אודי וינשטיין מרכז פיתוח

התקשורת הכלכלית מסקרת השבוע בהשתאות את הרכישה האסטרטגית הראשונה שמבצע מנכ"ל אפל החדש טים קוק. לפי חשיפת "כלכליסט" שצוטטה במאות כלי תקשורת, יורשו של סטיב ג'ובס החליט לרכוש בכ־400 מיליון דולר חברת שבבים צעירה שפיתחה דרך להאיץ פי שישה את מהירותם של כונני זיכרון. הטכנולוגיה שלה כבר מותקנת באייפד 2 ובדגמי האייפון האחרונים, וכן בכמה מוצרים של סמסונג, שטלפון הגלקסי שלה מתחרה באייפון של אפל. שם החברה המבוקשת הוא אנוביט, היא מהרצליה, והיא שייכת למרצה להנדסת חשמל מאוניברסיטת תל אביב, שמלבד היותו אדם שקט ששומר על פרופיל נמוך ומתרחק מהתקשורת, הוא גם אחד מיזמי הטכנולוגיה המצליחים בעולם. המכירה, לכשתושלם, תירשם כאקזיט החמישי שלו בקצת יותר מעשור, ותעמיד את הסכום המצטבר של העסקאות שבהן היה מעורב על כ־1.3 מיליארד דולר. והוא, היזם־המרצה, תמיד בצד שמקבל את הכסף. שמו פרופ' אהוד וינשטיין (61), נשוי ואב לשלושה, וסיפורו, שנחשף כאן לראשונה, חושף סגנון התנהלות ייחודי ונדיר בעולם ההייטק, ומסביר איך אפשר להפוך לאחד מאנשי העסקים המצליחים בישראל ולאחד האנשים המשפיעים בעולם הטכנולוגיה, כמעט בלי שיבחינו בך.

אודי וינשטיין צילום: אינטל קפיטל

ענף השבבים שאליו שייכת אנוביט של וינשטיין מתוקשר פחות מענף חברות התוכנה: אחרי הכל, לקוחות חברות השבבים הם יצרנים גדולים ולא הציבור. אבל יש בקהילה הזאת הצלחות כבירות ואקזיטים, וכמו בקהילת יזמי האינטרנט יש גם בה מצליחנים סדרתיים, אנג'לים וגורואים. ווינשטיין הוא כל אלה בגוף אחד. הוא כמעט אלמוני בעיתונות הכלכלית, אך משמש מוקד עלייה לרגל לממציאי פטנטים לניהול פס רחב וייעול שבבי תקשורת. ומסיבה טובה: כ־17 שנה אחרי שהקים את החברה הראשונה שלו הוא אחד האנשים המקושרים ביותר בקרב ענקיות הטכנולוגיה העולמיות, שימש כאחד מארבעת האסטרטגים הראשיים של טקסס אינסטרומנטס, יצרנית השבבים השלישית בגודלה בעולם, ובעיקר "פוגע במטרה" - זוכה להצלחות סדרתיות בשיעור נדיר בכל קנה מידה. בהייטק העולמי משקיע שעשה אקזיט גדול אחד כבר נחשב לאגדה. מי שמגיע לאקזיט באחת מכל עשר השקעות נחשב למצליחן סדרתי. וינשטיין מגיע לאקזיט בכל השקעה שנייה. ובכל פעם מדובר באקזיט של עשרות עד מאות מיליוני דולרים: ב־1999 הוא מכר את החברה הראשונה שלו, ליבית, לטקסס אינסטרומנטס תמורת 365 מיליון דולר. ב־2006 שתי חברות טכנולוגיות תקשורת שהשקיע בהן וליווה אותן, פסעבה וג'נגו, נמכרו תמורת 305 מיליון דולר ו־107 מיליון דולר. כעבור שנה הוא ראה את האקזיט הרביעי שלו, כשהשקעתו בסטארט־אפ טרנסצ'יפ שפיתח שבב לניהול מצלמת הטלפון הסלולרי הסתיימה באקזיט של 70 מיליון דולר. פיינל, חברת השקעות פרטית שבה השקיע, הפכה לעסק שמגלגל מאות מיליונים בשנה. והיקף מכירת החברה שהקים, אנוביט, לאפל כ־400 מיליון דולר - יהפוך את העסקה האחרונה לגדולה בחייו עד כה.

