לשקר יש פרצוף

ד"ר קאל לייטמן מסתכל לבחור המקועקע ישר בפנים. שניהם נמצאים בחדר החקירות, וללייטמן יש עשר דקות לגלות אם הבחור אשם ברצח אחיו, שנמצא ירוי במגרש החניה בלילה הקודם. הבחור מתעצבן וצועק: "בכלל לא נפגשתי עם אחי!". ובאותו רגע, בום! לייטמן רואה משהו - תזוזה קלה באחד מ־43 שרירי הפנים, אולי תנועת ראש. עכשיו הוא יודע בוודאות: הבחור הזה הרג אתמול את אחיו.

זה נשמע מופרך כמו שרק סצינה בסדרת מתח אמריקאית יכולה להיות. ואכן, זוהי סצינה מתוך סדרת המתח "Lie to Me" של רשת פוקס (משודרת ב־yes כ"שקר לי"), שבה מגלם טים רות את קאל לייטמן, מומחה לזיהוי שקרנים. אבל מופרך ככל שזה נראה, דמותו של לייטמן מבוססת על זו של ד"ר פול אקמן, פוליגרף אנושי וחוקר בעל שם עולמי שהקדיש את חייו לקריאת רגשות בפניהם של אחרים.

"כשאני פוגש מישהו בפעם הראשונה הוא תמיד בטוח שאני יכול לקרוא את המחשבות שלו", מספר אקמן (76) בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "אני מנסה להרגיע אותו ואומר - 'אני יכול לדעת מה אתה מרגיש, אבל אני לא יודע מה אתה חושב'. מחשבות הן פרטיות. רגשות, גם אם אתה מנסה להסתיר אותם, הם לא פרטיים".

פול אקמן צילום: davis freeman

רגשות אינם פרטיים כי הם נוטים לזלוג החוצה, להתגלות על פני השטח. אקמן מוצא אותם במחוות הגוף, ובעיקר בתנועות הפנים. הוא טוען שהוא יכול לדעת אם האדם שעומד מולו הוא דובר אמת או שקר ב־95% מהמקרים. לשם השוואה, שיעור הדיוק המיוחס בדרך כלל לפוליגרף הוא כ־90%. "אין מכונה שיכולה לעשות את העבודה טוב כמו בן אדם", מסביר אקמן. אבל הכישרון הזה נדיר; לפי המחקרים של אקמן, פסיכולוג בהכשרתו, רק פחות מ־0.5% מבני האדם הם "קוסמים", כדבריו - פוליגרפים טבעיים. אחרים יכולים לפתח את הכישרון באמצעות אימון, הוא טוען, וכדאי להם לעשות זאת. "רוב האנשים המלומדים שמים יותר דגש על מילים מאשר על הבעות, ולפעמים יש בזה חיסרון".

אבל גם לקוסמים כמו אקמן זה לא תמיד הולך בקלות. או בקיצור - אל תאמינו לכל מה שאתם רואים בטלוויזיה. "לייטמן פותר בסדרה בעיות ב־44 דקות, אני כמעט אף פעם לא עושה זאת כל כך מהר ובכזה ביטחון", אומר אקמן, "אבל ככה זה בידור. אני לא תוכנית טלוויזיה. חוץ מזה, החוזה שלי עם פוקס אומר שלייטמן לא יכול להיות דומה לי, כדי לשמור על הפרטיות שלי. הוא אנגלי, הוא לא נשוי, אין לו שני ילדים ויש לו אישיות שונה משלי. אני מבוגר ממנו ב־30 שנה בערך, אנחנו נראים אחרת. אני לא אדם עצבני וקשה כמוהו".

האופי הקשה של לייטמן בא לידי ביטוי, בין השאר, בנטייה שלו לנתח רגשות גם על פני הקרובים אליו ולהציק להם בעניין. אקמן לא עושה את זה. "החברים והמשפחה שלי יודעים שאני אף פעם לא אעמת אותם עם מה שאני מזהה בפנים שלהם. אני לא אבוא למישהו ואומר לו 'למה אתה מסתיר ממני את הכעס שלך?'".

