מדעי הג'ובות

אולי המחקר הראשון של "מדעי העושר", שהניח את אבן הפינה לענף כולו, היה מחקרו של העיתונאי האמריקאי נפוליאון היל, שיצא לדרך ב־1908. באותה שנה נשלח העיתונאי הצעיר לראיין את התעשיין המצליח אנדרו קרנגי, סלבריטי כלכלי ואדם בעל כוח רב. קרנגי התרשם מהיל ושלח אותו להרפתקת חייו: מצויד במכתב מקרנגי, ראיין היל את 500 האנשים המצליחים ביותר באותה עת, רבים מהם מיליונרים, בניסיון לפצח את סוד הצלחתם. עם מרואייניו נמנו תומס אדיסון, אלכסנדר גרהאם בל, הנרי פורד, ג'ון רוקפלר האב ורבים אחרים, והתוצאה היתה מחקר בן שמונה כרכים, שנקרא "The Law of Success", ותומצת בהמשך לרב־המכר "Think and Grow Rich".

אז מה הפטנט? היל מצא לא מעט גורמים להצלחה, אבל אם לבודד גורם אחד משמעותי הרי זו התשוקה הבוערת - אותה תשוקה שגרמה לדוגמה לאדווין ברנס לראות בעצמו שותף עסקי של תומס אדיסון, לא עוד שן בגלגל השיניים היצרני של הממציא. בסופו של דבר, ברנס באמת נהפך לשותף העסקי של אדיסון, חמוש בתשוקה ובנכונות להפוך את המצאותיו להצלחה - והתעשר. היל ממליץ לקוראיו לעולם לא לחשוש אם אחרים חושבים שהרעיונות שלהם משוגעים. גם החברים של ג'וליילמו מרקוני, מהנדס החשמל האיטלקי שאחראי להמצאת הרדיו, לקחו אותו לבית משוגעים אחרי שהוא טען שהוא יכול לשלוח מסרים דרך האוויר.

2. ללמוד הנדסה כלשהי

לא ברור מה אמור לעשות מי שתשוקתו היא ללמוד דווקא היסטוריה, פילוסופיה הודית או ספרות מסופוטמית, אבל מחקר מקיף שנעשה באחרונה בארצות הברית מלמד כי סטטיסטית, השכר הגבוה ביותר שמור לבוגרי לימודי הנדסה. ליתר דיוק, התואר המתגמל ביותר ב־2010, לפי סקר של חברת PayScale האמריקאית, היה בהנדסת נפט: השכר הממוצע לבוגר אוניברסיטה בענף עומד על 93 אלף דולר לשנה, ובאמצע הקריירה שכרו מזנק ל־157 אלף דולר. התארים המתגמלים הבאים ברשימה הם הנדסת חלל ותעופה, הנדסה כימית, הנדסת אלקטרוניקה, הנדסה גרעינית, מתמטיקה, ביו־רפואה, פיזיקה, הנדסת מחשבים וכלכלה.

7 מ-10 התארים המתגמלים ביותר הם הנדסה כלשהי צילום: Shutterstock

מתברר שהאמא היהודייה צודקת חלקית. זו שהטיפה לילד ללכת ללמוד הנדסה עשתה בשכל, כי שבעה מעשרת התארים המתגמלים ביותר הם הנדסה כלשהי. מצד שני, זו שרצתה שהבן שלה יהיה רופא או עורך דין טעתה, לפחות בארצות הברית. שני המקצועות אינם נמנים שם עם עשרת התארים המתגמלים ביותר, ולמעשה הסטטוס של לימודי המשפטים מעליב ביותר: מקום 114 מתוך 120 תארים, עם שכר התחלתי של 35.1 אלף דולר בשנה ושכר של 51.3 אלף דולר באמצע הקריירה. מקדימים אותו תארים כמו ניהול ספורט, פילוסופיה ויערנות.

