טכנולוגי על הבוקר: המהפכה השקטה של הרשת הסלולרית
מצב העיתונות גרוע משחשבו, גם חנויות המוזיקה לא מרגישות כל כך טוב, מפיצי הווירוסים והתולעים לומדים להשתמש בטכנולוגיית זיהוי-מקום, ומה קורה כשגיימר מת
העתיד הוא מה שקורה כשאתה עסוק בתוכניות אחרות
קומסקור, שמודדת בעקביות ובדיוק טרנדים ברשת, הפילה אמש (ב') פצצה שקטה: מנתוניה עולה כי בין ינואר 2008 לינואר 2009, עלה מספר המשתמשים הקבועים בגלישה סלולרית – אלו שהשתמשו בנייד שלהם כאמצעי גלישה לפחות פעם ביום – בשיעור של 107%. כלומר, יותר מהכפיל את עצמו.
בינואר 2008 היו 10.821 מיליוני משתמשים כאלו בארה"ב; בחודש המקביל ב-2009, 22.369 מיליונים. מספר המשתמשים שדיווחו כי השתמשו בסלולרי ככלי גלישה לפחות פעם בחודש עלה מ-36.87 מיליונים ל-63.182 מיליונים, עליה של 71%. רוב המשתמשים מתקוונים באמצעות סלולרי כדי לבדוק אתרי חדשות, אבל העלייה הגדולה ביותר היא במספרם של אלו שעושים זאת כדי לעקוב אחרי בלוגים או רשתות חברתיות: 427%.
דפדפן נייד. סמארטפון
הבלוגר פרד וילסון מכניס את המספרים לפרופורציות: אם 70 מיליוני משתמשים גולשים בסלולר בארה"ב מדי חודש, ועל פי נתוני קומסקור כלל האוכלוסייה המקוונת בארה"ב היא 192 מיליונים, המשמעות היא ששליש מהאוכלוסייה, וכנראה יותר, משתמשת לפחות חלקית בגלישה סלולרית. זה נתון פוקח עיניים, שמסביר את הנהירה שעלייה דיווחנו אתמול מצד יצרניות מחשבים לכיוון הסלולר: הדיווח על מותו של המחשב המקובע אולי מוקדם מדי, אבל בהחלט הגיע הזמן לחשוב על סידורי האשכבה. בדיוק כמו...
עיתונות הדפוס מדווחת על שקיעתה
החל מהיום (ג'), יפסיקו מכונות הדפוס של הסיאטל פוסט אינטלג'נסר לקרקש: העיתון הוותיק והמכובד, שיכול לדווח בגאווה על 146 שנות פעילות ככלב שמירה של הציבור (ומהטובים שבהם), יפסיק לגרום למותם בטרם עת של עצים ויעבור כולו לרשת. לא נמצא קונה למהדורת הדפוס. הפי.איי, כפי שכונה בחיבה - שסיפק את המידע הטוב ביותר על השטיקים המסריחים של קהילת המודיעין האמריקאית, למשל – מצטרף בכך לכריסצ'יאן סיינס מוניטור, עיתון מעולה למרות שמו, ולרוקי מאונטן ניוז.
קליי שירקי פרסם לאחרונה מאמר בעל השפעה שדן בכל הסאגה העצובה הזו, ומשפט אחד ממנו שראוי שייחקק בזיכרון הוא: "'הם יתגעגעו אלינו כשנחדל' מעולם לא היה מודל עסקי מוצלח". הדו"ח השנתי השישי על מצב העיתונות האמריקאית, שיצא לאחרונה, מבהיר את המצב במספרים.
הכנסות העיתונים מפרסום צנחו ב-23% במהלך השנתיים האחרונות; אחד מכל חמישה עיתונאים ב-2001 מצא לעצמו ג'וב אחר; הכנסות הטלוויזיה המקומית בארה"ב מפרסום ירדו בשבעה אחוזים ב-2008 – שהיתה, נזכיר, שנת בחירות; ו-2009 הולכת להיות גרועה יותר.
הצפייה בעיתונים ברשת עולה; בשנה האחרונה, האתרים המובילים בתחום דיווחו על עליה של 27%. יש רק בעיה אחת: גולשי הרשת הורגלו שלא לשלם על תוכן – בין השאר, מתוך הזנחה של העיתונים, שלא חשבו שהרשת היא משהו חשוב מספיק כדי לגבות עבורו כסף. ומי שהפיץ תוכן חינמי ברשת, הכין את הקרקע לעלייתם של החינמונים המחולקים בתחנת הרכבת.
