טכנולוגי על הבוקר: פייסבוק בשירות מס הכנסה
הבלגים עוקבים ברשת אחרי ההכנסות של האזרחים, תעשיית ההקלטות מודיעה על מות הכלי שהיה אמור להגן על זכויות היוצרים - ובמקביל דורשת חלק במכירת פיראט-ביי, והגלריה הלאומית הבריטית נגד ויקיפדיה
"אל תגנוב, הממשלה שונאת תחרות"
הסיסמה האנרכיסטית הוותיקה הזו קיבלה משנה תוקף השבוע, כשהסתבר שלממשלת בלגיה יש עניין רב מאד במה שנישומיה (בינתיים, כל עוד המדינה לא קרסה) כותבים על עצמם בבלוגים ובפייסבוק.
לפלמים, חלק מרכזי מאוכלוסיית בלגיה – החלק היצרני שלה, בניגוד לוואלונים, החלק הצרפתי – יצא שם מוצדק כאנשים הגונים, קפדנים, וקמצנים. הם נחשבו, בימים שבהם עדיין מדינות השפלה נחשבו, לסוחרים הקשים ביותר בעולם. הצפייה בשני סוחרים הולנדים שנכנסים ראש בראש זה בזה היתה להם בשעתו בידור פופולרי.
והממשלה הבלגית מתחילה לחשוד שאולי אזרחיה לא בהכרח מדווחים את האמת המלאה על הכנסותיהם, והגיעה בכך למסקנה הידועה של בנג'מין פרנקלין, ש"אין הונאה נפוצה יותר בקרב אנשים הגונים מאשר הונאת הממשלה". אי לכך ובהתאם לזאת, סוכני מס ההכנסה הערמומיים של בלגיה מתחילים לקרוא את הבלוגים ואת עמודי הפייסבוק של אזרחים החשודים במרמה. מנהל מס ההכנסה, קארול אנטוניסן, הצהיר בעליצות ש"זה אפשרי טכנולוגית, זה חוקי לחלוטין, וזה קורה".
"זה אפשרי טכנולוגית - וזה חוקי לגמרי". המחשה צילום: shutterstock
אמנם, מה שהנישום כותב בפייסבוק והרכישות שלו באיביי לא יכולים לשמש כראיה בפני עצמם – אבל הם יכולים להיות סיבה נהדרת לפתיחת חקירה, אם מסתבר שמישהו חי ברמת חיים שלא עולה בקנה אחד עם ההכנסות שעליהן הצהיר. ייזהר המעדכן: סביר שבשלב כלשהו, משהו כמו 2023, זה יקרה גם ברפובליקה מסוימת לחופי הים התיכון, שפקידי מס ההכנסה שלה מקבלים תוספת בושה למשכורת.
בצער לא רב, ביגון לא קודר
ספק אם נשפכו אי פעם כל כך הרבה מילים של שנאה כלפי קיצור אחד: DRM, Digital Rights Management בשבילכם, היה מושא להתקפות מצד כל פיראט מודע לעצמו ומצידם של אנשי תנועת התוכנה החופשית (ישנה חפיפה מסוימת בין שתי הקבוצות) במשך שנים ארוכות. מהו DRM? מערכת למניעת העתקה של קבצים דיגיטליים: השירים של האייטיונז עד לאחרונה, שאי אפשר היה להעתיק למכשיר אחר; קידודים שונים של קבצי מוזיקה או סרטים; הדבר המעיק שמנע ממכם להעתיק משחקים ושדרש ממכם סיסמה ייחודית.
ובכן, הוא מת. הדובר הראשי של קיצור שנוא אחר, RIAA – איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי – הכריז על כך רשמית. הרוצח הוא סטיב ג'ובס, ששבר את ה-RIAA ואת חברות המוזיקה ואילץ אותן למכור מוזיקה נטולת הגנה באייטיונז, החנות המקוונת לאייפודים שבלעדיה שום שיר אינו מצליח עוד בארה"ב.
זו התקפה אחת על המוזיקה הפיראטית: התקפה שנייה היא ניסיון להפריד בין "הפיראטים להכעיס" ובין "הפיראטים לתיאבון". בתעשיית המוזיקה הגיעו למסקנה שיש שלושה סוגי צרכני מוזיקה: כאלה שמשלמים עליה, כאלה שבוזזים אותה מתוך עיקרון – קל מאוד להלביש אגואיזם צרוף במחלצות עיקרון – וכאלה שבוזזים אותה כי זה קל יותר. את האחרונים, ה"פיראטים לתיאבון", מנסה התעשייה לשכנע לצורך מוזיקה באמצעים חוקיים, בעיקר באמצעות אתרים המאפשרים הזרמה (streaming) של מוזיקה ללא תשלום, אבל לא את הורדתה.
בידיעה קשורה, עוד דבר המעיב על העסקה המשונה-מיום-ליום של מכירת אתר הטורנטים הגדול, פיראט-ביי, תעשיית ההקלטות כבר הודיעה שאם יתבצע סוג כלשהו של עסקה, אם כסף יעבור מיד ליד, היא תפנה לבית משפט ותדרוש לחלט מתוכו את הקנס ששלושת ההיפים והניאו נאצי חייבים לה. מתקבל הרושם שפטר סונדה, דובר פיראט-ביי, יצטרך להמשיך לבכות.
המדבר של הממשי
ויקיפדיה הופכת במהירות לאנציקלופדיה הנפוצה בעולם. זה לא בהכרח דבר חיובי: קל מדי לעבוד עליה ולהשתמש בה כאמצעי להפצת מידע שקרי. אבל זה כנראה המצב, ונגזר עלינו לחיות איתו, כמו עם נגני המוזיקה מהדור הרביעי, ארור ממציאם עד דור שביעי, שבידי הצעיר הישראלי הממוצע מחריבים מרחב ציבורי שמצבו לא היה שפיר גם כך.