ובישראל? סקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אשתקד טען שהתואר הראשון המשתלם ביותר היום בישראל הוא במתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב. הוא משלם לבוגריו 165.6 אלף שקל לשנה בממוצע. המקצוע השני הכי משתלם הוא הנדסה ואדריכלות, שמזכה את בוגריו בתלוש שכר שנתי של 148.6 אלף שקל, ומינהל עסקים הוא התואר השלישי בדירוג, עם תלוש שנתי של 105.6 אלף שקל.

3. להכפיל את התואר

מי שרוצה להגדיל עוד יותר את שכרו בסוף הלימודים יעשה תואר ראשון כפול - ובשני תחומים שאינם קשורים זה לזה. מחקר מרתק שפרסמו אליסון דל־רוסי וג'וני הרש ב־2007 מצא שכפל תארים הגדיל את ההכנסות ב־2.3% לעומת תואר אחד בלבד, אבל ההכנסות גדלו משמעותית, ב־7%–50%, כאשר שני התארים הגיעו משני תחומים רחוקים ומנותקים זה מזה. למשל, אמנויות ומדעי החברה מצד אחד, והנדסה או מתמטיקה מצד שני. הקומבינציות עם מינהל עסקים, מדעים או מתמטיקה הניבו את הגידול המשמעותי ביותר בהכנסה, של 50%.

4. להימלט מהמסלול האטי

ברב־המכר "המיליונר מהבית הסמוך: הסודות המפתיעים על העושר של אמריקה" ("The Millionaire Next Door"), תומס סטנלי וויליאם דנקו מבחינים בין שני סוגי טיפוסים: אלה שבתת־צבירה של עושר ואלה שהם צוברים נהדרים של עושר. לשם הנוחות, נכנה אותם תצ"ע וצנ"ע. התצ"עים בהחלט יכולים להרוויח משכורות נאות, אבל הם לא מצליחים להפוך אותם לעושר - כלומר לכסף צבור פנוי וזמין. ניקח לדוגמה רופא בן 50 שמרוויח 700 אלף דולר בשנה. תיאורטית, שוויו היה צריך להיות כ־3.5 מיליון דולר, אבל הוא צרכן מסיבי, וייתכן שהוא לא צבר עושר כלל. הצנ"עים, לעומתו, היו משכילים להפוך את ה־3.5 מיליון האלה ל־7 מיליון.

חקר העושר דת, תזונה, כסף ישנם לא מעט מחקרים וספרים שבוחנים את נושאי הדת, התזונה והכסף. אם תקראו עד הסוף תהיו עשירים, או שלא קרן צוריאל הררי, תגובה אחת לכתבה המלאה 

איך תדעו איזה טיפוס אתם? הכפילו עשירית מגילכם בהכנסתכם השנתית מכל המקורות, כולל השקעות, שכר דירה וכו'. לתצ"ע יהיה מחצית מהסכום שקיבלתם. לצנ"ע יהיה כפליים. המטרה במשחק של החיים היא לשבור את תקרת התצ"עים ולהפוך לצוברים מצטיינים של עושר.

רק שמהמחקר של סטנלי ודנקו עולה שרופאים, עורכי דין ורופאי שיניים מתקשים לעשות זאת. מדוע? ראשית, מפני שאלה מקצועות שדורשים תארים מתקדמים ומאלצים להצטרף בגיל מאוחר יחסית למירוץ אחרי הקריירה וצבירת העושר, כשלפחות בשנים הראשונות עליהם לפרוע הלוואות מתקופת הלימודים. הסיבה השנייה היא שהסביבה מצפה מהם להפגין סגנון חיים מלא בעושר ובסמלי סטטוס - והם משתפים פעולה.