כן, יש פרסום ברשת. הוא רחוק מלכסות את העלויות – ולאחרונה, צמיחת הפרסום ברשת נבלמה באחת. בעיתונים כמות הפרסום יורדת בעקביות. כפי שסיכם סינט בעגמומיות, המוטו של הדו"ח של 2010 עשוי להיות "האחרון שיוצא שיכבה את האור".
התקשורת לא גוועת לבד
אם גוגל היתה אחראית במידה רבה למותה של העיתונות, בכך שהציעה פרסומות מדויקות יותר ומפולחות יותר שעטופות במנוע חיפוש, האייטיונז של אפל - שאיפשר רכישה זולה של שירים בפורמט דיגיטלי - היה אחראי במידה רבה למותה של המוזיקה כמדיה פיזית.
וירג'ין, רשת חנויות המוזיקה שפעם נחשבה לקובעת-טעם, הודיעה שהיא סוגרת את שש החנויות האחרונות שלה בארצות הברית. פעם היו 20. אפילו אחד העובדים בחנות הגדולה בסאן פרנסיסקו הודה בפני סינט שהוא עצמו קונה מוזיקה ברשת. החנות מוכרת את מוצריה ב-40% הנחה. זה לא מספיק: רוב הלקוחות שנכנסים אליה יוצאים בידיים ריקות.
"אין לעמוד בפני גלגלי הקידמה", מצוטטת אחת המבקרות בחנות, אבל ראוי לשאול מה מחירה של הקידמה הזו. פעם, מזמן, לפני שהיו חנויות מקוונות, החנויות מסוגה של וירג'ין היו מקדשים קטנים של תרבות, מקומות שהיית הולך אליהם לא רק כדי לאבד הרבה יותר מדי כסף על מוצר, אלא כדי להשתתף במגוון פולחנים שיצרו קהילות קטנות וחמקמקות; מקומות שבהם נערכו כל יום דיונים, לעתים סוערים, על להקה זו או אחרת או על יתרונו של משחק זה על אחר. המפגש היה אישי, למדת להכיר, לחבב – ולעתים לתעב – אנשים מסוימים. קטלוג מקוון, עם כל הכבוד, זה לא זה. והקהילה שנפגעה יותר מכולן היא...
גיימרים דווקא מתים לבד
כשיום אחד קרס ג'ראלד ספאנגנברג מול מחשבו ומת מהתפוצצות וריד בעת משחק World of Warcraft, אף אחד משותפיו למשחק לא באמת שם לב. ספאנגנברג היה מעורב בוויכוח סוער כמה ימים קודם לכן, וכולם הניחו שהוא לקח קצת זמן כדי לעשות דברים אחרים. אם בתו של ספאנגנברג לא היתה טורחת קשות כדי ליצור קשר עם חברי הגילדה שלו, סביר להניח שכעבור כמה ימים זכרו היה מתעמעם, וכעבור כמה שבועות, מתפוגג. כשאביו של רוברט ברייאנט נפטר לפני שנה, הוא השאיר לבנו דיסק און קי קטן ושחור, עם רשימה של אנשים שעליו ליצור איתם קשר ולעדכן אותם על מותו. ברייאנט מצא את המטלה "מורבידית".
קהילות וירטואליות הן וירטואליות, היינו - כמעט, אבל לא הדבר האמיתי. המשתתפים אינם באמת מכירים זה את זה, לעתים קרובות מעולם לא פגשו זה את זה, וכאמור, אפילו האירוע החשוב ביותר בחייו של משתתף – סופם – עשוי לחלוף ללא ידיעה.
יש מי שמצא פתרון: דיוויד איגלמן, חוקר מוח, הקים אתר שנקרא Death Switch. הוא מאפשר לך להודיע לכל מוקירי-זכרך-בערך על התפגרותך בטרם עת, אם אתה לא מודיע לאתר מדי זמן קבוע שאתה חי. תמורת 20 דולרים, הוא יאפשר לך לעדכן במייל 30 אנשים שלא תגיע להתקפה הקרובה על האורקים, כי בדיוק הגיע התור שלך לשמש כסולן במקהלה השמימית.