את המידע הזה, כמו גם את סיפור עלייתו של וינשטיין והפרטים על האופן שבו הוא בוחר את השקעותיו ומנהל את עסקיו, לא קיבלנו ממנו. וינשטיין לא מתראיין, לא מספק שיחות רקע ולא מפנה ל"מקורבים" שידברו עליו. כשהוזמן לפני כשנה לשאת דברים בכנס של קרן ההון סיכון אינטל קפיטל שמושקעת בחברתו אנוביט, הוא ירד בסיום דבריו מהבמה, ניגש ישירות לצלם האחד שצילם אותו ובשיחה קצרה שכנע אותו לא לפרסם את התמונה. "מוסף כלכליסט" שוחח עם עשרות אנשים שמכירים את וינשטיין, עבדו איתו ואף למדו אצלו באוניברסיטה. אלה שכבר אינם בקשרי לימודים ועבודה איתו תיארו אותו במילים מתפעלות שלעתים נשמעו על גבול ההגזמה. וככל שהאנשים היו יותר קרובים אליו, כך השיחות היו קצרות יותר ומועטות בפרטים. וינשטיין עצמו ניאות לומר רק זאת: "עבורי זה לא התזמון הנכון להתראיין, ובכלל יש לי עם זה בעיה ברמה העקרונית. מי שמכיר אותי יודע שהפרטיות חשובה לי".

חברת כוח אדם בכיתה

במרץ הקרוב פרופ' אודי וינשטיין יגיע לפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב, וכבכל שנה יעביר את הקורס "תורת השיערוך". זהו אחד הקורסים המתמטיים הקשים ביותר בלימודי התואר השני בהנדסת חשמל. כמה תלמידים של וינשטיין סיפרו ל"מוסף כלכליסט" שבעבר הכשיל כמחצית מהסטודנטים בכיתתם. הנוהג הזה, לשוב וללמד באוניברסיטה מדי שנה, עשוי לשוות למולטי־מיליונר שגר בווילה ברמת חן תדמית של מי שמקפיד לחיות חיים פשוטים וצנועים, או לחלופין מי שמנהל חיים כפולים - ביום מורה צנוע ובלילה טיטאן הייטק בסדר הגודל של יאיר גולדפינגר ויוסי ורדי.

אבל מי שמכירים את וינשטיין יודעים שזהו חלק בלתי נפרד משיטת העבודה שלו, שלא לומר ממקורות הצלחתו. בקורס הזה הוא גייס עובדים. משם יצאו בין היתר שני אנשים שמלווים אותו לאורך הקריירה: אופיר שלוי, שוינשטיין הנחה בעבודת הדוקטורט שלו ואחר כך הפך אותו לשותף קבוע במיזמיו והשקעותיו, ונפתלי זומר, מתרגל לשעבר בקורס וכיום המדען הראשי של אנוביט. "בליבית רוב העובדים היו חבר'ה מהקורס", מספר ל"מוסף כלכליסט" איתי שרמן, לשעבר עובד וסטודנט של וינשטיין. "זה ממש הרגיש כמו מקום של חבר מביא חבר, וזה עזר לנו לעבוד כחבורה מלוכדת ובלי חיכוכים. היתה בחברה הזאת דינמיקה שהיתה די נדירה בתעשייה".

ובקרב סטודנטים להנדסה זה לא סוד שקורס תורת השיערוך של וינשטיין הוא חברת כוח האדם היוקרתית ביותר בענף. "אין ספק שזה היה יכול לסדר אותך ללמוד אצלו ולהכיר אותו, זה פותח לך את הדרך בהמשך", אומר סטודנט אחד, ואחר מספר: "וינשטיין מרצה קשוח, לא ידידותי, לא מתלוצץ וקוטל בציונים, אבל נדהמנו מהיכולות שלו. הוא נכנס לשיעור בלי ניירות ובלי כלום, מחשב הכל מהראש, שופך חומר על הלוח, ואף פעם אי אפשר להתקיל אותו. גם הפרופסורים הכי מובילים מגמגמים לפעמים מול שאלות קשות. לוינשטיין תמיד היתה תשובה".