5. להתחתן ולהישאר נשואים

רוצים להתגרש? תחשבו פעמיים. מחקר שנעשה באוניברסיטת קולומבוס, אוהיו, גילה כי גירושים מקטינים את העושר האישי ב־77%, בעוד שנישואים כמעט מכפילים אותו (גידול של 93%). "הגירושים מקטינים את העושר במידה רבה יותר מאשר אם היינו מחלקים את נכסיהם של הזוג לשניים", מסביר ג'יי זגורסקי, מחבר המחקר שבו השתתפו כ־9,000 אמריקאים.גירושים מקטינים את העושר האישי ב־77%, בעוד שנישואים כמעט מכפילים אותו מחקרו הראה שרווקים הצליחו להגדיל את הונם פי 5.5 במשך 15 שנים, בעוד שזוגות נשואים הזניקו את הונם פי 21 במשך עשור בלבד.

גירושים מקטינים את העושר האישי ב־77%, בעוד שנישואים כמעט מכפילים אותו צילום: shutterstock

בטיעון הזה תומכים מחקרים נוספים. זה של ג'וני הרש ולזלי סטרטון, למשל, מאמת שגברים נשואים מרוויחים שכר גבוה משמעותית מגברים שאינם נשואים במשרות דומות. החוקרות חיפשו הסבר לממצא, והן טוענות שייתכן כי הנישואים מאפשרים לאחד מבני הזוג להתמחות בעיסוקו המקצועי בזמן שבן הזוג השני מתמחה בבית. מאחר שנשים נוטות להישאר בבית וגברים נוטים לעבוד, לפרנס את המשפחה ולחזור אחרי שעת המקלחות של הילדים - הם אלה שמשתכרים יותר.

6. לגור בשכירות

מעגל אכזרי מנהל את חייהן של משפחות השתי־משכורות־מעמד־ביניים־משכנתה־גן־עוזרת־הוצאות־אורתודנט: ההורים עובדים הרבה וקשה אך הכסף זולג להם בין האצבעות ובלי שהתפנקו עמו.

"מלכודת שתי המשכורות", כינו זאת אליזבת' וורן, מרצה למשפטים בהרווארד, ובתה אמיליה וורן טיאגי, יועצת לשעבר במק'קינזי, בספר שחיברו על הקטסטרופה הפיננסית ("The Two-Income Trap: Why Middle-Class Parents are Going Broke") של משפחות המעמד הביניים. הן נברו בנתונים כלכליים והגיעו למסקנה שהבעיה היא לא שהמשפחות מבזבזות את כספן בלי הכרה אלא להפך, ששתי המשכורות מוקצות באופן מלא לסעיפים הכרחיים כמו משכנתה, תשלומים על הרכב, ביטוח רפואי, הוצאות לימודים, מטפלת וגן.

איך לשבור את מעגל האימה הזה, ולצבור קצת כסף שילך לעבוד ואולי יגרום להתעשרות? לנשים לבית וורן יש כמה עצות, מתוכן בחרנו את זו שאחראית לרבע עד שליש מההוצאות של משפחות ישראליות במשך 240 חודשים לפחות: לשכור דירה, ולוותר על קנייה שכרוכה בריביות נשך.

7. לשמור על האמיגדלה

האמיגדלה היא אזור בעומקן של אונות המוח שקשור ברגשות, בקבלת ההחלטות, ועל פי מחקר חדש - גם בפחד לאבד כסף. מחקר מרתק שנערך במוסד לטכנולוגיה בקליפורניה בדק את הסלידה מהפסד אצל 12 אנשים בריאים ואצל שני אנשים שבשל סיבות גנטיות האמיגדלה שלהם נפגעה, כך שהם לא חשו, ביטאו או הרגישו פחד.

14 משתתפי הניסוי קיבלו 50 דולר, שאיתם התבקשו להמר על תוצאות הטלת מטבע. בכל סיבוב סכומי הרווח וההפסד השתנו. איך הם הגיבו? הבריאים נמנעו מלהמר כאשר הפער בין הזכייה להפסד האפשריים היה קטן, וכשההפסד הפוטנציאלי היה גבוה מהרווח הפוטנציאלי הם לא הימרו כלל. את שני בעלי האמיגדלות הפגועות זה לא הטריד, ולעתים הם המשיכו להמר גם כשפוטנציאל ההפסד היה גדול משמעותית מפוטנציאל הרווח. מסקנה: מה שלא תבחרו ללמוד, כדאי לשמור טוב על האמיגדלה, החיישן הביולוגי שמתמחה בזיהוי סיכונים.

