חשיפת "כלכליסט": מכונת הכסף הסודית שיצרו מתמטיקאים ופיננסיירים בהרצליה

השאיפה לעשות כסף משותפת לכל מי שנכנס לשוק ההון, אך רק מעטים מצליחים להרוויח בגדול. נועם שטרן־פרי וניר קלקשטיין הם שני שמות שלא אומרים דבר לפעילי השוק, אך מדובר בשני יזמים אשר הקימו ב־2001 את מכונת המזומנים האולטימטיבית: חברת פיינל, שכל מי שינסה למצוא לה אזכור עיתונאי יעלה חרס.

"אגדה", כינה אותה פעיל בשוק ההון אשר שמע עליה, אך בד בבד הודה כי מדובר בשמועות בלבד. אותו גורם אינו היחיד: "כלכליסט" פנה בשבועות האחרונים לעשרות גורמים המכירים את השוק העסקי על בוריו, ורק אחדים מהם שמעו על פיינל אשר נהפכה לאחד הסודות השמורים בישראל.

פיינל, שהוקמה ביישוב קדימה שבשרון ועברה מאוחר יותר לאזור התעשייה בהרצליה פיתוח, עושה את הונה מאלגוריתם שפיתחו המייסדים, מתמטיקאים בהכשרתם, אשר מצליח לתמחר במדויק את ערכם של נגזרים פיננסיים.

החברה מנצלת את הקופסה השחורה הזאת - שאיש אינו יודע אילו נוסחאות מתמטיות מורכבות היא מכילה - כדי לצבור בכל יום רווחי עתק כתוצאה ממסחר בנגזרים בעשרות בורסות ברחבי העולם.

שער "כלכליסט" בו נחשפה פיינל לראשונה ב-9.6.09

הערכות שונות מספרות שהאלגוריתם מזהה קשרים בין עשרות פרמטרים שונים בכל רגע נתון, ובפרק זמן של כמה מאיות השנייה הוא מצליח להשתמש בנתונים הללו כדי לתמחר את החוזה העתידי או את האופציה, ולסגור כל יום מסחר ברווחי עתק. פיינל אינה החברה היחידה שפיתחה אלגוריתם המנסה לנצל את הכסף הזורם בבורסה, אולם היא מוזכרת כמי שהפתרון המתמטי הכמעט מושלם שלה הופך אותה לאחת המובילות בעולם.

העובדה המדהימה בכל הסיפור הזה היא שלא מדובר רק בחברה שפיתחה אלגוריתם גאוני, אלא בכזאת המצליחה לתרגם את ההברקה המדעית להדפסת כסף בלתי נגמרת. לפי הערכות, החברה החלה לפעול עם הון עצמי של 6 מיליון דולר בלבד, ורשמה רווחים מדהימים כבר מהיום הראשון להיווסדה, כך שהמודל המתמטי שלה מצליח להגחיך כל סטטיסטיקה של שוק ההון.

פועלת בשווקים נזילים

לפי הערכות, פיינל הרוויחה כבר ב־2005 סכום של כ־60 מיליון דולר, ושנתיים אחר כך חצתה את רף 100 מיליון הדולר - מה שהופך אותה לאחת החברות הישראליות הרווחיות ביותר. מאז היא ממשיכה לצמוח מבלי שאיש כמעט שמע עליה.

הסודיות אינה קשורה רק לאלגוריתם (שרק שני המייסדים מכירים) אלא לכל התנהלות החברה. כאשר פנה "כלכליסט" לבעלי המניות והדירקטורים של פיינל הוא נתקל בשתיקה רועמת שלאחריה הגיעה התשובה האחידה: "אני לא יכול לדבר איתך על החברה". תשובה דומה קיבל "כלכליסט" כשפנה לעובדי החברה לשעבר, אשר כמו עובדי החברה בהווה חתמו על הסכם סודיות דרקוני, וזאת בטרם נחשפו לשברירי מידע הקשורים להמצאה הגאונית.

הבניין בו ממוקמת פיינל באזור התעשייה בהרצליה צילום: אוראל כהן

פיינל, כאמור, פועלת בעשרות בורסות ברחבי העולם, ומוכרת בשוק הנגזרים האמריקאי והאירופי. לדוגמה, כ־20% מהיקף המסחר בחוזים עתידיים על מדד הדאקס הגרמני שנכתבים בבורסת היורקס מיוחסים לחברה. חשוב להדגיש שפיינל מצליחה להאדיר את הונה על ידי ניצול היתרון המתמטי שלה, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בצורה הטהורה ביותר רק בשוק נזיל שבו מחזורי המסחר גבוהים.

זו אולי הסיבה ששוק הנגזרים בישראל, שאינו מהנזילים בעולם, לא זכה להכיר את פיינל. אמנם לפני כמה שנים ניסתה החברה לפעול גם בבורסה ברחוב אחד העם בתל אביב, ואולם בסופו של דבר הגיעה למסקנה שפעילות שכזאת לחלוטין אינה משתלמת. מקורב לחברה מסביר: "שוק ההון הישראלי בכלל לא מסוגל להבין חברה כמו פיינל. זה כמו להסביר למישהו בתקופת האבן מה זה אינטרנט".

דיבידנדים שמנים

ואולם פיינל אינה נשענת רק על חשיבה מתמטית מזהירה אשר מפצחת נוסחאות על הנייר, אלא גם על יכולות טכנולוגיות המאפשרות לה להוציא אל הפועל את אותם פתרונות באופן חד ומהיר.

