הדרך למתן את שינוי האקלים
הדרך למתן את שינוי האקלים
מנכ"ל חברת הייעוץ אקוטריידרס, המובילה עם הממשלה והמגזר העסקי את המאמץ הלאומי להפחתת פליטות גזי חממה ולהתמודדות עם משבר האקלים
עומר תמיר, מנכ"ל אקוטריידרס
ההתחממות הגלובלית הגורמת לתופעות שינוי אקלים, מקורה בפליטה מואצת של גזי חממה אשר המרכזי שבהם הינו פחמן דו חמצני הנפלט בעת שריפה של דלקים מאובנים לייצור אנרגיה. תוצאות ההתחממות הגלובלית מלוות את חיינו בעשורים האחרונים וצפויות להמשיך ולהכות בנו ביתר שאת בעתיד, בין שאנו מבינים זאת ובין אם לאו.
תכונה אנושית היא לבודד אירועים ולהתייחס אליהם בנפרד, משום שזה מסייע לנו בהבנה ובמציאת פתרונות.
בשנים האחרונות, היינו עדים לשריפות ענק בהיקפים חסרי תקדים בצפון אמריקה, ברזיל, אוסטרליה, תורכיה ועוד. בעשור האחרון נשרפים בממוצע כ- 340 מיליון הקטר של יערות בתוליים וסוואנות מסביב לעולם , ואומר שטח הגדול פי למעלה מ- 150 מגודלה של ישראל שנשרף בכל שנה! אויר חם ויבש לצד מיעוט גשמים והקדמה של עונת היובש משמשים כקטליזטור לשריפות ומעכבים את מאמצי הכיבוי. אירועי מזג אויר קיצוני כגון גלי חום כבדים, בצורות, סופות הוריקן קשות והצפות נרחבות התגברו באופן ניכר בעשורים האחרונים וצפויים להתגבר, הן בתדירות והן בחומרת האירועים. הנזק בארה"ב מהוריקן קטרינה לבדו, מוערך בכ- 170$ מיליארד. גופי כיבוי אש וניהול יערות בעולם, מנסים להפיק לקחים על מנת להקטין את השריפות ולשפר את מאמצי הכיבוי. גופי חירום מפתחים מתודולוגיות טובות יותר להתמודדות עם סופות קשות. מרכזי חוסן עירוני מוקמים בערים רבות בעולם ומתכנני ערים שמים דגש רב יותר על התמודדות עם אירועי גשם קיצוני למניעת הצפות. כל הפעילויות הללו, הנופלות תחת קטגוריית ההסתגלות (אדפטציה) הינן חשובות מאוד, אולם ההבנה כי מאחורי אירועים - כביכול נפרדים - אילו, ניצבת סיבה ראשונית כמעין חטא קדמון הינה משמעותית אף יותר. הבנה זו מחייבת את האנושות לפעול באופן נמרץ אל מול סיבת השורש ולהפחית פליטת גזי חממה (מיטיגציה). תהליכי ייצור אנרגיה מסורתיים נדרשים להסבה למקורות מתחדשים כגון שמש ורוח, הנעת כלי תחבורה צריכה להשתנות למקורות כגון חשמל ומימן והצריכה האדירה של מוצרים חומריים כגון אלקטרוניקה וביגוד, המוחלפים באופן תדיר למען חוויית הקניה עצמה, חייבת לקטון משמעותית. מדינות רבות מבינות זאת, גם אם הדרך ליישום איננה ברורה עדיין די צורכה. האיחוד האירופי וארה"ב הצהירו על יעד לאיפוס פליטות גזי חממה עד 2050. סין הצהירה על יעד דומה עד לשנת 2060. גם אם האופן בו יושגו יעדים אילו איננו מוגדר במלואו, אילו הצהרות חשובות, הגוררות שינוי חקיקה ואורחות חיים ומנתבות מיליארדי דולרים להשקעות בטכנולוגיות ירוקות ותכנון סביבתי - לא ניתן להפריז בחשיבות של עמידה ביעדים אילו. ברחבי העולם למעלה מ- 4,000 חברות, ביניהן תאגידי ענק כגון גוגל, אמזון, פייסבוק, נסטלה ויוניליוור, הלכו בעקבות מאמצי המדינות ולקחו על עצמן יעדים וולונטריים לאיפוס פליטות במסגרת מנגנונים בינלאומיים לדוגמת ה- Scienced Base Targets Initiative ובגיבוי מנגנון ה- Race to Zero של האו"ם. הטמעה אמיתית של יעדים אילו צפויה לחלחל ולהשפיע על פעילות ספקים ולקוחות וליצור שינוי משמעותי לכל אורך שרשרת הערך של החברות.
גם ישראל נרתמת לנושא, ובפעם הראשונה ננקטים צעדים משמעותיים לקידומו. ממשלת ישראל אישרה ביולי האחרון תכנית בשם "כלכלה דלת-פחמן 2050" הקובעת כי עד לשנת 2050 תופחת פליטת גזי החממה בהיקף של לפחות 85% ביחס לפליטות בשנת 2015 וכן יעד ביניים לשנת 2030 של הפחתת 27% בפליטות. הסקטור הפרטי גם הוא מתחיל להכיר בחשיבות הנושא, אולם המגמה העולמית טרם ניכרת אצל מרבית החברות מסחריות המקומיות. כרגע, מרבית הפעילות והקצאת המשאבים להפחתת פליטת גזי חממה מבוצעת בסניפים מקומיים של חברות בינלאומיות המחויבים בכך בשל המדיניות של חברת האם.
נשאלת השאלה, מדוע?
קיימות תשובות רבות לשאלה זו, המצריכה כתבה בפני עצמה, אולם אומר בקצרה כי קיים מעיין טנגו עדין בין רצונות האזרחים במדינה דמוקרטית לבין פעילות הממשלה. באיזו מידה החברה האזרחית בישראל רואה בנושא המאבק ארוך הטווח בשינוי האקלים נושא אקוטי הדורש התייחסות לאומית משמעותית, בעודה נאבקת בבעיות בטחוניות לא פשוטות? מהי הנכונות של הציבור בישראל לספוג פגיעה (בכיס ובנוחות) על מנת לצאת במהלכים לאומיים משמעותיים להפחתת פליטות? עד כמה פעילות, או חוסר בכזאת, של פוליטיקאים בישראל בתחום המדובר תשפיע על הבחירה של הישראלי הממוצע בקלפי? עד כמה פעילות להפחתת פליטות של חברה מסחרית תשפיע על החלטת הרכש שלנו? כל המעוניין לראות פעילות משמעותית יותר להפחתת פליטות גזי חממה בישראל, מוטב שיפעל לשינוי התשובות לשאלות רטוריות אילו.
אסיים בהערה אחת למחשבה עבור כולנו. נסו לחשוב עד כמה כל אחד ואחת מאיתנו פועלים ללא לאות במישור האישי, במשפחה הפרטית שלנו, על מנת שלילדינו יהיה "יותר" משהיה לנו – יותר רווחה, יותר השכלה, יותר חברה, יותר עושר ויותר אושר. במקביל, כולנו בוודאות עומדים להוריש עולם שהוא הרבה "פחות" לילדינו, עולם שהוא פחות יציב מבחינה אקלימית, פחות מתאים לתמוך בחיי אדם, פחות מגוון ביולוגי, פחות שטחי טבע פתוחים ולא מופרים, אויר קרקע וים נקיים פחות, פחות בטוח ופחות בריא.
האין זה ראוי שלפחות ננסה לאזן משוואה זו?