8. לעקוב אחרי האיי.קיו

איי.קיו לא מעיד רק על רמת אינטליגנציה אישית, אלא, מתברר, גם על רמת העושר של מדינות ושל האנשים שחיים בהן. לכן מי שרוצה להתעשר צריך לעקוב אחרי התמורות באיי.קיו על מפת העולם, ולעבור לגור במדינות שבהן האיי.קיו הוא הגבוה ביותר. לטיעון המרתק אך השנוי במחלוקת הזה אחראים ד"ר ריצ'רד לין מאוניברסיטת אולסטר באירלנד וטאטו ונהאנן מאוניברסיטת טמפר הפינית, שפרסמו ב־2002 את ספרם "איי.קיו ועושר של מדינות" ("IQ and Global Inequality"). השניים טוענים שאת ההבדלים בעושרן של מדינות, שהם מדדו באמצעות התל"ג לנפש, אפשר להסביר בהבדלים בציוני האיי.קיו הממוצעים של תושבי המדינות. במילים דיפלומטיות הרבה פחות: במדינות עם רמת אינטליגנציה נמוכה האנשים יהיו עניים יותר, ולהפך.

אז איפה חיים היום האנשים האינטליגנטיים, ולכן גם העשירים ביותר? במקום הראשון הונג קונג, אחריה דרום קוריאה, יפן, טייוואן וסינגפור, שכל אחת מהן נושפת בעורף קודמתה עם הפרש זעום של נקודת איי.קיו אחת. את המקום השישי חולקות אוסטריה, גרמניה, איטליה והולנד, ואחריהן שבדיה, שוויץ, בלגיה, סין, ניו זילנד ובריטניה. ישראל מדורגת באמצע, במקום 34 מתוך 82 המדינות שנבדקו, וארצות הברית שאנחנו כל כך רוצים להידמות אליה מדורגת במקום ה־19. העניות - ונטולות האינטליגנטים - ביותר הן מדינות אפריקה, ובראשן גינאה המשוונית.

9. לעבור לגור בהונג קונג

אם כבר פתחתם אטלס, כדאי שתדעו שהצמיחה החדה ביותר במספר העשירים ב־2009 - אלה שהשכילו להפוך את לימוני המשבר ללימונדה שופעת - נרשם באסיה־פסיפיק, ובעיקר בהונג קונג ובהודו. דו"ח העושר העולמי של מריל לינץ' וחברת הייעוץ קאפג'מיני שפורסם ביוני האחרון מצא, אמנם, שארצות הברית, יפן וגרמניה הן מושבות העושר הגדולות בעולם, אבל אסיה הובילה בהתאוששות מהמיתון העולמי, ושם נמצאה הצמיחה המשמעותית ביותר (25.8%) במספר המיליונרים. המיליונרים האסייתיים מהווים כשליש מעשירי העולם, ומחזיקים יחד 9.7 טריליון דולר - כשהם עוקפים את עמיתיהם באירופה האריסטוקרטית, שעושרם המשותף מצטבר ל־9.5 טריליון דולר.