איגלמן לא לבד. אתר אחר, Slightly Morbid, מספק שירות דומה. יש לו יתרון שיווקי מובהק: הוא מעניק הנחה של 20% לחברים בכוחות המזוינים. ונעבור מעיסוק אובססיבי במוות למשהו מעיק הרבה יותר, היינו...
ספאמרי התוכרע בקדמת הטכנולוגיה
אחד התחומים הלוהטים כעת – אלוהים לבדו מבין מדוע – הוא שירותי זיהוי-מקום. משום מה, להמון אתרים חשוב לאפשר לך להודיע לכל העולם וכלבו איפה אתה בכל רגע נתון. לגוגל יש שירות כזה, לאטיטיוד; יאהו היו שם קודם עם Fire Eagle; פליקר מתחנן שתגיד לו בדיוק איפה צילמת כל תמונה; ויש תעשייה שלמה של כריית-מידע שמתפרנסת – שוב, לא ברור איך – מזה.
ועכשיו הגיע גם תורם של הספאמרים להצטרף לחגיגה. מפיצי התולעת Waledac כבר עלו על העובדה שאם הם ישלחו לך מייל שמפנה אותך לאתר חדשות שמודיע על כך שג'ורג' בוש הוא בעצם לטאה-משנה-צורה בתחפושת, אתה עלול לגלות סקפטיות בריאה ולא ללחוץ על הקישור.
אה! אבל מה אם הם יודיעו לך שפצצה מלוכלכת התפוצצה קרוב למקום מגוריך? זה ישלח אותך אל אתר רויטרס המזויף שהם מציעים לך, לא? ומה, לא תרצה לראות את הסרטון? לא תתקין את הווירוס במסווה של עדכון לנגן הפלאש? כנראה שלא, אם אתה יצור תבוני, אבל אלה כידוע במיעוט באוכלוסייה. החלאות משתמשים בתוכנה שמזהה את מיקומה הפיזי של כתובת איי.פי. כדי להתאים לך את המייל. הפיצוץ תמיד יהיה במקום קרוב אליך, לא משנה איפה אתה. איזה בזבוז של אינטלקט.
קצרצרים
ובפיתוח טכנולוגי מעיק אחר: מדענים הצליחו לפתח רובוט שמסוגל, במידה ניכרת, לזהות מתי בעליו נראה לחוץ. במקרה כזה, הרובוט עושה את הדבר ההגיוני ומנתק מגע, כדי לא להציק יותר לאדם מוטרד גם כך. ההמשך, אומרים המדענים באושר, הוא רובוט שיזהה מתי אתה חש בודד ומדופרס, ויתקרב אליך כדי לתת לך ליטוף. שמישהו יירה בי עכשיו. במחשבה שניה, קבלו ביטול: שמישהו יירה בהם עכשיו.
בשקט, גוגל הפכה עוד אחד משירותיה למשהו נושא פרסומות. הפעם הגיע תורה של פיקאסה, שירות שיתוף התמונות הפופולרי. שאין ארוחות חינם, כבר אמרנו?
טוויטר הולך בדרכה של גוגל, ומתחיל – באופן מהוסס למדי – להציג פרסומות בדף הבית שלו. מדובר, בינתיים, ביוזמה מוגבלת, שמפנה את המשתמש רק לטוויטר או לאחת האפליקציות שלו, אבל לא צריך דמיון מפותח כדי להניח שזה לא ייעצר שם. מצד שני, הם צריכים לחיות ממשהו – כל הפס הרחב הזה לא מחולק בחינם.
המדור רוצה לברך את Azure, שירות הענן של מיקרוסופט, לרגל אירוע מרגש: קריסתו הראשונה. אזור נפל למשך 22 שעות בסוף השבוע. המדובר, כידוע, באירוע חניכה מקובל, שבלעדיו שום שירות ענן איננו ראוי לשמו. מי ייתן והקריסות הבאות ימשכו תשומת לב דומה לזו של קריסת ג'ימייל.
היום הוא יום ההולדת ה-61 של וויליאם גיבסון, סופר המד"ב שנתן לנו את המונח "סייברספייס", התחיל את ז'אנר הסייברפאנק – ז'אנר מד"ב קצר ימים, אפל ומיואש במיוחד, שהתמקד במה שתעשה לנו התמכרות-יתר לטכנלוגיה - ושבסדרת ניורומנסר שלו חזה עולם אומלל, נשלט-תאגידים ומסומם-מחשבים, שדומה באופן מדאיג למה שאנו חווים היום. עד 120, אם יורשה לי לקלל.
· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