אריאל מייסלוס מאנוביט צילום: אריאל בשור

בלי הלשון בחוץ

הקריירה של וינשטיין היא במהותה ההפך מהסיפורים ההרואיים של גאוני העסקים. הוא לא התקבל ישירות לשנה השנייה ולא סולק מהאוניברסיטה באמצע השלישית. אם סיפורו יכול להוות השראה למישהו, זה בעיקר לאקדמאים אפרוריים ושונאי פרסום: ב־1975 הוא סיים תואר ראשון בהנדסת חשמל בטכניון, ונסע לדוקטורט בייל. ב־1980 מצא עבודה באוניברסיטת תל אביב, והתחיל ללמד ולחקור באופן ממוקד וחרוץ את התחום הטכני, רווי המתמטיקה ודל התהילה של עיבוד אותות - שכלול של נוסחאות וכללים שיתרגמו פעילות חשמלית וייעלו אותה. הוא השתתף בכנסים בתחום, פרסם יותר מ־50 מאמרים, רשם כמה פטנטים, ב־1990 קיבל מינוי כחוקר־עמית במעבדת האלקטרוניקה של האוניברסיטה היוקרתית MIT - שם גם פגש אנשים שלימים יצטרפו אליו בהשקעותיו - וב־1994 מונה לעמית ב־IEEE, האגודה העולמית של מהנדסי החשמל והאלקטרוניקה. בשנים 1989–1992 גם עמד בראש המחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב.

"הוא היה המנחה שלי לתזה", מספר פרופ' מאיר פדר, ראש המחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב כיום. "הוא היה אז איש סגל צעיר ומבטיח שהגיע בשלב מוקדם מאוד להכרה אקדמית בינלאומית בתחום של עיבוד אותות. בתחום הזה יש אלמנט תיאורטי מאוד חזק, ופיתוח של אלגוריתמים חדשים שפותרים בעיות דורש יצירתיות. ובזה אודי עסק. הוא היה מדען מאוד מעמיק עם נקודת ראייה מיוחדת, והוא הציע תחומים חדשים".

את ליבית, החברה הראשונה והאקזיט הראשון, וינשטיין הקים ב־1994 בשותפות עם תלמידו אופיר שלוי ועם שותף נוסף, ד"ר מודי סגל. החברה התבססה על נוסחאות שוינשטיין פיתח לייעול תקשורת בפס רחב, שאפשר ליישם בשבבים של ממירי טלוויזיה דיגיטליים. אחד העובדים הראשונים בה היה עוזר ההוראה של וינשטיין נפתלי זומר, והתלמידים האחרים הגיעו במהרה אחר כך. שניים מעובדי ליבית לשעבר, איתי שרמן וליאור שטרופר, גויסו כעבור שנים על ידי ממציא הדיסק און קי דב מורן ליצרנית הסלולר השאפתנית שלו מודו, שלבסוף כשלה. "אודי הוא איש חכם שיודע לשלב בין הטכניקה לבין הביזנס. זה סוד כוחו וזה דבר חשוב כדי להצליח", אומר מורן, שחברת אם־סיסטם שלו, שבמסגרתה המציא את הזיכרונות הניידים, נחשבת אבן דרך בתולדות ההייטק העולמי, "אבל יש בו גם סירוב נחוש להיכנע לקשיים, שאני בטוח שהיו לו".

עם המשקיעים הראשונים בליבית נמנו חברים של וינשטיין מ־MIT, פרופ' אלן אופנהיים וריי סטאטה, מייסד יצרנית השבבים אנלוג דיווייסז שמגלגלת מחזור של יותר מ־2 מיליארד דולר בשנה. אחריהם הצליח להשיג השקעה מאינטל, שלימים יגייס ממנה השקעות לרוב החברות שבהן יהיה מעורב לרבות חברתו האחרונה אנוביט, מקרנות הון סיכון ובהן גיזה, ומדסק"ש, שהיה אז בשליטת משפחת רקנאטי. "וכך הפכנו בתחום שלנו למתחרים היחידים של ברודקום", מספר שרמן, התלמיד לשעבר שגויס לתפקיד מנהל השיווק של החברה. "ואחרי שהצלחנו להפוך את טושיבה ללקוחה שלנו התחילו לנסות לקנות אותנו. המירוץ היה בין אינטל, לוסנט וטקסס אינטרומנטס".

