איך לעזאזל הן עושות את זה? ויותר מזה... למה...?
איך לעזאזל הן עושות את זה? ויותר מזה... למה...?
פתאום קמה אשה בבוקר ומחליטה שלא מספיקה לה משרה מלאה נוסף על ניהול זוגיות ומשפחה, והיא מקימה עוד עסק עצמאי ותובעני, שעליו חלמה שנים. אז שאלנו את יפעת גלינסקי ומיכל פז, על מה לעזאזל הן חשבו...
שם: יפעת גלינסקי
רקע: בת 53, תואר שני בתקשורת, נשואה לרום, אמא למיה, יותם ואמה
עיסוק 1: בעלים ומנכ"ל פאזה הפקות
עיסוק 2: בעלים, מנהלת ומורה בבית +NIA ביפו
שם: מיכל פז
רקע: בת 43, BA בתקשורת וניהול, נשואה לאיתי, אמא לאלי ורותם
עיסוק 1: מנהלת פרסום בבית השקעות
עיסוק 2: בעלים ומעצבת מותג "פרסה", חנות אונליין של תכשיטים ופריטים לבית
בעידן הנוכחי, שבו ההפרדה בין עבודה לחיים פרטיים מיטשטשת והטכנולוגיה מכניסה את העסק והבוס הביתה, השמירה על המרחב האישי, המשפחתי ושעות הפנאי הפכה כמעט בלתי אפשרית. אבל בעוד מרביתנו משתדלות להציב גבולות ולשמור לעצמנו שעות ביום שיאפשרו לנו לממש את עצמנו ולחבק את משפחתנו, יש נשים שהחליטו שאם יש להן שעתיים פנויות – למה לא לנצל אותן להקמת עוד עסק, שידרוש גם הוא שעות עבודה ביום, וכל זאת במקביל לשאר עיסוקיהן.
מה גורם לאדם לקום יום אחד ולחשוב: "אממ... משפחה, בית, ילדים, קריירה מצליחה ותובענית זה נחמד אבל ממש לא מספיק, למה שלא אפתח עסק נוסף, עצמאי, ואג'נגל בין שלוש משרות מלאות ביום אחד?
"ת'אמת, עכשיו כשאת שואלת... אני פתאום אומרת מה חשבתי לעצמי?", צוחקת מיכל פז, מנהלת פרסום בבית השקעות כבר 14 שנים, ובשנה האחרונה גם יזמית ומנהלת של מותג "פרסה", שהוא חנות אונליין של תכשיטים ופריטים לעיצוב הבית מעולם התוכן של סוסים. "בתפיסה העצמית שלי אני עובדת תשע עד חמש, כמו בשיר של דולי פרטון. בעלי עצמאי ויזם ואני שכירה במהותי, גורם מאזן ושפוי בבית. אבל, במהלך השיטוטים שלי כצרכנית אובססיבית של טרנדים ותכנים לעיצוב בית, אופנה וכו' הבחנתי שהעולם הכל כך אהוב עליי מילדות – רכיבה וסוסים – לא נמצא שם. הייתי ילדת חווה שנשמה, חיה וחלמה סוסים - באופן מקצועי, שכלל תחרויות, ועל בסיס יומיומי. וכשהבנתי שאין מותג שמשלב ומתרגם את העולם הזה לפריטים קסומים, התשוקה השתלטה עליי וההקמה של המותג פשוט ניהלה אותי. אה... וגם חזרתי לרכוב באופן קבוע, שזה מתנה ענקית".
"אצלי זה מעין המשך טבעי לקיום שלי", אומרת יפעת גלינסקי, בעלים ומנכ"ל פאזה הפקות, מורה מוסמכת זה שמונה שנים לשיטת התנועה +NIA, ובשנתיים האחרונות גם מנהלת את בית +NIA שהקימה. "אני בת אדם יוצרת, חושבת, מתפתחת במהותי. מעניינים אותי כל כך הרבה תחומי עניין, והמוטיבציה למהלך הזה נבעה הן מהמעיין שבעבע בתוכי תמיד לממש את הסקרנות הזו והן מהרצון לממש את הרקדנית היוצרת שבי לצד המנהלת, אשת העסקים".
