נישואים בבני אדם

"התחתנתי בגיל 21", מספרת טרה פרקר־פופ (40), עיתונאית, סופרת ועורכת בלוג איכות החיים המצליח של "הניו יורק טיימס" Well. "לי ולבעלי היה הרבה במשותף. לשנינו היתה קריירה בעיתונות, שנינו אוהבים אוכל, יין ואמנות, לשנינו יש זוגות הורים שנשואים באושר שנים רבות. הטיולים שלנו בעולם היו נהדרים וחלקנו בית, ילד ושני חתולים", היא אומרת. "אבל אם תשאלו את בעלי היום למה התגרשנו אחרי 17 שנות נישואים, הוא יגיד שפשוט לא היינו מתאימים".

השבוע יצא לאור בארצות הברית ספרה הרביעי של פרקר־פופ. הספר, "For Better" (בתרגום חופשי: "בטוב"), מסכם עשרות מחקרים פסיכולוגיים וחברתיים ומנסה לפצח את הקוד של קשרים מוצלחים וקשרים כושלים, ולחלץ נוסחה פשוטה לנישואים שעובדים היטב. "הייתי חייבת לדעת למה הזוגיות שלי לא הצליחה, למרות שהיו לה כל הסיבות לכאורה להצליח", מסבירה פרקר־פופ את המניע שאיתו יצאה לדרך.

את התשובות, או לפחות חלקן, היא מצאה בערימות של מידע מחקרי מעודכן שהצטבר בשנים האחרונות באקדמיה ובמעבדות המחקר. מתברר שחקר הזוגיות, מתהליכים שמתרחשים בדייטים, דרך ניתוח של רגש האהבה ועד למעקב אחר חיי הנישואים, נהפך בשנים האחרונות לאחד התחומים הפוריים באקדמיה. שאלות שבעבר הרחוק נידונו רק בשירים, ואחר כך במגזיני נשים, נשאלות בשנים האחרונות במעבדות של חוקרי מוח, פסיכולוגים, כימאים, כלכלנים וגנטיקאים. הסוד של זוגיות מאושרת, שמתואר זה שנים כ"קסם", "מזל" או "גורל", הולך וממופה לקראת הפיכתו לנוסחה שאפשר להבין וליישם.

זוגות טובים יודעים לשקם במהירות נישואים איור: יזהר כהן

החוקר הידוע מכולם בתחום הוא הפסיכולוג ג'ון גוטמן, שבמשך 30 שנה סקר זוגות נשואים, עד שגילה את הדרך לנבא על סמך התבוננות בזוג מתווכח אם הוא עתיד להתגרש בעשור וחצי הקרובים. האנתרופולוגית פרופ' הלן פישר סרקה עשרות מוחות מאוהבים במכשירי MRI עד שהבינה איך עובד הפן הפיזיולוגי של הרומנטיקה, וכיצד מוחנו נראה כשהיא דועכת או בוערת מחדש. הפסיכולוג הישראלי ד"ר גלעד הרשברגר צילם ויכוחים של בני זוג, התערב בהם באופן מבוקר וגילה שעם קצת ידע מוקדם, רוב המריבות הרומנטיות בעולם היו מסתיימות אחרת לגמרי. וזה רק על קצה המזלג.

"אם הייתי יודעת בגיל 21 כל מה שהמדע יודע היום על זוגיות ויחסים, ייתכן שדברים היו אחרת", מעידה פרקר־פופ. "רק היום אני יודעת, למשל, שסטטיסטית, הסיכוי שלי להתגרש עמד על 51%, כמו זה של כל מי שנישא בגיל 21. אם הייתי מתחתנת חמש שנים מאוחר יותר, המספר היה קרוב יותר ל־20%. מלבד זאת, אם הייתי יודעת לפרש הופעת סימנים רעים בנישואים שלנו, אולי היינו פועלים מוקדם מספיק כדי להציל אותם, או 'לחתוך' אותם מתוך ביטחון רב יותר".