מנכ"ל אפל, טים קוק צילום: בלומברג

המכירה לטקסס אינסטרומנטס נחתמה ביוני 1999, חודשים ספורים לפני התפוצצות בועת ההייטק ושלושה חודשים אחרי שכמעט נסגרה עסקה עם לוסנט. "בתערוכת כבלים אחת כבר הצגנו עם החבר'ה של לוסנט", נזכר שרמן. המחיר היה 365 מיליון דולר, ובאופן יוצא דופן, חרף מספרם הרב של המשקיעים, שלושת המייסדים שלשלו לכיסם יותר ממחצית הסכום. לאורך חמש שנות קיום החברה הם השכילו לשמור על שיעורי אחזקה גבוהים — כ־21% לוינשטיין, שלפי ההערכה היתרגמו ל־77 מיליון דולר ברוטו, כ־19% לסגל וכ־13% לשלוי. "זה נדיר במחוזותינו שהמייסדים מגיעים למכירה בלי הלשון בחוץ", אומר שרמן. "זה בעיקר מלמד שהם לא לקחו כסף שלא היו צריכים, וזה משהו שלא כולם יודעים לעשות".

וינשטיין נשאר בליבית יותר משנה אחרי המכירה, ובמהלכה מונה לאחד מארבעת "העמיתים הבכירים" של טקסס אינסטרומנטס, שמופקדים על קביעת האופק האסטרטגי והטכנולוגי של החברה. התחום שלו היה טכנולוגיות פס רחב ואיתור פטנטים חדשניים, תוך התמקדות בשוק הישראלי. שנתיים אחרי המכירה וינשטיין, שנשאר חבר סגל באוניברסיטת תל אביב, עשה דבר שספק אם מרצה ישראלי כלשהו עשה לפניו, ושקנה לו מיד את הערצת המוסד שבו לימד והקולגות שלו: הוא תרם לאוניברסיטת תל אביב מיליון דולר, להקמת המכון למחקר עיבוד אותות על שם הוריו, יצחק וחיה וינשטיין, שמעניק מלגות לימודים לסטודנטים לתארים מתקדמים בהנדסת חשמל, וכן פרסים כספיים על מאמרים מצטיינים ופרויקטים מיוחדים בתחום. "אני מקווה שהסיפור הזה בעיקר יבהיר לכל אנשי הסגל בכל האוניברסיטאות שמומחים להנדסה לא צריכים לשבת במגדל השן אלא להתערב בתעשייה בצורה יותר עמוקה", אומר פרופ' פדר. "לצערי זה לא כך כיום, ואודי הוא הדוגמה שצריך ללמוד ממנה".

בפסיעות עבות

ואז החל השלב הבא בחייו של וינשטיין: ההפיכה לאנג'ל של יזמי חומרה, למשקיע שמוכן לפגוש יזמים כבר בשלב הרעיון ההתחלתי, ולממן אותם לפני שיש להם מה להציג. וינשטיין היה מהמעטים שהשקיעו בסטארט־אפי חומרה בשלבים מוקדמים - ומביניהם הוא התבלט במידה הרבה שבה התערב במיזמים. יחד עם הכסף, היזמים קיבלו את "וינשטיין המנחה לתואר". לחברות שהשקיע בהן הוא גם ייעץ, נתן הכוונה ותרם מניסיונו בפתרון בעיות. ובכל פרויקט שהצטרף אליו, צירף גם את משקיעיו: שותפו אופיר שלוי והקרנות שיצאו מרוצות מהשקעתן בליבית. נכס רב־ערך נוסף שנתן היה המוניטין שלו. כשוינשטיין מאמין במשהו, יש למשהו הזה סיכויים גבוהים להניב מאות מיליונים.