גם אם הוא משקר לך?

"אם זה שקר רציני וזה מישהו שאני אוהב - אחד הילדים או אשתי - אשאל על זה. אבל זה נדיר מאוד. אם זה חבר, בטח אסיים את החברות. המחיר האמיתי של שקרים הוא שהבגידה באמון מסיימת מערכות יחסים".

בוז - שפתיים מהודקות ומורמות בצד אחד של הפנים

בגיל 15 הוא נזרק מהתיכון בניו ג'רזי, ומיד החל ללמוד באוניברסיטת שיקגו. בהמשך למד פסיכותרפיה, כי "החיים עם אמא חולת נפש הביאו אותי להתעניין ברגשות", והבין שלשפת הגוף ולהבעות הפנים, ולא רק למילים, יש משקל רב משנהוג לייחס להן. הוא גם סבר, כמו דארווין בשעתו, שלביטוי הרגשות באמצעות ההבעות יש בסיס אוניברסלי. היום זה נשמע כמעט מובן מאליו, אבל בשנות השישים לא היה לזה בסיס מדעי - רוב החוקרים אז, ובראשם האנתרופולוגית מרגרט מיד, סברו שהבעות הן תלויות תרבות לחלוטין. "אנשים חשבו שאני משוגע", אומר אקמן.

להיות פול אקמן כך נהפכתי לפוליגרף אנושי האתר של אקמן מציע קורסים וירטואליים ללימוד זיהוי הבעות הפנים וההבחנה ביניהן טלי שמיר, 2 תגובות לכתבה המלאה 

הוא הכין אסופת כרטיסיות עם תמונות פנים ועליהן הבעות שונות, ויצא לג'ונגלים של פפואה גינאה החדשה. הוא תחקר שם שבטים של אנשים שמעולם לא ראו סרט, תמונה או אפילו את פניהם במראה, ולא נחשפו לשום השפעה תרבותית מערבית. ובכל זאת, כשהציג בפניהם את הכרטיסיות הם זיהו במדויק מה מרגישים המצולמים. אקמן חזר, כתב מאמר והטביע את חותמו - המחקר שלו הוכיח שחלק גדול מהבעות הפנים שלנו, אלה שמבטאות כעס, גועל, פחד, הנאה, עצב, סיפוק, בוז והפתעה, הוא אוניברסלי.

אבל אקמן לא הסתפק בזה. הוא הבין שהבעות הפנים הן ארץ ישנה אבל חדשה, מעוטת חקר, והחליט לחרוש את כולה. "רציתי להיות מגלה", הסביר בעבר, "עמדתי לצאת למקום שאיש לא היה בו לפניי, ועמדתי לגלות מה שאיש לא ידע". הוא הקים מעבדה מיוחדת במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו (שבה עבד עד פרישתו ב־2004) וחקר אין־ספור פרצופים. אקמן ושותפו וולאס פריזן צללו אל ספרי אנטומיה ואחר כך ישבו זה מול זה במשך ימים, עשו פרצופים ותיעדו אותם. זה לקח שמונה שנים, ובסופן הצליח אקמן להשלים שיטת קידוד למיפוי כל תנועות הפנים. הוא גילה שלבני אדם יש 43 שרירים בפנים ויותר מעשרת אלפים הבעות (לא כולן מביעות רגש), וריכז את כולם בקטלוג עב הכרס "FACS", שפורסם לראשונה ב־1978 ומתעדכן עד היום.

עצב - הקצה הפנימי של הגבות מורם, קצוות השפתיים יורדות מעט, סנטר עולה מעט

במקביל חקר גם מחוות גופניות, שהן דווקא תלויות תרבות - שפת גוף המוסכמת על כל החברים בקהילה מסוימת. המחקר הזה הוביל אותו גם לישראל. "זה היה אחרי מלחמת יום כיפור, וגיליתי שיש לכם יותר מ־200 מחוות! ומהן 25 מחוות מעליבות... (אקמן מתייחס הן להבעות סימבוליות והן לתנועות ידיים, מההבעה האומרת שלום בלי לומר שלום, דרך תנועה המסמנת 'אחר כך' ועד אצבע משולשת). בארצות הברית למשל יש לנו כ־85 מחוות סימבוליות, רק כשבע מהן עלבונות. לא הופתעתי מזה, כי ההורים והסבים שלי דיברו יידיש - שפה עם המון קללות ועלבונות".