"מוסף כלכליסט" אסף את המחקרים המצוטטים, המשפיעים והמעניינים ביותר שמדע הזוגיות הנפיק בשנים האחרונות. זהו אמנם רק קצה הקרחון, אך אפילו בו יש כדי לפזר הרבה מהמיסתורין סביב הסוד החמקמק הזה, שגורם למערכות יחסים מסוימות לעבוד ולאחרות להסתיים במפח נפש. המסקנה המפתיעה היא שאת מוסד הנישואים המורכב כל כך אפשר לתרגם לנוסחאות ברורות, ולקבוע מראש ובדיוק מדהים הצלחה או כישלון.

1. תורת הוויכוח

15 דקות של התבוננות בוויכוח מאפשרות לפרופ' ג'ון גוטמן לקבוע אם הזוגיות תשרוד

ג'ון מרדכי גוטמן, פסיכולוג ומתמטיקאי חובש כיפה מאוניברסיטת וושינגטון, נחשב לפורץ הדרך בחקר הזוגיות. הוא הראשון שבמקום לחקור גירושים לאחר מעשה, העז לנסות ולצפות את סיכויי ההישרדות של נחקריו כזוג נשוי.

במסגרת מחקריו, צוות החוקרים של גוטמן צילם בווידיאו יותר מ־3,000 זוגות נשואים כשהם מתווכחים במשך 15 דקות על נושאים אקראיים, באופן מבוקר, ב"מעבדת האהבה" שהקים. המחקר, שעדיין נמשך במרץ, פועל ברציפות כבר 35 שנה, ותוצאותיו המדהימות הפכו אותו לאחד המחקרים המצוטטים ביותר בתחום הזוגיות.

גוטמן לא רק צילם את הזוגות מתווכחים, הוא גם מדד בזמן אמת את לחץ הדם שלהם, את רמת ההזעה וחום הגוף. הוא אימץ שיטה מדעית לקידוד הבעות פנים, ועיבד את ארשת פני המתווכחים לרצפים בני 900 ספרות שכינה "החתימה האישית של הזוג", הדנ"א של מערכת היחסים שלהם.

למשל, "דנ"א יחסים" שכלל את הרצף 1,2,13 תיאר ברישומיו הבעות פנים של גועל, בוז והתעלמות מהזולת במהלך הוויכוח. רצף שבו הספרה 10 הופיעה בתדירות גבוהה העיד על ריבוי מגננות. הרצף כלל גם מספרים שייצגו צחוק, הרמת גבה, כיווץ עיניים ועוד.

"ביקשתי מהזוגות לריב על נושאים שהם רבים עליהם בדרך כלל", הסביר גוטמן בספרו "The Marriage Clinic", "על הגרביים בסלון, על חלוקת המטלות בבית, על המשכנתה. גיליתי שלכל זוג יש סגנון ויכוח ייחודי, שחוזר על עצמו שוב ושוב, בלי קשר לנושא שעליו מתווכחים. גיליתי גם שכדי לדעת מה באמת קורה במערכת היחסים של זוג, כלל לא צריך להכיר אותם. מספיק לצפות בהבעות הפנים שלהם כשהם מתווכחים ובשפת הגוף. כל הגורמים שמכשילים נישואים או שמבטיחים קשר יציב וחם כבר נמצאים שם, בשפת הגוף בדקות הראשונות של מריבה".

על סמך רצפי דנ"א היחסים שגיבש, אבחן גוטמן אילו נישואים יחזיקו מעמד ואילו יתפרקו בתוך 15 שנה. בתום שנות המחקר הארוכות הוא גילה שצדק ב־94% מהפעמים.