אחת מחברות הסטארט־אפ הראשונות היתה טרנסצ'יפ, ששבב הצילום שפיתח הוא כיום זה שאחראי למצלמות במכשירי הטלפון של נוקיה וסמסונג. "נפגשתי עם וינשטיין במשרד שלו בטקסס אינסטרומנטס", נזכר מייסד החברה ד"ר ויקטור אריאל, שב־2007 מכר את החברה לסמסונג ובאחרונה פועל להקמת פארק ארכיאולוגי בגבעת התיתורה שליד עירו מודיעין. "זה היה בסוף שנת 2000, בסביבות התקופה של קריסת ההייטק ופריצת האינתיפאדה. היה לי מאוד קשה לגייס כסף. כולם שאלו מי צריך בכלל מצלמה בטלפון. אני זוכר שבפגישה עם וינשטיין הוא ישב והקשיב בסבלנות, אחר כך שאל הרבה שאלות, נכנס לעומק הפרטים הטכניים, בדק את ההיתכנות העסקית ובסוף אמר: 'יש לזה פוטנציאל. יהיה פה מוצר של מצלמה בטלפון סלולרי. יש בזה צורך'".

דב מורן. "יש כוח ביכולת לשלב בין מומחיות טכנית לבין צד הביזנס" צילום: עמית שעל

אחרי שוינשטיין השקיע השקעה ראשונית ברעיון של אריאל, הוא החל לארגן פגישות נוספות עם המשקיעים שכבר הכיר, והשתתף בהכנת המצגת לקראת הפגישות. "אני זוכר שערב אחד הופעתי עם המצגת בדירה שהיתה לו אז בתל אביב", אריאל מספר. "היה לו איזה אירוע משפחתי, והוא לקח ממנו הפסקה כדי לעזור לי עם המצגת. הוא היה מדהים, ובאתי אליו הביתה כמה וכמה פעמים כשנזקקתי לעזרה".

וינשטיין נסע עם אריאל לארצות הברית וגייס עבור החברה כספים ממשקיעי ליבית אופנהיים וסטאטה, וכן ממייסד ענקית שבבי האלחוט קוואלקום פרופ' אנדי וית'רבי. למרבה האירוניה מי שסירבו להצטרף לרשימת המשקיעים היו אז קרנות ההון סיכון הישראליות. "זה לא שאמרו לו שהוא מדבר שטויות, כי לא אומרים כזה דבר לאודי, אבל עובדה שהם לא השקיעו בנו", אומר אריאל, "החברה שלי הצליחה בזכות הדחיפה שלו". ההצלחה הזאת התחילה ב־2004, כשטרנסצ'יפ התחילה לייצר את שבביה שבמהרה לקחו חלק מרכזי בעליית מצלמות הסלולר, והושלמה באקזיט 70 מיליון הדולרים ב־2007. באותה התקופה, דרך אגב, וינשטיין כבר החל את מיזם אנוביט שלו, ואריאל, שבינתיים גם מונה למנכ"ל סמסונג ישראל, גמל לו טובה כשחיבר אותו לחברה־האם שנהפכה ללקוח של אנוביט, דבר שהזניק את העניין של אפל בהשתלטות על טכנולוגיית הזיכרונות המהירים שלה. "עד היום, בכל פעם שיש לי רעיון חדש אני מתייעץ עם אודי ואופיר", מסכם אריאל.

ההשקעה המוצלחת הבאה היתה בחברת פסעבה, יצרנית טכנולוגיה לתקשורת בסיבים אופטיים שהקימו יוצאי תלפיות ויקטור וייסלב ואריאל מייסלוס, ושבשנת 2001 אף משקיע לא רצה לגעת בה. כולם נרתעו מחורבות בועת ההייטק, ובמיוחד מתחום התקשורת האופטית. זה היה התחום שבו עסקה חברת כרומטיס, סמל התפוצצות הבועה, שבאמצע שנת 2000 נרכשה ב־4.8 מיליארד דולר, ובאמצע 2001 קרסה ונסגרה.