הונג קונג. הצמיחה החדה ביותר במספר העשירים ב-2009 צילום: shutterstock

10. לגור בעיר הגדולה

זהו אחד המחקרים שקשה במיוחד להחליט כיצד להתייחס למסקנותיו. מצד אחד, הן נראות טריוויאליות למדי. הרי ברור למדי שבמטרופולין גדול יש יותר הזדמנויות. מצד שני, קשה להחליט אם השורה התחתונה של המחקר היא סיבה או תוצאה - כלומר, האם יותר עשירים גרים בניו יורק משום שזוהי עיר טובה להתעשר בה, או משום שאחרי שאנשים מתעשרים הם בוחרים לעבור לגור בה? כך או כך, העובדה היא שבניו יורק יש הכי הרבה עשירים בארצות הברית, 667 אלף אם לדייק - יותר מאשר בשלוש הערים הבאות בדירוג יחד (לוס אנג'לס, שיקגו וושינגטון). הערים האמריקאיות הבאות שטובות לחשבון הבנק של תושביהן הן סן פרנסיסקו, פילדלפיה, בוסטון, דטרויט, יוסטון וסן חוזה. בכל עשר הערים הללו יחד יש 1.8 מיליון עשירים (אנשים בעלי הון פנוי של יותר ממיליון דולר), יותר מ־3% מתושביה, ובכולן נרשמה עלייה במספר העשירים ב־2009. אז יאללה, לארוז?

11. להיות גבוהים

לפני שאורזים, כדאי לזכור כי אמריקה, מולדתם של המהגרים, נאבקת בהם היום בכל כוחה, במיוחד כשהם לא חוקיים. אבל גם החוקיים צריכים להיזהר מסטריאוטיפים, כי אמריקה מפלה על בסיס צבע העור - וגם על בסיס גובה. לפי מחקר עדכני, לשני הפרמטרים האלה יש השפעה ישירה על השכר: מהגרים בעלי צבע עור בהיר מרוויחים 17% יותר ממהגרים בעלי צבע עור כהה עם כישורים דומים, וכל 2.5 ס"מ מעל גובהו של האמריקאי הממוצע יוסיפו לשכרו של המהגר 2%. ג'וני הרש מאוניברסיטת ונדרבליט שערכה את המחקר הזה לא מצאה שום השפעה של המשקל על גובה השכר, וזה דווקא הגורם היחיד שאנחנו מסוגלים להשפיע עליו.

12. לאכול הרבה חלבונים

ד"ר ג'אנה קלאואר, לעומתה, יודעת שאנשים עשירים הם רזים יותר, ומאמינה שמי שרוצה שכספם יידבק לכספו צריך להקפיד גם על הגזרה. איך? אין טעם להיתמם: לקוחותיה העשירים של גלאואר, רופאה בבית חולים במנהטן ובפרקטיקה פרטית בפארק אבניו, רזים גם כי יש להם מספיק כסף לשאיבות שומן, למאמן פרטי שישכנע אותם שלהזיע זה מגניב ולרכישת מוצרי המזון הבריאים והיקרים ביותר. כנראה גם יש להם זמן לחפש ולבשל אותם. לקליינטורה הזו הדוקטור מציעה, למשל, להוסיף לארוחה 20 גרם של קוויאר צאר אימפריאל בלוגה, שמחירו כ־175 דולר ל־50 גרם. שני ביסים, שאין מצב לשבוע מהם, תמורת 280 שקל.

אבל בספרה "איך העשירים מרזים" ("How the Rich Get Thin") מנסחת ד"ר קלאואר כללי ברזל גם לקוראים עשירים פחות: אימונים יומיומיים, צריכה מוגברת של חלבונים וסידן (החלבונים גם מסייעים להתגבר על תחושת הרעב), צריכה נמוכה של פחמימות, ניהול התשוקות לרעב ואף ביס ממזון מעובד.

ביום ממוצע ארוחת הבוקר של המבקשים־להיות־עשירים תכלול שתי ביצי אומגה 3, כ־30 גרם גבינה דלת שומן, חצי כוס אוכמניות, קפה או תה. אחר כך, עד הצהריים מותר רק כוס תה ירוק. בצהריים הדוקטור מאפשרת להתפרע: סלט גדול עם ארבעה שרימפסים שבילו בגריל ברוטב ממיץ לימון, ואיתם כוס תה ומים. מי שנשאר רעב צריך לנסות להירגע מחטיף אחר הצהריים שלו - סלט קפרזה, מים, וכן, עוד כוס של תה ירוק. ארוחת הערב כבר יותר מפנקת: סלט ירוק מעורב עם כ־45 גרם גבינת פרמזן (איזה חטא!) ומיץ לימון, 110–140 גרם דג רד סנאפר שדומה לפארידה המקומית, אספרגוס מאודה, ולקינוח יוגורט עם קינמון.