מה מאפיין ויכוחים של בני זוג שנישואיהם נועדו להצליח? "מצאנו שבני זוג כאלה תומכים זה בזה גם בוויכוחים מרים, כלומר, הם מהנהנים ומאשרים את הדברים שאומר בן הזוג, גם כשאינם מסכימים איתו", מסביר גוטמן. "זוגות טובים גם מזהים מתי ויכוח מידרדר לרגשות שליליים ועלבונות, ויודעים לעצור בבת אחת ולשקם את המצב במקום לדרדר אותו לפיצוץ. אפילו גילינו נוסחת פיוס שמתחתיה אנו צופים גירושים. אנחנו קוראים לה 'נוסחת 1:5'. חמישה ליטופים על כל מכה מילולית. אם אמרתם דבר מרושע ומיותר, לא מספיק להתנצל. צריך לפצות את הנפגע בלפחות חמש אינטראקציות חיוביות נפרדות, רצוי באותו היום. אצל זוגות חזקים ממש היחס הוא 1:20, 20 רגעים טובים ביום של עלבון אחד. פחות מ־1:8 זה לא בריא, פחות מ־1:5 זה מסוכן".

"את מאפייני הוויכוח של זוגות שנועדו להתגרש אפילו קל יותר לזהות", אומר בראיון ל"מוסף כלכליסט" ד"ר גלעד הרשברגר מבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. הרשברגר שימש פוסט־דוקטורנט של ד"ר רוברט לוונסון, שותפו של פרופ' גוטמן במחקריו, וכיום הוא ממשיך את מחקר הזוגות בישראל.

אפשר להבדיל בין זוגות מאושרים לכאלה שיתגרשו באמצעות תרגיל פשוט איור: ישי מישורי

"אצל הזוגות שלימים אנחנו מגלים שהתגרשו אנחנו מוצאים ארבע התנהגויות שחוזרות על עצמן בתדירות גבוהה. אנחנו קוראים להן 'ארבעת פרשי האפוקליפסה': הראשונה היא דחיית ביקורת מבן הזוג. השנייה היא מתיחת ביקורת על אישיותו. לדוגמה, המשפט 'איזה טיפוס דוחה אתה שמתעלם מהכיור המלא' בעת מריבה על שטיפת כלים היא התקפה אישית, אבל 'למה אתה לא שוטף כלים כשהכיור מלא?' היא הערה בריאה.

ההתנהגות השלישית היא התעלמות והתנתקות רגשית במהלך הוויכוח, והיא אופיינית במיוחד לגברים. והרביעית והגרועה מכולם היא הבעת בוז. אם אתה רואה אחד מבני הזוג מגלגל עיניים לשמים בזמן ויכוח, אתה יכול לדעת שיהיו הרבה בעיות בקשר הזה. כל מי שתשאל יאמר לך שהוא לעולם לא עושה את זה, אבל כשמצלמים ומקפיאים את התמונה אפשר לראות את זה בבירור. המחווה הזו גרועה מכל עלבון מילולי".

הרשברגר מציג לי על מסך המחשב במשרדו סרטון ווידיאו של זוג ישראלי, נשואים בני 25, בזמן ויכוח שצילם במעבדה שלו. מלבד קיצורים קלים, כך נשמעת חלק מהשיחה:

הגבר: אני אף פעם לא זורק את הדברים שלי בסלון.

האשה: ומה עם החולצות שלך של העבודה?

הגבר: אבל אני מסדר את זה בערב...

האשה: מה?! אתה יודע כמה סידרתי אחריך?

הגבר: כמה?

האישה (מחייכת): המון! והבית לא היה כל הזמן נקי ומסודר כשהייתי בחופשת לידה?

הגבר: היית בבית, היה לך משעמם.

האשה (מחייכת): לא נכון, יכולתי לשבת כל הזמן ולבהות בטלוויזיה.

הגבר: ומתי תשטפי את הכלים בכיור? התירוץ שלך זה "אני עושה את זה בזמן שלי".

האשה: מה אכפת לך? תשאיר את הכלים שלך, הם בסוף יגיעו לכיור. אם כבר מדברים על בלגן, אתה הרבה יותר מסריח ממני, בללכת להתקלח ודברים כאלה.

הגבר (נדרך ומתעורר): אני לא מדבר על היגיינה אישית, אני מדבר על דברים בסיסיים כמו לא להשאיר דברים על המיטה שלי.

