הירושה שאף אחד לא רוצה
הירושה שאף אחד לא רוצה
מה חשוב לדעת על העברה בין דורית ואלימות במשפחה
מחקרים מהעת האחרונה מאששים את ההבנה שהאופן שבו אנחנו מתנהגים כהורים לילדנו, מושפע יותר מכל מחוויות הילדות שלנו. מי שחוו חוויות קשות בילדותם מכירים זאת היטב: הדבר שאנחנו רוצים יותר מכל הוא לא לחזור על אותן טעויות שעשו הורינו ואנחנו נשבעים בלבנו שלנו זה לא יקרה. אנחנו בטוחים שהמשפחה שנבנה בעצמנו תהיה מושלמת ושלעולם לא נגרום לילדינו את אותו כאב שנגרם לנו. אבל כשאנחנו הופכים להורים, החלום הזה לפעמים מתנפץ. גברים ונשים שהיו חשופים לאלימות בילדותם, יתקשו במיוחד להגיב בצורה שונה ברגעי האמת ולעיתים ישחזרו את אותם דפוסים מזיקים שאיתם גדלו. מה אפשר לעשות כדי לצאת מהמעגל הזה?
אלימות שעוברת מדור לדור
העברה בין דורית הוא מונח מתחום הפסיכולוגיה המתאר שחזור של דפוסי התנהגות מדור לדור. זהו רעיון המוכר מימי קדם ומופיע אפילו במקורות היהודיים באמרות כמו "מעשה אבות - סימן לבנים". ילדותו של אדם משפיעה על ההתנהגות שלו, על תפיסות העולם שלו, על האופן בו הוא חווה את העולם, יוצר קשר עם אחרים ומפתח יחסים לרבות עם ילדיו. דפוסי התנהגויות שלמדנו כילדים, בין אם הן חיוביות או שליליות מוטבעות בנו, וקשה להימנע מלחזור עליהם בקשרים עם בני המשפחה שאנו בונים כמבוגרים.
להתנהגות אלימה במשפחה יש השפעה עמוקה על ילדים החווים אותה או עדים לה. ילדים שגדלים בסביבה אלימה הם בעלי סבירות גבוה יותר לפתח שורה של קשיים נפשיים כגון דכאון, חרדה ודחק פוסט טראומטי. הם נוטים יותר להתנהגויות מסכנות כמו שימוש בחומרים ממכרים ומתקשים ליצור מערכות יחסים מתפקדות. גברים שהיו עדים לאלימות בביתם כילדים, בין אם הופנתה כלפיהם או לא, נוטים לשחזר את אותן התנהגויות כמבוגרים ועלולים להפוך לפוגעים בעצמם. "זה מה שראיתי בבית שלי. אבא שלי נהג ככה בבית" מעידים לא פעם גברים שנהגו באלימות בביתם.
לגבר אסור לבכות
ישנן הרבה השערות המנסות להסביר למה גברים ונשים מגיבים בצורות שונות לאלימות שחוו בילדותם. בעוד שנשים נוטות להיות מודעות יותר למצבן הרגשי ולחפש אמפטיה אצל חברות או בנות משפחה, גברים לומדים בגיל צעיר שהם צריכים להיות חזקים ושאסור להם לבכות או להביע חולשה. על גברים מופעל לחץ חברתי לא לדבר על מה שעובר עליהם ולוותר על ה"קול הרגשי" - אחד הכלים החשובים לניהול יחסים בין-אישיים ולהתמודדות עם מצבי חיים לא רצויים. כתוצאה מכך, גברים לרוב לא לומדים להביע במילים את התסכולים שלהם ולעתים אף מאמצים "פוזה גברית" שמשדרת "אני חזק" בכל מחיר.
מצב זה של חוסר חיבור רגשי משמש כקרקע פורייה להתפרצויות אלימות בתוך המשפחה. מטפלים שעובדים עם גברים הנוהגים באלימות מעידים שכאשר מקשיבים להם ניתן לראות שמעבר למסכה הם זקוקים לקרבה ואהבה, אך לא יודעים כיצד לבקש זאת. אחת הסיבות להתנהגותם האלימה היא המורכבות הרגשית שהם חווים כשהם מרגישים נזקקים או דחויים. הבלבול שלהם הוא שמושלך לעיתים על בת הזוג בצורה תוקפנית.
לבחור את הירושה שאנחנו רוצים
מי שחווה אלימות בילדותו או היה עד לאלימות בין הוריו או בני משפחה אחרים הפנים את המסר שמדובר בחלק שגרתי של החיים. כדי לשנות את תפיסת עולמו ולהשלים עם כך שלא כל דבר שקיבל מהוריו בירושה צריך לאמץ- הוא נדרש לעשות בירור מעמיק. טיפול רגשי הוא ברוב המקרים הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. חשוב לזכור שפנייה לטיפול אינה סימן לחולשה אלא צעד אמיץ לתיקון ובנייה של מערכות יחסים מיטיבות עם כל בני המשפחה. זהו תהליך לא פשוט, אבל כדי לשבור את השרשרת הזו ולא להעביר הלאה לילידים שלנו דפוסי התנהגות לא טובים, יש לבחון מחדש את החוויות שלנו כילדים בבית הורינו.
גברים שפונים לטיפול מדווחים שבסופו של התהליך מערכות היחסים שלהם חוות שיפור משמעותי, הם מתקשרים טוב יותר בבית ועם ילדיהם ומפתחים מנגנוני התמודדות טובים יותר. מי שאלימות היתה חלק מחווית ילדותם ירגישו לעתים קרובות שהם לבד ויתביישו במה שעבר עליהם. גברים שמצטרפים לקבוצות תמיכה או מעגלים טיפוליים מצליחים להתגבר על הקושי הזה ולבנות תחושות של שייכות ותמיכה הדדית.
אם הזדהית עם המצבים שתיארנו כאן, הדבר החשוב ביותר הוא לא להתעלם ולא לטאטא מתחת לשטיח. לדבר על מה שעובר עליך עם חבר, בן משפחה או איש מקצוע זה תמיד הצעד הראשון כדי להקל על המצוקה הרגשית.