וינשטיין היה הראשון שנתן להם צ'ק, בגובה 100 אלף שקל. "ואז הוא התחיל לקחת אותנו לפגישות בחו"ל. את כל סיבוב ההשקעות הראשון סגרנו עם אנשים שהוא הביא", מספר וייסלב. המשקיעים האלה היו אותם חברים מליבית וטרנסצ'יפ, ובהם שלוי וסטאטה. "אני זוכר שאודי שם את הרפיוטיישן שלו על השולחן, ונראה היה שהצד הפיננסי הוא זה שעניין אותו הכי פחות. מהבחינה הזאת הוא שונה ממשקיע פיננסי רגיל. הוא ישב אצלנו בבורד מהיום הראשון, והיה מעורב כמה שהייתי צריך, ובכל היבט, ומלבד ההדרכה שלו, אני חושב שעצם הכניסה שלו כמשקיע תרמה מאוד לביטחון העצמי שלנו".  פסעבה נמכרה ב־2006 באקזיט ענקי ליצרנית השבבים PMC סיירה. באותה שנה הסטארט־אפ ג'נגו שבו השקיעו וינשטיין ושותפיו נמכר ל־NDS ("וינשטיין ושלוי שמו את הכסף הראשון, והם אלה שדחפו אותנו קדימה", מספר מנכ"ל ג'נגו לשעבר עופר וילנסקי), ובמקביל וינשטיין הקים את אנוביט - והמשיך במסורת של להשאיר את אותם האנשים קרובים אליו. הוא נעזר בעובדים מליבית, בתלמידיו המצטיינים, וצירף לחברה גם את אריאל מייסלוס, ממקימי פסעבה.

גלידה על הגג

משיחות עם אנשים שעבדו עם וינשטיין דמותו כמנהל הצטיירה בבירור. חרף הידע האקדמי הרב והבקיאות הטכנולוגית שלו, הוא השקיע את כל כולו בפן העסקי של החברה. כבר מאז ליבית, וינשטיין היה מנהל העסקים של החברה, וד"ר שלוי, התלמיד לשעבר, הופקד על הצד התיאורטי־טכנולוגי. "אצל אודי היה שילוב, הוא גם עסק בנושאים הפיננסיים וגם הכיר כל ביט בסיפור", מספר העובד לשעבר שרמן, שכיום מלווה חברות הייטק ומייעץ להן, "והוא לא נכנס למיקרו־מנג'מנט. הוא פשוט ידע מה בדיוק מסתובב לו בחברה, ואיך לשלב את זה בראייה עסקית. וזה שילוב נדיר. הרבה מנכ"לים מתנתקים בהדרגה מהיכולות הטכנולוגיות שלהם. כך אפשר למצוא הרבה חברות שיצרו איזה פתרון ואז מחפשות לו בעיה, כדי שתהיה סיבה להשתמש במוצר שלהן. לפעמים מנהלים עסקיים עסוקים בלקדם דברים שאין בהם צורך. החוזקה של החברות שאודי הקים והשקיע בהן היא שהוא ידע לזהות טכנולוגיות שבאמת היה להן ערך, כי התחום הזה של עיבוד אותות הוא תחום המומחיות שלו".

ויקטור וייסלב, מייסד פסעבה צילום: אוראל כהן

"אודי בעיקר התעסק עם המשקיעים והלקוחות, אבל גם ידע לרדת לפרטים ולוודא שהכל קורה כמו שלתפיסתו זה צריך לקרות", נזכר ערן אשד, יוצא ליבית שעם עוד עובדים לשעבר בחברה הקים את הסטארט־אפ אלטייר סמיקונדקטור שמייצר שבבים לתקשורת סלולרית בדור 4. "אופיר הוא טכנולוג בכל רמ"ח איבריו ומודי היה איש התפעול שניהל בפועל את הפעילות ביומיום. מה שמדהים באודי לדעתי הוא שאדם בכזה קליבר אקדמי מצליח להגיע לכאלה הישגים מסחריים, נשאר עם התשוקה שגורמת לו לעסוק בזה גם עשור אחרי שיכול היה לפרוש אל השקיעה, מצליח כמעט בכל דבר שהוא נוגע בו, ועדיין נשאר איש נחמד, ללא משוא פנים, שנותן מקום לעובדים שלו".

מרואיינים נוספים הזכירו את היחסים הטובים של וינשטיין עם עובדיו בליבית ובאנוביט ומסיבות שהיה עורך על גג הבית שבו גר אז בתל אביב, שכללו אוכל משובח, יין ודוכן לחלוקת גלידות, שלא התנגשו עם הטוטאליות שבה הקדיש את עצמו לעסק.