ג'אנקפוד? לא אם אתם רוצים להיות עשירים צילום: shutterstock

13. לפצוח בדיאטה רצחנית

תחום המשקל והתזונה הוא ללא ספק אחד הפורחים בענף מחקרי העושר. מחקר נוסף, שנערך באוניברסיטת קולומבוס, אוהיו, מצא כי אמריקאים שסובלים מעודף משקל והשילו חלק ניכר ממנו הצליחו בפרק הזמן הזה של הירידה במשקל להגדיל את הונם. לפי המחקר, הקשר הזה חזק במיוחד אצל נשים לבנות, חלש יותר אצל נשים אפרו־אמריקאיות וגברים לבנים, וכמעט לא קיים אצל גברים אפרו־אמריקאים. איך אפשר להסביר זאת? מחבר המחקר עצמו מודה כי התקשה למצוא הסברים, וגם לא הצליח לקבוע מה קדם למה - הירידה במשקל להתעשרות או להפך.

מה שכן ברור מהמחקר הוא שכדי לראות תוצאות בחשבון הבנק צריך לרדת הרבה במשקל. "אצל האדם הממוצע שיורד או מעלה כמה קילוגרמים אין כמעט שינוי בעושר", אומר מחבר המחקר, ג'יי זגורסקי, "אבל אצל אלה שאיבדו או הוסיפו קילוגרמים רבים למשקלם היה שינוי דרמטי". למשל אשה לבנה שה־BMI (אינדקס מסת הגוף) שלה ירד בעשר נקודות ראתה את הונה צומח ב־11,880 דולר במהלך התקופה. המחקר בחן גם את הקשר ההפוך, ומצא שתוספת במשקל, שבאה לידי ביטוי בעלייה ביחידה אחת של BMI, שקולה לירידה של 1,300 דולר או של 8% בהון האישי.

14. לתת לילדים תוספי תזונה עד גיל שנתיים

ומה עם הדור הבא? עוד מחקר שהחליט להתמקד בקשר בין מה שנכנס לפה למה שייכנס בעתיד לכיס קובע לראשונה שלתזונה בגיל צעיר יש השפעה על היעילות וההכנסה בגיל מבוגר. ממצאי המחקר פורץ הדרך, שערך המוסד הבינלאומי למחקר מדיניות מזון בגואטמלה, חד־משמעיים: בנים שקיבלו תוספי תזונה עשירים באנרגיה ובחלבונים בשנתיים הראשונות לחייהם הרוויחו בבגרותם בממוצע 46% יותר מילדים שלא קיבלו את התוספים. ילדים שקיבלו את התוספים בשלוש השנים הראשונות לחייהם הרוויחו שכר גבוה ב־37%. אחרי גיל שלוש לתוסף לא היתה כל משמעות מבחינה כלכלית.

"המחקר מאשר שהשנתיים הראשונות לחיים הן חלון הזדמנויות שבהן לתוכניות התזונתיות יש השפעה דרמטית על התפתחות הילד, עם תועלות שיימשכו לאורך כל חייו", אומר ריינלדו מרטורל, חוקר מאוניברסיטת אמורי שהיתה שותפה במחקר. "תזונה בגיל הרך אינה קריטית לצמיחה הפיזית של הילדים בלבד, היא גם השקעה כלכלית חכמה וארוכת טווח", הוא מוסיף.