יש דבר אחד שוויקיפדיה אינה מצליחה לעשות: להציג תמונות ראויות. הכללים שגזרו העורכים על עצמם דרקוניים משהו. הם מוכנים לקבל רק תמונות שאין שום הגבלה על השימוש בהן. תמונות Creative Commons שמאפשרות שימוש תוך ציון שם היוצר, אבל אוסרות על שימוש מסחרי, לא מספיק טובות עבורם. התוצאה היא מחסור בתמונות, או שימוש בתמונות ישנות וגרועות. המאגר היחיד שוויקיפדיה יכולה להשתמש בו בחופשיות הוא מאגר התמונות של ממשלת ארה"ב, שמשום שהוא יוצר עבור הממשלה פתוח לחלוטין לשימוש הציבור.
ועכשיו יש הסתבכות קלה. משתמש ויקיפדיה מסוים, דרק קוטזי, העלה לוויקיפדיה 3,000 תמונות באיכות גבוהה, שסרקה הגלריה הלאומית הבריטית. הגלריה איימה מיד בתביעה: אף שעל רוב הציורים והתמונות המקוריות – שכוללות ברנשים וחתיכות בעלי חשיבות, כמו צ'ארלס דארווין ושארלוט ברונטה – יוצרו מזמן, ואין עליהם זכויות יוצרים, על הסריקה החדשה יש גם יש.
קשים החיים באוטופיה.
צעד קטן לאדם, כמעט אחרון
היום לפני 40 שנה נחתה אפולו 11 על הירח, אסטרונאוט אחד (מייקל קולינס) נשאר בה, ושני אסטרונאוטים יצאו מתוכה – ניל ארמסטרונג ו"באז" אלדרין – והידסו על פני הירח. הם השאירו שם דגל ואספו משם כמה אבנים. ניל ארמסטרונג אמר את המילים בנות האלמוות "צעד קטן לאדם, קפיצת-ענק למין האנושי", ואלדרין התחיל קריירה ארוכת שנים כאלכוהוליסט: הוא קלט ששום דבר אחר שיעשה לא ישווה לזה. (הוא השתקם יפה מאוד, אגב, וזה היה קשה יותר מהמשימה עצמה.)
זה נראה כמו היסטוריה עתיקה, כמו תמונה שתמיד היתה ברקע של כולנו, וקשה לקלוט היום עד כמה מסובכת ומטורפת היתה המשימה הזו. להגיע לירח לא היה מסובך מדי; הקטע הקשה, כפי שהבין כבר ז'ול וורן, היה לחזור. אף אחד לא היה בטוח שהם אכן יצליחו בכך, היה חשש אמיתי ששלושת האסטרונאוטים ייתקעו שם, והנשיא ניקסון הכין מראש נאום הספד.
ומאז – כמעט כלום. המסעות בחלל התבררו כיקרים מדי ומסוכנים מדי. שתי מעבורות חלל התלקחו ואבדו על כל צוותן. המסעות לחלל הקרוב, שסביב כדור הארץ, מאכלסים אותו בהרבה יותר מדי זבל, שהופך מסעות נוספים למסוכנים. היום כבר ברור למדי שבלי שינוי חריג בחוקי הפיזיקה – שינוי שיהפוך אותה, במילותיו של ארתור סי. קלארק, לקסם – אנחנו לא נצא ממערכת השמש הקטנה והמעפנה הזו. חבל. דווקא היה חלום יפה.
קצרצרים
אף אחד לא שם לב, אבל נוקיה הודיעה בסוף השבוע על מכירת יחידת השירותים של מערכת ההפעלה שלה, סימביאן. 165 עובדי היחידה יעברו לעבוד בקבוצת הייעוץ Accenture. אז למה בכל זאת הידיעה הזו כאן? כי רק לפני שבועיים הכחישה נוקיה בתוקף שהיא תייצר מכשיר מונע-אנדרואיד והצהירה על אהבתה הנצחית לסימביאן. הממ. צריך לבדוק אם היח"צ של נוקיה מאויש בבוגרי דובר צה"ל, אלה מהם שלא מצאו עבודה באפל.
שורה של חברות טכנולוגיה צפויות לפרסם השבוע את מאזני הרבעון השני שלהן, והרבה אנליסטים כוססים ציפורניים בהמתנה. גוגל פרסמה בשבוע שעבר את מאזניה, שהראו עליה ברווחים – אבל גם ירידה בהכנסה לכל הקלקה בגוגל.
עדיין במחלקת נוסטרדמוס: השבוע צפויה GlobalFoundries להודיע בקול תרועה שהיא קיימת ובועטת. המדובר, כמובן, במפעל השבבים שפעם היה חלק מ-AMD ועכשיו הוא גוף עצמאי. המפעל החדש ייצור גם שבבי גרפיקה, והמנהלים רוצים לגייס את Nvidia כלקוח; האחרונה הביעה עניין מנומס.
חברה שאף אחד לא שמע עליה, ובצדק, תובעת פחות או יותר את כל ענקיות הטכנולוגיה – גוגל, אפל, מיקרוסופט, וסליחה עם מי ששכחתי – בטענה האידיוטית שהיא זו שהמציאה את מסכי המגע, ושעל כן כולן חייבות להשליש לה הר נאה של מזומנים. כל זה יפרנס רק את אוכלי הנבלות.
· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