בעוד שלסוחר אנושי, טוב ככל שיהיה, מהירות תגובה מוגבלת, הרי המחשבים של פיינל מזהים כשלי תמחור ומגיבים בהתאם בפרק זמן של מאיות השנייה. לצד היכולת הטכנולוגית, ניחנה החברה גם בחשיבה עסקית ומוזכרת כגוף שאינו קופא על שמריו, ומנסה להתחדש מדי יום באמצעות פיתוח נוסף.

בעקבות זאת נהפכה החברה לחלומם של ברוקרים ברחבי העולם כולו. "ג'יי.פי. מורגן מתייחס אליה כמו אל קדושה", אומר גורם המכיר את החברה. "כל ברוקר, שהחלום שלו הוא למצוא משקיע שפיצח את השוק, יודע שאם פיינל תפסיק לעבוד איתו הוא עלול להגיע למצב של קריסה", אומר גורם אחר.

בינתיים זורמים המזומנים לכיסיהם של מעט אנשים - מדובר במשקיעים פרטיים ולא בקרנות, כמתבקש מחברה הנרתעת מכל חשיפה - אשר מחזיקים במניות של פיינל.

לצד בעלי המניות הגדולים והאלמונים, שטרן־פרי וקלקשטיין (המחזיקים יחדיו בכ־40% ממניות החברה), ישנם כמה שמות מוכרים מעט יותר. הדומיננטי שבהם הוא ד"ר יואב בן דרור, שותף לשעבר במשרד ש. הורוביץ, המוגדר בחברה "יועץ עסקי".

לפני כמה שנים פרש בן דרור ממקצוע עריכת הדין, והחל להשתתף במיזמים עסקיים בתחום הפיננסי ובענף הביומד. בן דרור, אשר שימש בעבר דירקטור בחברות סלקום ודובק, הוא כיום יו"ר חברת הציוד הרפואי האסתטי רדיאנסי, ובעל מניות בחברת המכשור הרפואי הציבורית BSP, לצד לא אחר מאשר קלקשטיין.

המפגש בין אנשי הטכנולוגיה המבריקים לאיש העסקים המנוסה הוא תמצית הסיפור של פיינל, חברה המצליחה לתרגם גאונות מתמטית לגאונות פיננסית, וכתוצאה מכך לחלק "טונה של דיבידנדים", כדברי גורם בשוק.

חלוקת הדיבידנדים נהפכה למשתלמת עוד יותר לאחר שבעלי המניות של פיינל הקימו בסוף 2006 חברה־אם בשם פיינל אינק, המאוגדת באחד ממקלטי המס. עובדה זו הפכה את פיינל למכונת מזומנים מופלאה עוד יותר עבור אותם בני מזל.

מקורב: "שוק ההון הישראלי בכלל לא מסוגל להבין חברה כמו פיינל" אוראל כהן

משקיעים נוספים הם יריב גילת, ששימש בעבר מנכ"ל החברה וכיום הוא בעליו של בית ההשקעות קריפטונייט; ורמי ליפמן, המשקיע גם כן בחברת BSP.

לחמשת המשקיעים הללו נוסף משקיע זר, וביחד מחזיקים השישה בכ־80% ממניות החברה.

מי שעוד נהנים ממכונת הכסף מהרצליה הם עו"ד ערן אילן, חתנו של עו"ד יגאל ארנון, שחלק גדול מהונו מיוחס לנישואיו לכרמל ארנון, שקיבלה מאביה חבילת מניות אל על; ואודי וינשטיין, פרופ' להנדסת חשמל מאוניברסיטת תל אביב ומייסד חברת שבבי הפלאש אנוביט. וינשטיין זכור כמייסד חברת השבבים ליבית, אשר נמכרה לטקסס אינסטרומנטס בשנת 1999 בתמורה ל־365 מיליון דולר.

מנכ"ל כנותן שירותים

את פיינל מנהל היום גדעון בר סיני, לשעבר מנהל בחברת קומברס. עם זאת, גורמים מסבירים כי תפקיד המנכ"ל בפיינל שונה מהותית מתפקידו בארגונים אחרים. "אם המנכ"ל הוא בדרך כלל האיש המוביל את החברה, הרי בפיינל האנשים החשובים באמת הם האלגוריתמאים. כל השאר הם נותני שירותים, ובכללם המנכ"ל".

גורמים בשוק מעידים כי תחלופת כוח האדם בחברה נמוכה יחסית, וכאשר כמה עובדים עזבו את פיינל לפני כמה שנים, מיד ניסו לצוד אותם חברות אחרות בתעשייה, אשר ביקשו לשכור את שירותיהם.

אך הסיפור של פיינל אינו רק סיפור על כסף גדול והצלחה. כגודל הממון כך עומק היצרים - וגם היחסים בין בעלי המניות עלו על שרטון.

"מערכת היחסים בין המשקיעים אינה טובה, בין השאר על רקע אישי", אומר גורם המקורב לחברה. "כמו בכל מקום עם כסף, יש אינטרסים שונים, וכל משקיע רוצה לקחת את החברה למקום אחר", הסביר גורם אחר.

עקב חוסר ההרמוניה החליטו כמה מבעלי המניות להדיר את רגליהם מהוויכוח העסקי ולהסתפק בקבלת הדיבידנד השנתי השמן. כש"כלכליסט" ביקש הסברים הוא נענה בתשובות כגון "תפנה אל בעלי מניות פעילים", "תפנה אל החברה", "תפנה אל יואב בן דרור".

היחיד שהרשה לעצמו לנמק מדוע החברה אינה מוכנה להיחשף היה שטרן־פרי, שהודה כי הוא חושש מחשיפה שתוביל לתחרות. לבד מזאת, בחרה החברה שלא להגיב על דבר הנכתב בכתבה.