מגיל קטן. שינה טובה ותוספי תזונה צילום: shutterstock

15. ולשלוח אותם לישון

הנה מחקר שכל הורה שנאבק עם ילדיו מדי ערב על כיבוי האורות יאמץ ללבו. מחקר חדש, שפרסמה בחודשים האחרונים ד"ר אריקה גיילר מ־SRI, מוסד מחקר עצמאי במנלו פארק קליפורניה, טוען שילדים שגדלים עם כללים ברורים לגבי שעת כיבוי אורות וישנים 11 שעות לפחות בלילה מתפתחים טוב יותר. הילדים הללו השיגו תוצאות גבוהות מהממוצע ברוב מבחני ההתפתחות, כמו הבנה וביטוי, ערנות פונולוגית, אוריינות ויכולות חשבון מוקדמות - המקפצה המבטיחה להצלחה בלימודים ובעסקים.

מה נכון לעשות? האקדמיה האמריקאית לרפואת שינה, ששותפה במחקר, ממליצה שילדים בגיל הגן יישנו לפחות 11 שעות בלילה. מספר שעות שינה פחות קשור בתוצאות נמוכות יותר ברוב המבחנים ההתפתחותיים.

16. לקום לפני שש בבוקר

אבל בעוד היא שולחת את ילדיה לבלות 11 שעות במיטה, האמריקאית העשירה קמה לפני שש בבוקר והולכת לישון בערך בעשר וחצי בערב. היא עובדת 49 שעות שבועיות, ומצליחה לדחוס לשבוע שלה גם שלוש וחצי שעות ספורט. היא כמעט תמיד נשואה (95%), יש לה תואר אקדמי, והבית שבו היא גרה הוא שלה. כך, לפחות, לפי מחקרו של תומס סטנלי, שבדק 439 מיליונריות ופרסם את מסקנותיו בספר "המיליונריות מהבית הסמוך" ("The Millionaire Women Next Door").

בספרו ממליץ סטנלי למחוק את כל הסטיגמות על נשים עשירות ומצליחות שמפיקים מוחות מוצפי קנאה. "היא בטח לא נשואה", "מכוערת", "נשואה לעבודה שלה", "וורקוהוליקית מלאת שנאה", "רע לה אז היא מנסה להתנקם באלה שטוב להם". סטנלי לא בדק אם 439 המיליונריות שלו יפות או נקמניות, אלא את המאפיינים הסוציו־דמוגרפיים שלהן ואת התפיסות שלהן כלפי הצלחה, עושר וערכים. ובכן, הן מצוידות בתשוקה להתעשר, לא צריכות לבזבז כסף בשביל לחוש עושר ויש להן מספיק משמעת בשביל לחסוך ולהשקיע. והכי נחמד: הן עושות מה שבאמת גורם להן אושר. גם עשירות וגם מאושרות.

17. לסבול מדיסלקציה

לפי מחקר של קבוצת הפיננסים הבריטית טוליפ, יש סבירות גבוהה כי מיליונרים שעשו את כספם בעצמם הם דיסלקטים: 40% מ־300 המיליונרים שהשתתפו במחקר של טוליפ הם דיסלקטים מאובחנים. "לרוב האנשים שהתעשרו בעצמם היתה ילדות קשה או שהם היו ילדים מאוד מתוסכלים. דיסלקציה היא אחד הכוחות המניעים של זה", טוען אדריאן אטקינסון, פסיכולוג עסקי שעבד עם קבוצת המחקר של טוליפ.

איך דיסלקציה מסבירה עושר? עלי באזלי מהאגודה הבריטית לדיסלקציה סבור שהדיסלקטים מפצים על מצבם בכך שהם יצירתיים יותר ומתבוננים בתמונה הגדולה. "אנשים עם דיסלקציה הם בדרך כלל בעלי מחשבה אסטרטגית טובה מאוד", הוא אומר. הסבר אפשרי נוסף הוא שהדיסלקציה הציבה אותם מחוץ לקבוצות החברתיות הדומיננטיות בבית הספר, ועל הבדידות הזו הם פיצו בחקירת רעיונות שעניינו אותם, למידת אסטרטגיות חדשות וחיפוש מודל משל עצמם להצלחה.

