דו"ח טכנולוגי: דווקא כן ארץ לזקנים
האוכלוסייה המבוגרת מגלה את פייסבוק, חוקר טוען שאפשר לזהות טרוריסטים באמצעות סריקת המוח, מיקרוסופט במאבק משפטי נגד בוטנט, ואולפני הסרטים בבוליווד מצאו שיטה יצירתית להילחם בפיראטיות
הקשישים מסתערים על פייסבוק
אחד הנתונים המעניינים בקשר לשימוש ברשת לאחרונה הוא עלייה חדה במספרם של הקשישים העושים שימוש בפייסבוק (המחקר מתייחס לפייסבוק תחת שם הקוד "רשתות חברתיות", כאילו יש לה מתחרים בתחום), וכשאני מדבר על עלייה חדה, אני מתכוון ל"הוכפל".
באפריל 2009, אמרו 22% מהקשישים המחוברים – לצורך העניין, אנשים בני 50 ומעלה – שהם חברים ברשתות חברתיות. במאי 2010, שנה וקצת אחר כך, שיעור המבוגרים כבר עמד על 42%. הדבר נכון גם לאנשים בגילאי 65 ומעלה.
במקביל, לא חלה עלייה ראויה לציון במספר הצעירים המשתמשים ברשתות חברתיות, כך שייתכן שעתידה של פייסבוק כבר מאחוריה. הסיבה לכך שהקשישים מגיעים בהמוניהם היא כפולה: הם יכולים לעמוד בקלות בקשר עם בני משפחותיהם. הציניים שבינינו יאמרו שהדבר מועיל גם לצעירים, משום שהוא מקל את ייסורי המצפון שמלווים להתחמקות מפגישות ממשיות עם הקשישים. הסיבה השנייה היא נוסטלגית יותר: הם מנסים ליצור קשר עם אנשים מעברם.
פייסבוק כמוקד משיכה לאוכלוסייה המבוגרת. המחשה צילום: shutterstock
גלי מוח נגד טרור?
האם אפשר לגלות האם אדם הוא טרוריסט באמצעות קריאת גלי המוח שלו? כן, טוען פרופסור אמריקאי בשם ג'יי פיטר רוזנפלד. לא כל כך, אומרים מומחי טרור.
השיטה של רוזנפלד פשוטה למדי, והיא עשויה להיות תחליף לגלאי השקר המקובל, הפוליגרף. היא מבוססת על גל מוח בשם P300 שמופיע כתגובה בלתי רצונית בכל פעם שמישהו נתקל בדבר שמוכר לו. הוא בחן את השיטה על הסטודנטים שלו: כל סטודנט קיבל, לצורך המבחן, שם של עיר שבה הוא אמור לבצע פיגוע, תאריך ושיטה. החוקרים הבזיקו מאות שמות של ערים ותאריכים מול הסטודנטים, וב-90% מהמקרים, כשהופיע שם העיר או התאריך הרלבנטי לסטודנט, גל P300 הופיע.
נשמע נחמד. עשוי להיות מועיל בבדיקות ביטחוניות כנגד חשוד שכנגדו יש מידע מבוסס; אם אתה יודע שהוא אמור היה לבצע משהו ביוסטון, העובדה שגלאי המוח עלה על כך עשויה לשבור אותו. אבל אם, כמו שקורה בחלק ניכר מהמקרים, אין לך מושג ירוק מה האיש שלפניך היה אמור לעשות – אם בכלל; שיעור ניכר של אנשים שנגררים למרתפי חקירה מגיעים לשם בטעות או עקב הלשנה עוינת - לא תדע מה לעשות עם התוצאות של המבחן. בהתאם, קהילת המודיעין האמריקאית – שבדרך כלל בולעת בתאווה כל תרגיל טכנולוגי בשקל שמוכרים לה – ממשיכה לא להביע עניין בנושא, למרות שמדברים עליו כבר שמונה שנים בערך. מומחי פוליגרף, מצד שני, אולי צריכים לבחון את הנושא בקפידה. לפוליגרף יש שורה של בעיות – אנשים שנלחצים מעצם המבחן עשויים להכשיל את עצמם – של-P300 אין.
חיסול בוטנט, השיטה המשפטית
בוטנטים – אותן מערכות מחשבים זדוניות שמשתלטות על מחשבים אחרים ואז משתמשות בהם להפצת וירוסים וספאם, להתקפות ולשאר מרעין בישין – הופכים במהירות למטרד. מיקרוסופט עומדת לרשום ניצחון משפטי מרשים על אחד מהם, שעונה לשם Waledac .
אלא אם משהו ישתבש, בקרוב יעניק בית משפט למיקרוסופט את הזכויות לכל שמות האתרים שמשמשים את Waledac - יש 276 מהם, ובאמצעותם שולט הבוטנט במחשבים הנתונים למרותו. השיטה פשוטה למדי: מיקרוסופט מגישה בקשות להחרמת הדומיינים, מסבירה מדוע, ומוסיפה שהיא שלחה התראות לבעלי הדומיינים, שיכולים לשלוח את התנגדויותיהם לבית המשפט.
