טכנולוגי על הבוקר: הכישלון של CNN
הבלוגרים האיראנים זועמים על התקשורת הממוסדת, מתברר שגוגל בכל זאת נלחצת מבינג, ובינתיים היא פונה לאמנים שיעצבו את כרום - ללא תשלום, והמורשעת היחידה בארה"ב בשיתוף קבצים הולכת למשפט חוזר
איפה התקשורת?
אוקיי, בלי להוציא דיבה: הבי.בי.סי. וסוכנות הידיעות הצרפתית AFP עושים עבודת קודש באיראן. AFP אחראית לחלק ניכר מהתמונות שיוצאות משם, ואם יש צדק בעולם, היא תקבל פוליצר כשהכל ייגמר. אבל פרט לשתי אלה, הכיסוי – המקוטע מאוד – של האירועים במדינה השיעית היחידה בעולם מתבצע על ידי התקשורת החדשה. אז הנה סקירה מהירה של מסקרי ההפיכה/המהפכה/הטבח שבדרך.
פליקר, טוויטר והבלוגים כאן, אבל איפה CNN? מהומות באיראן צילום: MCT
אנשי מוסאווי, המועמד שמתקבל הרושם שהבחירות נגנבו ממנו, עושים שימוש נרחב בפליקר כדי לתאר את המצב. טוויטר ממשיך להיות אמצעי תקשורת מרכזי בקרב אנשי האופוזיציה: עדכון שוטף של ההודעות הרלוונטיות אפשר למצוא כאן. הבלוג המשובח תמיד של אנדרו סאליבן העביר את עצמו למצב "רק איראן, כל הזמן", ואני לא מתלוצץ בקשר ל"כל הזמן": הוא כותב משהו כמו 50 פוסטים ביום.
זעם עצום מופנה מכיוון בלוגרים וטוויטרים איראניים כנגד התקשורת הממוסדת, והם טבעו תג חדש בטוויטר: #CNNfail. הם מאשימים את הרשת, שזכתה לתהילתה הראשונית בסיקור טבח טיאננמן, בהתעלמות מהם ומהמתרחש בשורה של ערים באיראן. לטענתם, CNN חוזרת שוב ושוב על אותו מידע, מבלי לעדכן את דיווחיה. ומאחר שפחות או יותר הדבר היחיד שעומד בינם ובין טבח המוני הוא זעם עולמי, אפשר להבין מדוע הם לא מסתפקים בבלוגים ובטוויטר.
ונעבור לחדשות שמחות יותר.
אמאל'ה, בינג
בינג, מנוע החיפוש החדש של מיקרוסופט, נמצא בסביבה שבועיים בקושי, ומנכ"ל גוגל אריק שמידט כבר הספיק לרדת עליו. אבל אחרים בגוגל עצבניים יותר משמידט.
אחד משני מייסדי גוגל, סרגיי ברין, נלחץ משמעותית. הניו יורק פוסט מדווח שהוא הורה להקים מיד צוות מהנדסים, בהנהגתו האישית, כדי לבחון את בינג, לראות היכן הוא מתעלה על גוגל – ולהעתיק, אה, סליחה, ללמוד ממנו.
מעורבותו של ברין היא חריגה מאוד – בימים אלה, צמד המייסדים כמעט שלא מתערב בפעולות היומיומיות של החברה. ברין משקיע חלק ניכר מזמנו בהכנות לקראת שיגורו לחלל ב-2011. גוגל אישרה שאכן הוקם צוות לבחינת בינג, אבל סירבה להגיב בנושא ברין. סינט מציין שלאור הקולות שמשמיעה יאהו על נסיגה מתחום החיפוש, בינג חשוב אפילו יותר: הוא יהיה פחות או יותר המתחרה היחיד לגוגל.
ולאחר מנת הקרמלינולוגיה היומית שלנו – אותו מדע עתיק שהתיימר לחזות את המתרחש בברית המועצות על פי סדר העומדים על המרפסת בכיכר האדומה, ולא הבחין שאימפריית הרשע מפח קורסת ברעם סביבו – נעבור לידיעה מוצקה יותר.
אמן, תאגיד עשיר וחובק-עולם זקוק לתרומתך
הייתם רואים כותרת כזו, לא הייתם תורמים? זה, בערך, קו המחשבה של גוגל שהוביל אותה לשערוריית כוס-התה הבאה.
גוגל השיקה בספטמבר שעבר – איך שהזמן טס – דפדפן בשם כרום. היא אף מיהרה להוציא אותו מבטא, כדי שתוכל גם לגבות עליו תשלום. זה לא כל כך עזר: נתח השוק של כרום ממשיך לדשדש באזור ה-1.8%.
עכשיו רוצה גוגל לאפשר למשתמשים לעצב בעצמם את המראה (skin) של הדפדפן. האדם הסביר היה חושב שתאגיד שכבר בלס 1.42 מיליארד דולר ברווחים ברבעון הראשון של השנה היה עורך תחרות בין מעצבים, מעניק פרסים של כמה עשרות אלפי דולרים לעשירייה הראשונה, וממשיך משם. לא גוגל: היא פשוט פנתה לשורה של מעצבים מובילים, וביקשה שיכינו לה משהו נחמד לכרום.
כששאלו המעצבים מה יוצא להם מזה, גוגל הסבירה להם בעדינות שבדיוק אזל לה הכסף הקטן, אבל היא תקפיד לתת להם קרדיט על העיצוב. שזה נחמד מצידה, אני מניח. שורה של מעצבים שלחו אותה לחפש פראיירים אחרים. סביר להניח שהיא תמצא.
