".

וייס מסביר שבאמצעות הביולוגיה הסינתטית אפשר לתכנת וירוסים מלאכותיים שיבצעו כל סוג של טיפול. "בסוכרת, למשל, המערכת החיסונית הורגת את תאי הבטא שאחראים לייצור האינסולין. פיתחנו מכניזם ביולוגי, שהוא אגב הרבה יותר מסובך מזה שמטפל בסרטן, שיושתל בלבלב של מטופל בוגר ויגדל תאי גזע שיוכלו להפוך לתאי בתא שיתקנו באופן טבעי את מערכת ייצור האינסולין של הגוף. זה כמו להשתיל בגוף מפעל טבעי קטן לייצור אינסולין, שיוכל לתחזק את עצמו וליצור תאי בטא חדשים בכל פעם שמספרם נופל.

"אנחנו לא יודעים איפה נמצאים גבולות שדה המחקר של ביולוגיה סינתטית. אבל הוכחנו שמבחינה טכנית אפשר לקחת תאים ולשלוט בתהליך ההתפתחות שלהם, ובעצם לחדש מלאים של כל תא בגוף. כרגע מה שיש בתחום הוא בעיקר הבטחות, אבל המון אנשים עוסקים בזה, ויש פה פוטנציאל לשנות את העולם".

אחד הדברים שמקלים על וייס, קיזלינג, ורטר והחוקרים הרבים האחרים שעורכים כיום ניסויי ביולוגיה סינתטית הוא שהם לא מוכרחים להפיק בעצמם את מקטעי הדנ"א. מאז השלמת מיפוי הגנום צמחו בעולם כמה חברות שעוסקות ב"סינתזת גנים" - ביצוע תהליכי המעבדה של פירוק דנ"א באמצעים כימיים, ושיווק מקטעיו לכל המעוניין. חברת בלו הרון מסן פרנסיסקו וחברת ג'נסקריפט מניו ג'רזי מאפשרות לכל לקוח לבחור רצפי גנים מתוך קטלוג בן כמה אלפי אפשרויות שעברו את ביקורת המרכז האמריקאי למניעת מחלות, לשלם כמה אלפי דולרים - לרוב דולר ל"אות", שכן רוב מקטעי הגנים הם בני כמה אלפי חוליות - ולקבל את המבחנות בדואר הביתה. "אנחנו רוצים לחשוב על דנ"א כעל חלקים מתחברים שאנחנו יכולים לצרף כדי ליצור עוד חלקים, בדרך לבניית מערכות ביולוגיות שלמות", אומר וייס, "ומה שמדהים זה שאנחנו יכולים היום להזמין באינטרנט גם את החלקים האלה וגם את ציוד המעבדה שמאפשר לעבוד איתם. אתה רוצה לבנה ביולוגית שמייצרת חלבון כחול? אין בעיה, בתוך כמה ימים זה יהיה אצלך, ותוכל לשלב את זה במערכת שאתה בונה".

החיידק שמזהיר מסכנות

כשוייס מתאר את הביולוגיה הסינתטית במונחים של סטארט־אפ ביתי נדמה לרגע שהוא מגזים. אבל הוא לא. את הנגישות המפתיעה של הטכנולוגיה אפשר לראות מאז 2003, בתחרות סטודנטים שנתית בינלאומית שהחלה ביוזמת MIT, ושהשנה מתכננת להשתתף בה גם קבוצת ישראלים מהטכניון.

קוראים לתחרות iGEM, ראשי תיבות של "מכונות מהונדסות גנטית". קבוצות של תלמידי בתי ספר וסטודנטים למדעים מכל העולם מתחרות ביצירת פרויקט מדעי על טהרת הביולוגיה הסינתטית. הסטודנטים נעזרים במכונות PCR, מכונות לשכפול וחיתוך דנ"א שקיימות מאז שנות השמונים ובין היתר משמשות בבדיקות אבהות וזיהוי פלילי גנטי. באמצעותן הם מפרקים ומלחימים את מה שזכה לכינוי BioBrick, "לבנים ביולוגיות", ומרכיבים מהן, בדיוק כמו בתיאורו של וייס, מערכות מורכבות שמושתלות אחר כך באורגניזמים קטנים, ובשיעור מרשים מהניסיונות הופכות אותם למכונות יצירתיות. הגביע של התחרויות מעוצב כאבן לגו גדולה, סמל ליחס ולמעמד של החומר הגנטי.

תלמידי תיכון אמריקאים בתחרות ההנדסה הגנטית iGEM ב־2010. ניסו להנדס תא שמזהיר מפני סרטן צילום: cc by iGEM , Justin Knight

ב־2004 יצרו ב־iGEM המצאה שזכתה לכותרות בעולם: מסך שמכוסה חיידקים שמסוגלים להפיץ אור, ושלאחר העברת אות חשמלי נדלקו בו המילים "Hello World". ב־2006 זכתה בתחרות קבוצה שגרמה לחיידק האי קולי להריח כמו בוסתן אביבי: היא שינתה את הגנום של החיידק כך שמושבותיו, שלרוב מפיצות ריח מבאיש, יריחו כמו עשב רענן כל עוד החיידק מתרבה, ויתחילו להפיץ ריח בננות כשהוא מסיים להתרבות. ב־2008 זכתה קבוצת סטודנטים סלובנים שהצליחה ליצור את החיסון הראשון בעולם מפני החיידק הליקטובקטר פילורי שגורם לאולקוס.