הרשברגר מנתח בפני את האלמנטים החשובים בעיניו בשיחה, אלה שמעידים בעיניו על איכותה של מערכת היחסים ביניהם: "הם מתפרצים לדברים אחד של השני ומביעים הרבה כעס. היא יותר דומיננטית ותוקפנית אבל שוברת את זה בחיוכים. אצלו ישנן הבעות של מעט בוז. אין כאן לעג ארסי מצידו, זה יותר בתחום של הבעת ביקורת".

הרשברגר מפנה את תשומת לבי למשפט: "אתה יותר מסריח ממני". "מבחינה מבנית", הוא אומר, "היא מצאה דרך לומר דבר מאוד פוגעני בצורה לא פוגענית. היא כאילו יורדת על עצמה ולא רק עליו. אנחנו לא מתעלמים מהתוכן, אבל מסתכלים על המבנה והצורה שלו. כל האינטראקציה מראה שהוא מאוד מגיב לכל שינוי שקורה אצלה. זה דבר חיובי, הם אחד הזוגות החזקים שלנו, אנחנו צופים להם הרבה שנים יחד".

"למעשה, לפעמים מספיקות המילים הראשונות של הוויכוח כדי לדעת לאן הוא יגיע", מסביר הרשברגר, "אם הוויכוח נפתח במחמאה, באזכור של תכונה טובה של בן הזוג, אז הוא יתנהל אחרת לגמרי מאשר אם הוא ייפתח בביקורת על תכונת אופי או בתלונה שנשמעת כמו התקפה פתאומית.

"אפשר לומר שההבדל בין קשר חזק לקשר מלא אומללות הוא בדיוק ההבדל בין 'למה לא הורדת את הזבל?' לבין 'למה לא הורדת את הזבל? אתה בדיוק כמו אמא שלך'".

הצעד הבא שעשו במעבדה של הרשברגר הוא להפעיל על הזוגות מיניפולציות. "רצינו לבדוק איך בן זוג אחד יכול להשפיע על השני באמצעות תגובה רגשית", הוא מספר, "כדי לבדוק את זה נתנו לאחד מבני הזוג אוזנייה שקופה שדרכה הוא קיבל הנחיות שרק הוא יכול לשמוע. שליש מהנבדקים קיבלו הנחיה לדכא את הרגש, כלומר לא להראות לבן הזוג מה הם מרגישים, שליש קיבלו הנחיה להחצין רגשות חיוביים, ושליש נהגו באופן טבעי. מצאנו במחקר הזה שכאשר אחד מבני הזוג קיבל הנחיה לדכא את הרגשות שלו, בן הזוג "התחמם" יותר, גם פיזיולוגית, וגם הפגין הבעות פנים שליליות יותר. לעומת זאת, כשאחד מבני הזוג התבקש להחצין רגשות חיוביים, בן זוגו נרגע מהר והוויכוח כולו נהפך לחיובי יותר".

2. סכמת הדייט הראשון

תשובה לשאלה אחת קצרה יכולה לגלות את עתיד הנישואים

האם אפשר לנבא את עתיד הנישואים גם בלי לצפות בוויכוח אמוציונלי של הזוג? מחקר של פרופ' גוטמן ושותפו למחקר לוול קרוקאוף גילה שאפשר למצוא רמזים משמעותיים לשרידות ההנישואים גם במהלך שיחה רגועה ורגילה לגמרי, אם רק יודעים על מה להסתכל.

השניים טוענים שגילו במחקרם שהזוגות שמחזיקים מעמד והזוגות שלימים נפרדו נבדלו אלה מאלה בנקודה מובהקת אחת - האופן שבו השיבו לשאלה "איך הכרתם?".

גוטמן צילם 52 זוגות וביקש מהם לספר באריכות על פגישתם הראשונה ועל עוד אירועים זוגיים משמעותיים, כגון ההכנות לחתונה, ושאל אותם על הרושם הראשוני שקיבלו מבן הזוג ועל פרטים אחרים שהם זוכרים מאותו יום.

