אבא תמיד אמר: "אני פועל בניין, זה מה שאני"
שלי יחימוביץ' מספרת כי "האתוס של העבודה היה כל כך חזק בבית, עד שב־1967, כשהיה מיתון במשק, שכרנו דירה לחצי שנה בבאר שבע כי שם היתה עבודה בבניין"
שלי יחימוביץ' , יו"ר מפלגת העבודה, בת 51, גרושה ואם לשניים, מתגוררת בתל אביב
"נולדתי לחנה ומשה, ניצולי שואה מפולין שאיבדו את כל משפחתם בשואה. אני בתם הבכורה, ויש לי עוד שני אחים. כשהכירו אמי עשתה דוקטורט בגיאולוגיה ואבי היה פועל בניין, תחילה עבור סולל בונה, אחר כך עבור קבלנים פרטיים, ובסוף הפך למנהל עבודה. אמי תמיד שאלה: 'למה אתה לא מציג את עצמך כמנהל עבודה?', אבל אבי התעקש: 'אני פועל בניין, זה מה שאני'. הוא התגאה מאוד בעבודה שלו, מבחינתו הוא היה שותף בבניין המדינה.
"אבי היה קומוניסט בדעותיו, מאוד משכיל, אוטודידקט, איש חרוץ, צנוע ומוסרי, אני לא חושבת שאי פעם שיקר. האתוס של העבודה היה כל כך חזק בבית, עד שב־1967, כשהיה מיתון במשק, שכרנו דירה לחצי שנה בבאר שבע כי שם היתה עבודה בבניין. המסר היה שאיפה שיש עבודה - לשם הולכים.
"כשאבי נפצע בתאונה ושכב חודש ימים בבית שני אנשים הגיעו לבקר אותנו, ואמי הגישה להם, כנהוג אז, בונבוניירות עבשות. כשהתברר לאמי שאחד מהם היה הקבלן של אבי ואחד פועל בניין שעבד אצלו, היא כעסה על אבי: 'למה לא לחשת לי באוזן מי הקבלן ומי הפועל? לו ידעתי הייתי מגישה לפועל ארוחה של שלוש מנות ולא את הבונבוניירה העבשה הזאת'. במשפט הזה היה המון: היעדר חנופה לממונה עליך ואמפתיה לחלש.
1960. שלי יחימוביץ', בת חצי שנה, עם אביה משה
"הייתי ילדה מאוד מרדנית, עם חוש צדק מפותח, בולעת ספרים באובססיביות, סקרנית מאוד למתרחש בעולם החיצון. אם אני צריכה לחשוב על נקודת ציון פוליטית בחיי, היא היתה ביום הראשון ללימודים בכיתה ח', כשחילקו את הבנים לחקלאות ואת הבנות לכלכלת בית. המורה כתבה על הלוח: 'תפקידי האשה הם: לגהץ, לבשל, לנקות, לטפל בילדים'. לא הכרתי אז את המילה פמיניזם, אבל אני זוכרת את הכעס וההתקוממות שהרגשתי. אמרתי לה: 'מצטערת, אני מאחלת לעצמי עתיד קצת יותר מעניין', יצאתי מהכיתה ולא חזרתי לשם כל השנה, למרות הריחות הנהדרים שעלו בכל שיעור מהמטבח.
"בכיתה ט' סולקתי מבית הספר בגלל מחאה כנגד הדיקטטוריות של מנהל בית הספר אוסטרובסקי. המחאה היתה מאוד חנונית, פרצנו לבית הספר ומחינו על כך שאין חופש ביטוי לתלמידים בעזרת תמונות של דג עם כיתוב: 'תלמיד אוסטרובסקי אני ולשתוק זה תפקידי'. העיפו את כולנו, ונאלצתי ללמוד את י'־י"ב בהדסים.
"אבי לא הספיק לראות את דרכי הפוליטית, אבל אין לי ספק שהוא היה מזדהה איתי ותומך בי. רק על דבר אחד הצטערתי: כשהצטרפתי למפלגת העבודה, אפרים סנה, הבן של משה סנה שאבי העריץ, היה בסיעה. הפעם היחידה שאבי בכה היתה כשמשה סנה הלך לעולמו. כל הזמן הצטערתי שאבי לא יכול לראות שאני והבן של משה סנה נמצאים באותה מפלגה".