הפרויקט הבולט ביותר ב־2009 היה ה־E.chromi, חיידק אי קולי שקבוצת סטודנטים מאוניברסיטת קיימברידג' הפכה אותו, באמצעות "אבנים ביולוגיות", למערכת לאבחון מחלות. האי קולי מסוגל לזהות תרכובות ביולוגיות שונות. הסטודנטים שתלו בו מקטעי דנ"א מבקטריות שמייצרות פיגמנטים צבעוניים, והפכו אותו לחיידק שמשנה את צבעו לפי החומרים שבהם הוא מוקף. חיידקי ה־E.chromi מסוגלים, למשל, להציג ניתוח צבעוני של חומרים מזהמים במים: שימו טיפה מהירקון בצלחת פטרי שמכילה את הבקטריה, ובתוך כמה שעות הצלחת תיצבע בחומרים שיאותתו על הרעלנים במים.

"אבל מה שמדהים בבקטריה הזאת הוא שהיא יכולה להתקיים במעיים", אומר ל"מוסף כלכליסט" ג'יימס קינג, חבר בצוות שעיצב את ה־E.chromi. "כיוון שזו ביולוגיה סינתטית זה מודולרי לחלוטין, ויכול לשמש בהרבה יישומים. הסנסור הביולוגי של הבקטריה יכול לשמש להתראה צבעונית של כל דבר. אנחנו מאמינים למשל שבסביבות 2040 תוכל לקנות בסופרמרקט יוגורט שמכיל חיידקים כאלה, ושיעזור לך לגלות מחלות. יהיה לך יוגורט לגילוי אולקוס, יוגורט לגילוי סלמונלה, אפילו יוגורט לגילוי סרטן. התוצאה תופיע כצבע בצואה שלך, ותדע שאם באסלה יש צבע כחול כדאי לגשת לרופא. ואני חושב על עוד אינספור תסריטים. דמיין שמים שנצבעים באדום כשרמת זיהום האוויר גבוהה מדי. ברגע שאפשר לתכנת חיידקים האפשרויות בלתי מוגבלות".

הזוכה של 2009: חיידק שמאבחן מחלות וצובע את היציאות

לחשוב על הילדים

ההתרגשות מהמדע העולה של הביולוגיה הסינתטית נראית גורפת. אנדרו האסל, ביוכימאי ועמית של הממציא והעתידן ריי קורצווייל, מצייר עתיד שבו משחקים בגנטיקה יהיו פשוטים ונפוצים כמו תכנות אפליקציות סלולר. מכונות ה־PCR יתחלפו במדפסות דנ"א במחירים ביתיים, "ומה ימנע מתנועת הקוד הפתוח לפרסם רצפי גנים ברישיון חופשי?", שאל בהרצאה שנתן בדצמבר האחרון ב"אוניברסיטת הסינגולריות", מוסד לימודי מדעי שהקים קורצווייל. "אתה צריך חיסון? תרופה לצינון או למחלה נדירה? למה שלא תוריד את הקוד הגנטי הפתוח ליצירתה, תדפיס במדפסת דנ"א, ותשתמש במוצר אחר שישתיל אותו בבקטריה? באותו אופן נוכל ליצור בקטריות מיסנתזו מהזבל הביתי שלנו דלק. בעצם, כל אחד יוכל לקנות את הציוד וחומרי הגלם המתאימים, ולשחק בבריאה".

PCR, המכונה לחיתוך וחיבור מחדש של מקטעי גנים. האסל: "בעתיד הן יהיו נפוצות כמו מדפסות" צילום: איי אף פי

לחזון של טכנולוגיה שמעניקה לבני האדם כוחות מגלומניים, שותף, באופן מפתיע, גם פרימן דייסון, אחד הפיזיקאים המהוללים והחשובים ביותר במאה ה־20 שבדצמבר ציין את יום הולדתו ה־88. ב־2007 דייסון פרסם מאמר על רקע עליית

העניין בביולוגיה הסינתטית. במאמר תיאר איך ביקר בתערוכת סחלבים ובתערוכת זוחלים, והתפעל מחובבי הפרחים והחיות הללו וממאמצי ההשבחה שהם משקיעים בהם דורות על גבי דורות. "דמיינו את האנשים המסורים האלה כשבידיהם הכלים להתערבות גנטית", כתב. "בפני משביחי פרחים וחיות, חובבים ומקצועיים כאחד, ייפתחו אפשרויות שלא היו מעולם בעבר.

מסירותם תאפשר להפוך את ההנדסה הגנטית לצורת אמנות חדשה, וגם החידושים שאינם יצירות אמנות יכניסו מגוון חסר תקדים לעולם החי והצומח שלנו".

אך לתחזית הזאת דייסון הוסיף אזהרה, שאולי כיום אינה מדאיגה מספיק את העוסקים בביולוגיה הסינתטית. אין היום הנחיות בטיחות בתחום הצעיר הזה, כתב, והשלכותיו עדיין אינן ידועות. "אך בביוטכנולוגיה המתקדמת ישנן סכנות, אמיתיות ורציניות. היא תהיה נגישה מאוד לילדינו, וחובתנו לוודא שהם יהיו זהירים, ולא יזיקו לעצמם כשם משחקים בה".