הדייט הראשון מלמד הרבה צילום: shuterstock

הדייט הראשון זכור לרוב כפי שהוא נקלט במקור: על ידי זוג מאוהב, דרך עיניים המעורפלות מכימיקלים של התרגשות ומשיכה. כשזוגות מרוצים מהיחסים שלהם, התמונה הוורודה הזו אינה משתנה באופן דרמטי. אבל כשמשהו מידרדר, גם התמונה משתנה. "כמו בשאר התחומים", מסבירה פרקר־פופ, "הזיכרון שלנו כמעט אף פעם לא משקף מציאות אובייקטיבית - הוא משקף אותה בהתאם לרגשות הנוכחיים של הזוכר".

ניתוח תשובותיהם של הזוגות מצא תבניות חוזרות המאפיינות זוגות חזקים, ותבניות המאפיינות זוגות שיתגרשו לבסוף. גוטמן גילה שזוגות מאושרים התרפקו על הנוסטלגיה, צחקו והחמיאו זה לזה ללא הרף. הם גם נטו להרבות בפרטים שוליים ולהרחיב עד שלעיתים חזרו על עצמם. זוגות לא מאושרים המעיטו בפרטים ונזכרו דווקא ברגעים קטנים ושליליים ("אני זוכרת ששכחת להביא מצלמה, וממש התעצבנתי"). גברים לא מאושרים ביטאו אכזבה מבחירותיהם וחרטה על דברים שעשו ולא עשו ("חבל שלא ביליתי יותר לפני שהכרנו"). זוגות טובים חגגו את החוויות הקשות שעברו יחד ("זוכרת איך גרנו בחדר של מטר וחצי, איך עשינו את זה!"). אצל זוגות לא טובים אחד מבני הזוג דיבר עליהם כאילו היה מדובר בקשיים שלו בלבד ("לא היה לי מקום לנשום בדירה ההיא").

ובעיקר הם נבדלו אלה מאלה בניסוח הלשוני: זוגות חזקים חזרו שוב ושוב על המילים "אנחנו" ו"שלנו", ומי שלימים נפרדו התאפיינו בכך שהשתמשו יותר במילים "אני", "שלי" ו"שלך".

פרקר־פופ מביאה בספרה תמליל ראיונות עם זוג צעיר מטקסס שהשתתף במחקר. בפגישה הראשונה תיארה האשה את הדייט הראשון עם בעלה כחלומי. "אחרי ארוחת הערב הוא הציע שנטייל סביב גבעת הקפיטול, הייתי אחרי ניתוח, אבל לא רציתי להרוס את הרגע", סיפרה. כעבור שנים, כשסיפרה לגוטמן את אותו הסיפור, הגרסה השתנתה: "היינו אחרי ארוחת ערב, הוא הציע לעשות טיול, הייתי אחרי ניתוח ברגל, כמובן הוא לא שם לב לכך שאני בקושי הולכת". אצל זוגות ששמרו על קשר חזק, הסיפורים ונקודות המבט נותרו עקביים לאורך השנים. אצל הזוגות שחלה אצלם הידרדרות, שכתוב הזיכרון החל לכל המאוחר בתוך שנה מיום הנישואים. גם במקרה הזה, הניבויים של גוטמן בנוגע להצלחת הקשרים הצליחו בשיעור של יותר מ־90%.

פרופ' איילה מלאך פיינס גילתה מה גורם לאנשים להתחבר לבני הזוג שהכי לא מתאימים להם

בשנת 2003 פרסמה פרופ' איילה מלאך פיינס מאוניברסיטת בן־גוריון מחקר מקיף שנועד לגלות מה מכשיל מערכות יחסים. היא ראיינה למחקר 60 זוגות ישראלים שהגיעו לייעוץ זוגי, בניסיון לאתר את תכונות האופי שהכי מרגיזות את בני הזוג זה אצל זה. היא ציפתה למצוא שם תכונות כגון קמצנות, חוסר סבלנות או תוקפנות. אבל מה שגילתה היה מעניין הרבה יותר.