לניתוח שקרים הוא התגלגל במקרה, בשנות השמונים. הוא כבר היה מוכר אז כמומחה להבעת רגשות וחקר פנים, וזכה לתמיכה ארוכת שנים של המכון הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש (NIMH). "יום אחד פסיכיאטר שאל אותי אם אני יכול לקבוע אם חולים עומדים להתאבד או לא, אם הם משקרים באיום שלהם. שם הכל התחיל", הוא משחזר. אקמן חזר לקלטת שצילם בתחילת הקריירה, שמתעדת את מרי, אשה עם היסטוריה של ניסיונות התאבדות שמספרת שהיא מרגישה טוב יותר ורוצה לחזור הביתה. בדיעבד התברר שהיא שיקרה כדי להשתחרר מאשפוז - ולנסות להתאבד שוב. אקמן צפה בקלטת שוב ושוב בחיפוש אחר רמז, עד שמצא אותו בשבריר שנייה של ייאוש. קוראים לזה "מיקרו־הבעה", אחד הכלים החשובים בזיהוי שקר. מאז אקמן מצא שברירי שנייה כאלה במחקרים עם סטודנטים שהתבקשו לשקר, בעדויות של פושעים, כמעט בכל תיעוד של שקרנים. למשל, בקלטת מ־1955 שבה איש הביון הבריטי קים פילבי משיב בשלילה לשאלה אם הוא מרגל, הבחין אקמן איך בשני רגעים שונים נמרח על פניו חיוך מרוצה מעצמו, של אדם שעבד על מישהו בהצלחה. רק שנים אחר כך התברר סופית שפילבי היה מרגל.

כעס - גבות יורדות, עיניים מוצרות ובוהקות, שפתיים לחוצות יחד

לאורך השנים הרחיב אקמן את עבודתו כמזהה שקרנים מיומן, ובין השאר שימש עד מומחה במשפטים מפורסמים, ייעץ בחקירות של ה־FBI והופיע בכלי התקשורת. כישורי הניתוח שלו הכניסו אותו לרשימת מאה הפסיכולוגים הבולטים של המאה ה־20, שפרסם "Review of General Psychology" ב־2002, והוא הקפיד כל השנים להפיץ את הידע הייחודי שצבר. בין השאר פרסם עשרות מאמרים, כתב 15 ספרים, ובהם רב־המכר "Telling Lies", ולימד עשרות אלפי סטודנטים. בשנות התשעים הקים את חברת אקמן גרופ שמעבירה קורסים לקהל הרחב ולאנשי ביקורת גבולות ואנשי כוחות ביטחון (כולל שוטרים ישראלים), בניסיון ללמד כמה שיותר אנשים איך לזהות שקרנים.

אז איך מזהים שקרנים? "יש כמה זירות שבהן אפשר לזהות שקר - פנים, תנועות הגוף והקול מכילים סימנים. בעיקרון צריך לחפש משהו שלא מסתדר, סתירה בין ההבעה או הקול לתוכן הדברים. אחד הדברים הבולטים ביותר הוא כשמישהו אומר משהו ובו זמנית מזיז את הראש קצת מצד אל צד - עושה מעין תנועה קטנה של 'לא'. דבר נוסף הוא המיקרו־הבעות, שנמשכות 1/15-1/25 השנייה. אלו הבעות ש'בורחות' כשהאדם מנסה להסתיר משהו. הן כמו פליטות פה".

ועוד: חיוכים משמשים לפעמים ל"מיסוך רגשות שליליים". בני אדם מהשורה לא בהכרח יודעים להבדיל בין חיוך אמיתי למזויף, אבל מומחים יבחינו בא־סימטריה שמאפיינת חיוכים מעושים. ולא רק ההבעות, גם המילים משמעותיות. כשביל קלינטון התייחס למוניקה לוינסקי כ"that woman", השפה המרוחקת שבה בחר לימדה את אקמן שהוא דווקא מנסה להסתיר קרבה.