אבל, בעצם, זה לא כל כך מצחיק. גוגל, כתב ניקולאס קאר, מורידה את ערכו של כל דבר שהיא נוגעת בו – ולוקחת לעצמה את ההפרש. האמנים לא התעצבנו לשווא: הידיעה שגוגל מוכנה לקבל אמנות מבלי לשלם עליה, והעובדה שיש אמנים שלהוטים לעשות זאת ולזכות במעט פרסום, ריסקה את שוק העיצוב, והמחירים ירדו לחצי. "כלכלת החינם" מועילה, כפי שציין קאר, רק למתווכים, וגוגל היא המתווך הגדול מכולם.
עוד פעם, והפעם בזעם
משפט מציק צפוי להתחיל היום במינסוטה: אם חד הורית בשם ג'אמי תומאס-ראסט, שהורשעה בשיתוף קבצים ונקנסה על כך, תועמד למשפט חוזר. המשפט חשוב משום שבעצם, זהו המשפט היחיד של משתף קבצים בארה"ב שאכן הגיע לשלב משפט; כל שאר הקורבנות פשוט העדיפו להיכנע לדרישות של תעשיית ההקלטה, לשלם את הקנס שנדרש מהם, ולא להגיע לבית משפט.
תומאס-ראסט נשפטה, הורשעה, נידונה לקנס מזעזע (222,000 דולר, או 9,250 לכל שיר ששיתפה בקאזה) - ואז לשופט היו מחשבות שניות והוא פסל את המשפט. עורך הדין שלה הוא קיווי קמארה, שכבר הוזכר בטור משום שהוא שוקל תביעה ייצוגית כנגד תעשיית ההקלטות. עד כה, הצליחה התביעה לפסול כמה מקווי ההגנה שלו, ביניהם הטענה ששיתוף מוזיקה הוא "שימוש הוגן".
מצבה של תומאס-ראסט נראה רעוע. הראיות לא השתנו מהפעם הקודמת, וקמארה נסוג לאחור, כמעט אל הקיר, כשהטיעון היחיד שלו הוא שהעונש שדורשת תעשיית ההקלטות מוגזם – ועונשים מוגזמים אסורים על פי החוקה. המשפט, באופן שהיה ודאי מעלה דמעות בעיניהם של פרקליטי משה קצב, צפוי להסתיים בתוך חמישה ימי דיונים, כלומר עד תחילת השבוע הבא.
טובים חיי (בנו של) המהפכן
קובה ייחודית בקרב "דמוקרטיות עממיות" לא-ערביות בכך שהיא מעבירה את השלטון במדינה הסוציאליסטית-לכאורה בקרב בני המשפחה: כשפידל קסטרו הרגיש שהוא לא יכול יותר, הוא פשוט העביר את השלטון לאחיו ראול, שקודם לכן שימש כשר ההגנה. איך זה שונה מהאוליגרכיות הישנות? לא כל כך.
אבל מנהיגי קובה עדיין נהנים מהילה קלושה של הימים הראשונים של המהפכה ההיא, לפני 50 שנים. מתיחת-רשת נעצה סיכה חדה בבלון הזה. לפידל קסטרו יש בן, אנטוניו שמו. רשמית, תפקידו הוא רופא: בפועל, הוא חי את החיים הטובים של בן למשפחה שמחלקת את עושרה של מדינה שלמה כראות עיניה.
קבוצה של מתנגדי משטר החיים במיאמי הבחינה שקסטרו ג'וניור חביב על הגברות, עקבה אחריו – ויצרה פרופיל פיקטיבי של צעירה קולומביאנית שענה על כל הדרישות של אנטוניו. השניים שוחחו ארוכות, קסטרו הביע את רצונו לשכב עם הצעירה – ותוך כדי, שפך המון פרטים על החיים הטובים של אצולת המהפכה.
בכך הפך קסטרו הצעיר לקורבן הבכיר ביותר של מתיחות רשת – ולשם שינוי, זו מתיחה שהועילה למשהו.
קצרצרים
וברוח זו, הנה עוד מעשה טוב של אנשים מפוקפקים: הפיראטים משבדיה התייצבו נגד נוכלים גדולים מהם, והעניקו את חסותם למאבק בכת (רשמית, הכנסיה) הסיינטולוגית.
הקינדל מאפשר שימוש באלפי ספרים, ועכשיו מעריצים גיקים גם מחתימים את הסופרים האהובים עליהם על גב המכשיר. בעיה: לא נראה שיש מקום לאלפי חתימות.
המשבר הכלכלי עדיין נמשך, אבל מתקבל הרושם שיש אנשים שמחזיקים בכסף מיותר: חברות שמייצרות סחורות וירטואליות – אתם יודעים, שיפצורים לאוואטרים ודברים כאלה – הצליחו לגרוף ברבעון הראשון של 2009 69 מיליון דולר. זה הרבה מאוד כסף בשביל אוויר.
יש, מצד שני, אנשים שמתביישים להוציא כסף לבד, באמצע כל המשבר הזה. אז בשבילם – קרי, בשביל התאגידים שרוצים את כספם – יש אתרים שמאפשרים לך לבצע שופינג מקוון בנוכחות החברים שלך. מין גושפנקא שכזו. משונה.
ממשלת בריטניה התקנאה בממשלת ארה"ב, ועכשיו גם היא מכינה "פיקוד סייבר" משלה, שיגן על הממלכה המנוטרת מאנשים רעים מסין ומה שהיה חבר העמים. יש לציין שמדובר בשיפור: עד לאחרונה, כחלק ממסורת בריטית מפוארת, הגנת-הסייבר של הממלכה היתה נתונה בידי גוף צללים שסמכויותיו מעורפלות.
· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