"ביקשתי מהמשתתפים לספר לי אילו תכונות אופי אצל בן הזוג גרמו להם לרצות להתגרש - ואילו תכונות גרמו להם מלכתחילה לרצות להיות ביחד", היא מספרת.

"כשערכתי את הרשימה של גורמי המשיכה וגורמי הבעיות אלה לצד אלה, הפאזל פשוט הסתדר בעצמו. בחורה שאהבה שבעלה 'העריץ אותה' התגרשה ממנו כי 'הוא לא נתן לנשום'. בחור שהתלהב מכך שאשתו 'אינטליגנטית וחריפה' התגרש ממנה כי היתה 'ביקורתית באופן חסר רחמים'", "שאפתן וחרוץ" בתחילת היחסים הפך בהמשך ל"מכור לעבודה". וכך זוג אחרי זוג. תכונות קיצוניות שעוררו משיכה הן שיצרו אחר כך תסכול. מקור הריגוש בדייטים הראשונים היה גם הכוח שהניע את הרס היחסים.

איך זה שאף אחד מבני הזוג לא ראה את התכונות האלו לפני שהיה מאוחר מדי? "העיוורון שנוצר בעת ההתאהבות הוא שגורם לאדם להבחין יותר בצד המושך והמסעיר של תכונה קיצונית, ופחות בצד הבעייתי", אומרת מלאך פיינס. "מלבד זאת, יש דברים שקשה לראות למרחוק. תכונות שעשויות להיות מושכות ומסעירות בטווח הקצר, כגון ספונטניות, עשויות להפוך לבעייתיות בטווח הארוך.

"ישנם פסיכולוגים שטוענים שאנשים נוטים לבחור כבני זוג את חלום הבלהה האישי שלהם. אני מתנגדת לטענה הזו. אני חושבת שאנשים עוברים שלבים בחיים ושדברים משתנים, ולפעמים גם הצרכים מבן הזוג משתנים, וצריך להתמודד עם כל שלב בנפרד. אבל אני גם מתפעלת מכמה הרבה אפשר ללמוד על הצרכים הבסיסיים של אדם רק לפי הבחירה הרומנטית הראשונית שלו".

זוג רב. "אנשים נוטים לבחור כבן זוג את חלום הבלהות האישי שלהם" צילום: shutterstock

מלאך פיינס סבורה שאנו בוחרים באופן לא מודע באנשים עם תכונות אופי שעלולות להוציא אותנו מדעתנו כדי לנסות להתגבר על "נושא מרכזי" באישיות שלנו, ואולי לנסות לסגור מעגלים פתוחים שנותרו אצלנו מהילדות. "אם אדם סובל מפחד מנטישה, הלא מודע שלו עשוי לכוון אותו להימשך אל מישהו ש"חושש מחנק" ונרתע מקשרים אינטנסיביים מדי. ההתאהבות ההדדית קשורה גם בנקודות הכאב של שני בני הזוג, וכך הם יוצרים בתיאום מושלם את הסוגיה המרכזית, הטובה והרעה, שלהם כזוג".

האם אפשר ללמוד מזה משהו על דרך טובה יותר לבחור בן זוג? מלאך פיינס אינה בטוחה. "אני חושבת שחלק מהדברים צריך פשוט ללמוד לקבל. כשבן זוגך מרגיז אותך, קחי נשימה עמוקה וחשבי על כך - וזאת טכניקה חשובה מאוד להתמודדות עם לחצים בזוגיות - שזה רק עוד צד של התכונות שגרמו לך להתאהב בו מלכתחילה".

הסטטיסטיקה חושפת את הגיל המושלם לחתונה

שיעור המתגרשים בישראל עומד על 26%, לפי סטטיסטיקת הגירושים שמבוססת על נתוני בתי הדין הרבניים ועובדה בידי ארגון "משפחה חדשה". מדובר בסך הכל בכעשרת אלפים מקרי גירושים בשנה. הקצב הזה נשמר בעקביות בעשור האחרון.

אף על פי שמדובר בשיעור גבוה - אחת מכל ארבע משפחות בישראל מתפרקת - הוא עדיין קטן במחצית מהמספר שזה שנים נהוג לצטט ברחבי העולם כשיעור הגירושים באוכלוסייה, 50%.