הסיכוי שמפעיל בוטנט יחשוף את עצמו בהליך משפטי הוא אפסי, כך שבקרוב יועברו הדומיינים לרשות מיקרוסופט, שתסגור אותם. בעלי הבוטנט לא טרחו עד כה להגיש ערעור, אבל מישהו ביצע כמה מאות כניסות בלתי מורשות לאתר שהקימה מיקרוסופט בנושא, וחוקר אבטחה שמקושר אליה קיבל איומים, ובמיקרוסופט מעריכים שמדובר בתגובת הנוכלים. הדומיינים נרשמו ברובם בסין.
במיקרוסופט אומרים שהשיטה הזו, ראשונה מסוגה, עשויה להוות פריצת דרך במאבק נגד פשיעת מחשב; בינתיים היא הצליחה לקבל צו ביניים שמאפשר לה לראות את התעבורה של ויילדאק, ולצמצם משמעותית את יכולת הנזק שלו. המשך יבוא.
להילחם באש נגד אש
ואם במערב משתמשים בשיטות משפטיות כדי לחסל בוטנטים, בהודו משתמשים בשיטות פחות מקובלות לחסל אתרי שיתוף קבצים. חברת Aiplex Software ההודית מנהלת עבור בוליווד, תעשיית הסרטים ההודית, כמה קמפיינים בלתי שגרתיים.
ראשית כל, אייפלקס מזהה את הפיראטים, ולאחר מכן היא שולחת את מכתבי האיום המקובלים. ברוב מוחלט של המקרים זה מספיק. אבל יש אתרי טורנט – כרבע מהם, להערכת החברה – שמתעלמים בבוז מהמאמצים החוקיים נגדם.
במקרה כזה, עוברת Aiplex למצב מלחמה, ופשוט מנהלת התקפות Denial of Service כנגד האתרים של הגנבים – שולחת אליהם כל כך הרבה בקשות מידע, עד שהאתר קורס. למותר לציין שברוב העולם, התקפות DoS נחשבות לבלתי חוקיות בעצמן, ולעתים בלתי חוקיות משמעותית יותר מעצם גניבת התוכן. יכול להיות שהחוק בהודו שונה, ויכול להיות שרשויות החוק שם מעדיפות לעצום עין; כך או כך, Aiplex לא מנסה כלל להסתיר את הטקטיקות שלה, נראה שהיא אפילו מתפארת בהן.
קצרצרים
אחת הבעיות עם ממים (memes) היא שלפעמים הם מסתובבים ונושכים את עצמם. אחד הממים המוכרים ברשת הוא זה של פדובר (Pedobear), דמות של דוב חביב
פדובר. הומור אף פעם לא היה הצד החזק של המשטרה cc-by-sa-DaveFayram
מיקרוסופט השעתה שחקן אומלל מפלטפורמת המשחקים שלה, xBox. למה? כי השחקן ציין שמקום המגורים שלו הוא Fort Gay שבווירג'יניה. המודרטורים שם היו משוכנעים שמדובר בניסיון לעשות שימוש במילים אסורות באקס בוקס. משהסתבר להם שפורט גיי קיימת – ושלתושבים היגעים של המקום נמאס מזמן מהבדיחות בנושא – הם התנצלו, והשחקן הוחזר.
מישהו כתב תוכנה קטנה שמגלה מה המילים הנפוצות ביותר בביקורות על אפליקציות באפסטור. מסתבר שלפחות באשר לאפליקציות המצליחות (כאלה שזכו לדירוג גבוה), המשתמשים מרבים להשתמש במילים כמו "מדהים", "מושלם" וכו'. ההבדל העיקרי בין משתמשים ובין מסיבת עיתונאים של אפל הוא הסיכוי הנמוך של הראשונים להשתמש בצירוף מופרך כמו "מהפכני וקסום". כותב האפליקציה מציין שהעובדה שמילים כמו "פשוט" (כתיאור חיובי) ו"חסר תועלת" (כשלילי) חוזרות על עצמן בתכיפות מראה מה משתמשים באמת רוצים מאפליקציות: שימושיות.
בבזק בינלאומי עוד לא שמעו, כנראה, על טוויטר, אבל הם ישמעו בקרוב: המשתמש Boltyansky תיעד אמש (א') שעתיים ושלוש דקות של שיחה בינו ובין מוקד התמיכה של בזק בינלאומי, שהעביר אותו מנציג אחד לאחר בלי לפתור את הבעיה שלו או לאפשר לו לדבר עם מנהל. השיחה, אגב, נותקה בסופו של דבר. לדברי בולטיאנסקי, דווקא מהצד של בזק.
מצד שני, טוויטר משמש לא רק אזרחים קטנים במאבקם בממסד מאובן או מרושע: הוא משמש גם כנשק להשמדה עצמית, במיוחד בידיהם של ספורטאים. שורה של אנשי שרירים מיהרו לתעד את זעמם או את השמחה לאיד שלהם, רק כדי לגלות שגם עיתונאים קוראים את טוויטר. לחלק מהם זה עלה בפגיעה קשה במוניטין והתנצלויות מביכות, לאחרים זה גם עלה כסף.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