יש גם תנאים מסוימים שבהם קל יותר לזהות שקר: כשהוא נאמר בפעם הראשונה; כשהמשקר לא השתמש בסוג שקר כזה בעבר; כשהסיכון בגילוי השקר גבוה, מבחינת המשקר; כשהמראיין שומר על ראש פתוח ולא ממהר להסיק מסקנות (לא כל ביטוי להסתרת רגש, למשל, מעיד על שקר); וכשהמראיין והמרואיין מגיעים מאותו רקע תרבותי ודוברים אותה שפה.

שקרנים נמנעים מיצירת קשר עין?

"לא, זה מיתוס. גם שקרנים - כמו כולם - מאמינים שאם אתה לא מסתכל בעיניים זה אומר שאתה משקר, אז הם יוצרים קשר עין יותר מכל אחד אחר. כך שלמעשה שמירה רציפה על קשר עין היא הרבה פעמים אמצעי לזיהוי שקרנים. יש עוד מיתוסים: שילוב ידיים לא קשור לשקר - זה לרוב סימן להתגוננות או סימן שקר לך. גירוד האוזן ונגיעה באוזן, להסתכל למעלה, לימין או לשמאל - לכל אלה אין קשר לשקרים. דיבור מהוסס - יש אנשים שתמיד מהססים כשהם מדברים".

פחד - גבות עולות ומיושרות יחד, עיניים נפתחות ובוהקות, שפתיים נפתחות ונמתחות

אבל לא רק שקרים - מרגע שלמד לזהות הבעות, אומר אקמן, "אי אפשר לכבות את זה". כשהוא מסתכל על תמונות של אוסמה בן לאדן או היטלר הוא מיד מזהה גועל מרוח על הפנים. כשצפה בקטו קיילין, אחד העדים במשפט או.ג'יי סימפסון, ראה רגע קצרצר שבו קיילין כיווץ את אפו, והרים והידק את שפתו העליונה. מאז אקמן מציג את השנייה הזו, שבה העד נראה כמו חיה תוקפת, בהרצאותיו, כדוגמה מובהקת לשילוב של גועל וכעס. דוגמה אחרת שהוא נוהג להביא היא ביטוי לחוסר ביטחון - משיכת כתף חלקית, כמו זו שזיהה אצל שחקן הבייסבול אלכס רודריגז כשנשאל בראיון על שימוש בסמים והכחיש (רק כדי להיתפס מאוחר יותר).

יש רגעים שבהם היכולת לנתח פנים גוררת אי־נוחות גדולה. ב־1992, כשראה את קלינטון בטלוויזיה לראשונה, מחייך ומגלגל עיניים כלפי מעלה, אמר אקמן לאשתו ש"הבחור הזה רוצה להיתפס עם היד בצנצנת העוגיות". הוא אפילו התקשר ליועצי המועמד לנשיאות והציע להם ללמד את קלינטון איך לא לעשות את הפרצופים האלה; היועצים סירבו, והנשיא נתפס עם היד בצנצנת העוגיות. וכשקלינטון הכריז: "I did not have sexual relations with that woman", אקמן ראה על פניו מה שראה על פני רבים אחרים שנתפסו בבגידה - מעין לחיצת שפתיים שמעידה על כך שהם "מרגישים צורך לשלוט על מה שהם מרגישים או אומרים".

קלינטון. "לחיצת השפתיים שמאפיינת בוגדים מעידה על כך שהם מרגישים צורך לשלוט על מה שהם מרגישים או אומרים" צילום: mct

אולמרט. "כעוס אך נחוש" צילום: אלכס קולומויסקי

את ברק אובמה, כל עוד הוא מכהן, אקמן נמנע מלנתח. את בנימין נתניהו, לעומת זאת, הסכים לבחון לבקשת "מוסף