"זו טעות מזיקה", אומרת פרקר־פופ. "היא הופכת את כולנו לקבוצת סיכון, וגורמת לזוגות צעירים לחשוב שנישואים הם דבר שביר ואקראי כמו הטלת מטבע. זה לא נכון".

פרקר־פופ מאמינה שמודעות לסטטיסטיקות הנכונות של נישואים וגירושים עוזרת להבין מה עובד ומה לא עובד בנישואים. בספרה היא מתארת מחקר של פרופ' בטסי סטיבנסון מאוניברסיטת וורטון שסקר מידע סטטיסטי נרחב על זוגות שנישאו בשנות השמונים. המחקר העלה שישנן נסיבות של נישואים שמעלות את הסיכוי להתגרש: כשהזוגות מתחתנים לפני גיל 25, לפני ששני בני הזוג סיימו את לימודיהם, הסיכוי לגירושים עמד על 51%. כשבני הזוג התחתנו בגיל 25, אחרי ששניהם סיימו את לימודיהם, הסיכוי עמד על 19% בלבד.

למה חתונה בגיל מאוחר יותר מביאה לפחות גירושים? "אני יכולה רק להעריך שבגיל הזה גברים ונשים יודעים טוב יותר מה המטרות שלהם ותחומי העניין שלהם, וזה בהחלט עוזר לבחור שותף מתאים יותר לחיים", כותבת פרקר־פופ. "מלבד זאת, כשמחכים עם החתונה יש הזדמנות לקשרים חלשים ליפול, כך שהגירושים נחסכים. לתפקיד של סיום הלימודים אין לי הסבר הגיוני. אולי זה נתון שאומר משהו על התמדה ויציבות של בני הזוג, אבל במקרה הזה זה רק ניחוש שלי".

מה קורה במוחות  מאוהבים, ולמה הונאה עצמית טובה לאהבה

האנתרופולוגית האבולוציונית פרופ' הלן פישר מאוניברסיטת רטגרס בניו ג'רזי מובילה בעולם את התחום של חקר האהבה והיחסים מנקודת מבט ביולוגית. ב־30 שנות מחקרה בתחום פרסמה חמישה ספרים מדעיים על זוגיות ומשיכה. האחרון, "למה הוא? למה היא?", יצא בשנה שעברה.

"לאחרונה עשינו קפיצת דרך בחקר התעלומה שאנחנו קוראים לה 'נישואים מוצלחים', היא אומרת בראיון ל"מוסף כלכליסט", "וזה לא מעט הודות להתפתחויות האחרונות בטכנולוגיה הרפואית לסריקת מוח, MRI".

במחקרה האחרון סרקה פישר באמצעות מכשיר ההדמיה fMRI את מוחם של 50 גברים ונשים, נשואים, כאלה שנזרקו לאחרונה, ומאוהבים טריים, ותוך כדי כך ביקשה מהם לספר על בני הזוג שלהם. היא גם הראתה להם תמונות משותפות וביקשה שישחזרו רגעים ספציפיים ביחסיהם.

"מהמחקר למדנו שבמוח האדם יש שלושה חלקים עיקריים האחראים על 'הזוגיות': אחד מטפל במשיכה המינית, אחד באהבה הרומנטית ואחד באלמנט שאני מכנה 'היקשרות'", היא מספרת. "באופן מפתיע, המערכות הללו עובדות לעתים קרובות בנפרד. בעוד שהמערכת המינית גורמת לך להימשך לטווח רחב של בני אדם, המערכת הרומנטית ממקדת אותך בבן אדם ספציפי שבו תוכל לרכז את האנרגיה שלך. העניין הוא שהמערכות גם משפיעות זו על זו. לדוגמה, כשאתה מתאהב במישהי באופן רומנטי אז הדופמין, שהוא מוליך עצבי במוח, מתחיל לפעול ומדליק גם את הטסטוסטרון שגורם לך להרגיש משיכה מינית אליה.