העישון מזיק, גם לחשבון הבנק צילום: shutterstock

18. להפסיק לעשן

מעשן ממוצע שמוותר על ההרגל מוצא את עצמו עם כמה מאות שקלים עודפים בארנק. סכום נחמד, אבל לא כזה שמביא לעושר. אולם הסטטוס של "לא מעשן" שווה הרבה כסף. לפי מחקר שערך המרכז למשאבי אנוש באוניברסיטת אוהיו סטייט, השווי הנקי של אנשים שאינם מעשנים גבוה בכ־50% מזה של מעשנים קלים, וכפול מזה של מעשנים כבדים, והפער הזה גדל ב־4% בכל שנה שבה המעשן ממשיך לעשן. מדובר בהרבה יותר כסף מזה שהמעשן מבזבז על ההרגל. אז מאיפה הוא בא? מאחר שהמעשנים מוציאים כמו כולם ועוד הוצאה נוספת על העישון, ייתכן שהסכום הנוסף הוא פוטנציאל לחיסכון, שנהפך אחר כך להון די משמעותי.

המחקר עשה מאמץ להפריד בין סיבה לתוצאה, והביא בחשבון את העובדה שמעשנים הם בדרך כלל בני שכבות סוציו־אקונומיות נמוכות יותר - ועדיין הוא מצא שמעשנים עושים פחות כסף מלא מעשנים. בפרק הזמן שנבדק צברו מעשנים קלים 2,000 דולר פחות מלא מעשנים, ומעשנים כבדים צברו 8,300 דולר פחות.

19. ללדת בנים ובנות

ענף אקדמי שלם חוקר את ההשפעה של הרכב הילדים במשפחה על הישגיהם בלימודים ופוטנציאל ההשתכרות שלהם. המחקרים של דלטון קונלי מאוניברסיטת ניו יורק מראים שההישגים הלימודיים של בנים נפגעים כאשר יש להם הרבה אחיות - יותר מאשר אם היו להם הרבה אחים־בנים, ובהתאמה, הישגיהן של הבנות נפגעים יותר מריבוי אחים מאשר מריבוי אחיות. המסקנה היא שכאשר ילד נמצא במיעוט מיני יש סבירות גבוהה שהוא יציג הישגים לימודיים נמוכים יחסית. החוקרים משערים שהסיבה היא שהילדים הללו חשים שצורכיהם לא נענים, והעובדה שהם במיעוט מעמידה אותם בקונפליקטים המקשים על תפקודם בבית ובמערכת החינוך. וללימודים, כבר ראינו, יש השפעה ישירה על רמת השכר.

20. ובסוף, הכל מזל

אנתוני גידנס, סוציולוג בריטי מוערך, כתב ש"צבירת עושר אינה צודקת מפני שהיא לא נובעת מעבודה קשה או מיוזמה שכרוכה בנטילת סיכון, אלא מאלמנטים של מזל חייתי". הרעיון של גידנס ופטריק דיאמונד, שותפו לכתיבת הספר "שוויון הזכויות החדש" ("The New Egalitarianism"), חדשני במונחי הפופוליזם המקובל: ממשלת הלייבור עשתה הרבה מאוד כדי לקדם את החלשים והעניים ולהגביה את הרצפה כדי שהם יוכלו להפיק מעצמם יותר. למעשה, יש כל כך הרבה התעסקות בעניים ובצרכים שלהם, עד שהעשירים נשכחו - והתוצאה היא שהאחוז העליון של עשירי בריטניה בורחים ממנה. אז עכשיו הגיע תורם. גידנס ופטריק פותחים פתח לא מקובל להתבכיינות של עשירים על חוסר הוגנות כלפיהם ומחפשים דרך לחבר מחדש את העשירים לעם. הדיון המרתק הזה חושף אמת אחת פשוטה: גם כשמפעילים מקסימום שכל ישר, למזל יש יותר כוח, והוא אדיש לעושר. עניים, עשירים - כולם עומדים אצלו באותו תור.