כלכליסט". הוא צפה בווידיאו בתגובה הראשונה של נתניהו לפרשת המשט - שבה אמר: "אנחנו מביעים חרטה על אובדן חיי אדם ועל האלימות. אני רוצה לאחל החלמה מהירה לפצועים" - ומסר ש"נתניהו מאמין כאן במה שהוא אומר ואין סימן לשקר או הסתרה". על אהוד אולמרט, בהודעת הפרישה שלו ב־2008, אמר שהוא "כעוס אך נחוש". עם זאת, הוא מסייג, קשה לו לנתח אדם שאינו מדבר בשפת האם שלו, או שמדבר בשפה שאקמן אינו מבין. גם ניתוח עדויות בבתי משפט, הוא מוסיף, עלול להיות בעייתי, כי "אנשים מתכוננים להופעות שם ועושים חזרות. ראיתי לאחרונה את נעמי קמפבל מעידה במשפט יהלומי הדמים. זה היה קליפ קטן שאי אפשר היה לראות בו אם היא משקרת. כשראיתי את מיה פארו באותו משפט הייתי די משוכנע שהיא אמרה את האמת, כפי שהיא ידעה אותה".

האם היכולת יכולת לזהות שקרנים יכולה גם להפוך אותך לשקרן מקצועי?

"לא, אלו שתי מיומנויות שונות לחלוטין. אף פעם לא עסקתי באימון שקרנים. יש פוליטיקאים שמבקשים שאעזור להם 'להיראות אמינים יותר'. אני מסרב".

מיה פארו מעידה במשפט יהלומי הדמים. "משוכנע שהיא אמרה את האמת כפי שהיא ידעה אותה" צילום: אי פי אי

עם השנים, אקמן למד להיזהר. מצד אחד, "שקר לי", שהעונה השלישית שלה תשודר בארצות הברית מספטמבר, חשפה את עבודתו לקהלים חדשים, הגדילה את המכירות של ספריו ברחבי העולם ומושכת לאתר שלו (paulekman.com) אלפי גולשים שמשלמים על קורסים שמלמדים אותם, אונליין, לנתח הבעות פנים. ההתעניינות בו בעקבות הסדרה נוחה לו, במיוחד בגיל 76, כשהוא מנסה לקצץ את שבוע העבודה ממאה שעות ל־20.

עם זאת, אקמן אמביוולנטי כלפי "שקר לי". אחרי כל שידור של פרק חדש בסדרה הוא מעלה לאתר פוסט שבו הוא מרחיב על הבסיס המדעי של הסדרה ומסתייג מההחלטיות של לייטמן, בן דמותו הטלוויזיוני. הסדרה מעוררת בו חשש מתמיד לאי־דיוקים - הוא עובר על התסריטים של כל הפרקים ומעיר הערות - וגוררת גם התעניינות שאינה נוחה לו. "אני מקבל הרבה בקשות לייעוץ והרצאות מאיראן, לפעמים מסוריה, ממצרים, מסין. כך שאני יודע שהם עוקבים אחר כל דבר שאני מפרסם וצופים בכל הרצאה שלי שעולה ליוטיוב. אני כבר לא מפרסם את כל הממצאים שלי ואני גם לא מקיים סדנאות במדינות שאינן דמוקרטיות".

אחד הדברים שאקמן נמנע מלפרסם כרגע הוא הממצאים הטריים במחקר הנוכחי שלו - קודקס שיאפשר לזהות תוקף או מתנקש קצת לפני התקיפה. לצורך המחקר הוא כבר צפה ביותר ממאה קלטות של התנקשויות ורצח (כולל

בישראל), שבהן יכול היה לראות בבירור את פני הרוצחים. אקמן סבור שהוא קרוב לפיצוח, שיאפשר לו ללמד מאבטחים ושוטרים בכל העולם למנוע אסונות. הקסם הזה, באופן טבעי, עשוי להיות דרמטי הרבה יותר מזיהוי שקרנים. ועדיין, צריך לזכור שלא מדובר באמת מוחלטת.

אנשים סקפטיים לגבי המחקרים שלך?

"האמת היא שלא מספיק. אני צריך תמיד להסביר לאנשים שזה לא מושלם, שיש לנו 5% טעויות. אי אפשר לתפוס את כולם. אין לנו אף כמו של פינוקיו".