"המערכת השלישית - של ההיקשרות - היא לרוב יציבה יותר ופתאומית פחות. היא מאפשרת לנו 'לסבול' את בן הזוג לפחות למשך הזמן המינימלי הדרוש לגידול הילד המשותף".

מה הופך אנשים לפרטנרים טובים לנישואים? איור: בתיה קולטון

האם יש משהו במוח שהופך אנשים מסוימים לפרטנרים טובים יותר לנישואים?

"אני מעריכה שלחלק השלישי במוח, הנקשר, יש משמעות גדולה יותר בזה. הגדרתי אותו כסוג של מכשיר שמתמחה ב'אשליה חיובית'. הוא עוזר לך לחשוב שהפרטנר שלך הוא האדם הכי חכם, סקסי ואיש שיחה מאלף לאורך זמן. וזה לא משנה אם הוא אכן כזה. זו סוג של הונאה עצמית מתמשכת שכנראה אנחנו חייבים כדי לחיות יחד לאורך זמן".

טענת באחד מהמחקרים שלך שאנחנו יכולים להיות בקשר רומנטי עם כמה אנשים. זה נשמע כמו האיום העיקרי על נישואים, לא?

"מצאנו שאתה יכול להרגיש 'היקשרות' חזקה לאדם אחד, בזמן שאתה חש אהבה רומנטית לאדם אחר ומשיכה מינית לרבים אחרים. זה קורה במיוחד כששלוש המערכות המוחיות הללו לא פועלות יחד. כמו ארגון שבו יש שלושה מנהלים שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר".

נשמע כמו מתכון לצרות.

"כל שלוש המערכות הללו יכולות לעבוד יחד או בנפרד, אבל כולן מאוד חזקות. וזאת הסיבה שסקס מזדמן הוא עניין מסוכן. אם הגעת למיטה עם אדם שלא אכפת לך ממנו ואתם עושים סקס, המערכת הרומנטית עלולה לגרום לך פתאום להרגיש אהבה אליו. אפשרות אחרת היא שאורגזמה תייצר תחושה עמוקה של היקשרות לאותו אדם. המסקנה, דרך אגב, היא לא לעשות סקס עם מי שאת לא רוצה להתאהב בו".

מה קורה כשזוגות מתגרשים? מערכת ההיקשרות מפסיקה לעבוד?

"סרקתי נתוני גירושים ב־58 מדינות על פי נתונים דמוגרפיים של האו"ם. כל הנתונים מראים שאם אתה עומד להתגרש, זה לרוב יקרה בשנת הנישואים הרביעית. זה גם בערך הגיל שבו הילד מתחיל להיות עצמאי יחסית והשפעת ההורים עליו פוחתת, כלומר הרגע שבו הביולוגיה מבחינה אבולוציונית יכולה להרפות מלהחזיק את הנישואים בכוח.

"אפשר להשוות את זה למה שקורה אצל עכברים ושועלים. עכברה לא צריכה בן זוג צמוד, כי יש לה חלב עשיר שמספק את הצאצאים שלה לגמרי. לשועלה, לעומת זאת, יש חלב דל והיא זקוקה לזכר שיעזור לה לפרנס את הילדים. לכן אצל השועלים ישנה זוגיות צמודה שנמשכת עד הרגע שהגור מתחיל להיות עצמאי, ואז הקשר נשבר.

"צריך להבין שמבחינה ביולוגית, אהבה, משיכה ונישואים הם כולם טריקים מסביב למטרה הגדולה, שהיא ההמשכיות. אנחנו כותבים שירה, בונים כלי רכב, עושים דברים מופלאים, אבל בשורה התחתונה, אם לך יש ארבעה ילדים ולי אפס, אתה העברת את הדנ"א שלך ואני לא. כך הברירה הטבעית עובדת: מה שחשוב לה באמת, ואת זה היא מנציחה לאורך זמן, זה התכונות שידאגו להמשכיות. אם אהבה, משיכה ונישואים עוזרים בדרך, מה טוב".