הכשלונות שבאגפים

שיעור ההצלחות המדהים של וינשטיין הוא כמעט תעלומה בעולם ההייטק, אבל לדברי מנכ"ל ג'נגו לשעבר עופר וילנסקי, מדובר בעיקר בכמות יוצאת הדופן של ניסיון אקדמי, טכני ועסקי ממוקד שוינשטיין וצוותו צברו: "כשהם פוגשים צוותים ורעיונות כבר יש להם תחושה טובה אם זה יקרה או לא, כי הם בעצמם עברו את זה לבד כמה וכמה פעמים. הניסיון בצד שלהם של השולחן שונה מזה של קרנות הון סיכון, הרי הם ייסדו בעצמם חברות ועשו הכל במו ידיהם".

ירון וילן, מנכ"ל הסטארט־אפ הבולט ויז'ן מאפ שמפתח טכנולוגיה למיפוי אוטומטי לפי תצלומי אוויר ושגם בו וינשטיין מושקע, מוסיף: "אודי וינשטיין מאוד דומיננטי בשלבים הטכניים. גם הוא וגם אופיר שלוי הם אנשים טכניים מעולים עם יכולת ניתוח חדה כתער. אני זוכר שבתקופת השיחות על ההשקעה הם נכנסו לפרטי הפרטים, גם הטכניים וגם של התוכנית העסקית, וראינו שמבחינתם זה תהליך מהיר ויעיל שהם כבר מנוסים בו. אני נעזר כל הזמן בידע שלהם".

שלוש מהשקעותיו של וינשטיין עוד לא נשאו פרי ועוד שלוש השקעות עבר נכשלו: חברת פודינג מדיה שמייסלוס ייסד ווינשטיין ושלוי השקיעו בה נסגרה ב־2010, וכך גם החברות Bandwiz ו־Kanndu, שנסגרו.

האקזיט שלא יהיה

אחת ההשקעות המרתקות והמוצלחות ביותר של וינשטיין כלל אינה בחברת שבבים. מדובר בהשקעה כה מניבה, עד שייתכן שהחברה שבה השקיע לעולם לא תונפק ולא תימכר, אלא תמשיך להעשיר את בעליה הפרטיים. מדובר בפיינל, חברה שמבצעת מסחר בבורסה באמצעות תוכנות אוטומטיות ומחשבים מהירים במיוחד. החברה והתעשייה החשאית של מסחר האלגו־טריידינג שהיא מובילה נחשפו לראשונה ב"מוסף כלכליסט", שם גם נודעו הרווחים שהחברה גורפת - 100 מיליון דולר ויותר מדי שנה. וינשטיין נמנה עם מממני החברה, שמתאימה בדיוק לפרופיל הפעילות שלו: מייסדיה הם שני בוגרי לימודי הנדסת חשמל, ניר קלקשטיין ונועם שטרן פרי, והיא פועלת בשקט מוחלט ומתחת לרדאר. השמירה על אותם עובדים ומשקיעים תקפה גם כאן, דרך אגב. בפיינל שותפים גם בעלי בית ההשקעות קריפטונייט יריב גילת ועו"ד ערן אילן, חתנו של עו"ד יגאל ארנון. השניים חברו לוינשטיין, שלוי ומייסלוס בעוד השקעות, ובהן ויז'ן מאפ. ויתכן שהתבנית של שמירת מעגל מצומצם ועבודה עם אותם האנשים לא רק מלמדת על וינשטיין, אלא מדגימה לקח חשוב בעולם העסקים: ההזדמנויות הטובות באמת אינן משווקות.

שלשום, כאשר עובדי אנוביט עודכנו בפרטי הרכישה הצפויה על ידי אפל, אף כתב לא נכח באירוע ואף עדכון לא פורסם. למעשה, סביר שגם אחרי החתימה לא תהיה מסיבת עיתונאים, והרכישה אף לא תופיע בהודעות הרשמיות של אפל לבורסה. לפי חוקי רשות ניירות ערך האמריקאית רק עסקאות רכישה שהיקפן 5% מהכנסות החברה מחויבות בדיווח. אפל עתידה להכניס ב־2011 יותר מ־100 מיליארד דולר. 400–500 מיליון דולר הם בקושי 0.5% מהמחזור שלה. עסקת הענק הזאת, מהיותר גדולות בתולדות ההייטק הישראלי, תיחתם בשקט, מחוץ לאורות הזרקורים והרחק מעיני המפקחים והעיתונאים. כמו שאודי וינשטיין אוהב.

בהכנת הכתבה השתתפו אסף גלעד ומאיר אורבך