ומה הטריגר שגורם לזה לקרות פתאום?
"מתוך תקופה משברית, ההזדמנות פשוט הופיעה", מספרת גלינסקי. "מתוך האתגר ההישרדותי ש'פאזה', כמו כל ענף ההפקות, חוותה בקורונה. הרעיון להקים עסק חדש לצד זה הקיים התבשל על אש נמוכה שנים רבות אבל המימוש היה מהיר. ראיתי חלל באקראי. התאהבתי. חתמתי. שיפצתי. פתחתי. וכך, בתוך חודש קמה ישות חדשה, ממותגת ושוקקת חיים, בית +NIA ביפו, שהוא בית מארח לתנועת הגוף. הנפש. התודעה והרוח. הוא משמש הן סטודיו לז'אנרים שונים של מחול והן בית תרבות שבו מתארחים אמנים ויוצרים, הופעות וסדנאות בתחומים שונים".
אוקיי. ההחלטה מתקבלת, מה הלאה? איך בנית את התוכנית העסקית, מאיפה גייסת כסף?
"כשיצאתי לדרך לוויתי מהבנק 120,000 שקל לטובת שיפוץ המבנה בלבד", מסבירה גלינסקי, "והרעיון היה להביא את המקום במיידי לנקודת איזון. לימדתי המון שיעורים, צרכתי מעט כוח אדם חיצוני ובעיקר יזמתי עוד אירועים בתוך המקום, סדנאות ומפגשי תוכן, שהשלימו את ההכנסה וכיסו את ההוצאות.
"באופן כמעט פרדוקסלי ואף שהסטודיו היה סגור חמישה חודשים בתקופת הסגר על מתחמי כושר - הצלחתי לשמר את גובה ההכנסות מאינספור סדנאות ושיעורים שנערכו בבתים ובטבע. הקהילה הרוקדת שלי רק גדלה בתקופה הזו".
"אני חושבת שכשמדובר בעסק שמונע מתשוקה, וכפי שאנגלה מרקל אמרה 'נקודת התחלה לכל הישג יוצא דופן היא התשוקה'", אומרת פז, "התהליך נאיבי משהו, ולאט לאט כשמתגבש העסק, הערוצים מתחדדים וכן ההתנהלות. אז נכון שעם תשוקה לא משלמים לספקים או קונים במכולת אבל בהתחלה הגדרנו עוגנים להשקעה - הקמת אתר, ערוצים דיגיטליים, פיתוח וייצור התחלתי, אפליקציות ניהול בסכום שהחלטנו ש'נביא מהבית'. היום, כשהתוכן של העסק מבוסס יותר ואני יודעת איזה ערוץ לפתח, איזו קטגוריה לקדם וכבר מיפינו את האופק של חו"ל, הניהול הכספי הוא יותר מהודק: כמה צריך להשקיע במדיה ובמלאי כדי לייצר הכנסה מסוימת וכו'".
מלבד ההשקעה הכלכלית, מה המחיר שאתן משלמות ומה הרווח?
"אני רואה רק רווחים", אומרת גלינסקי. "רווחים של הוויה נוכחת ומסופקת לפני הכל, של ידיעה פנימית שהמשולש של משפחה-פאזה וביתNia+ הוא משולש שווה צלעות. אני נוכחת ופעילה באופן שאין לי ילד מועדף. תשומות הלב שלי יותר מבוקרות ומדויקות ויש בי הודיה גדולה לכל מה שמתחולל. ותודה למסע הבודהיזם", היא אומרת בחיוך.
"המחיר שאני משלמת הוא האחריות שאני חשה", מודה פז. "מעולם לא מכרתי מוצר שלי. אלה עיצובים שלי ויצירה שלי, ואנשים שאני מכירה או אנשים זרים לי רוכשים משהו שאני יצרתי. יש ימים שאני סופר-בטוחה בעצמי ומבינה שזה מושלם, ויש ימים שאני שואלת את עצמי 'באמת אוהבים את זה?'. זה כמובן גוזל זמן משפחה אבל יש רווח אדיר. אני מרגישה בת-מזל שבעלי נתן לי את הדחיפה והאמון לצאת להרפתקה לא מובנת מאליה, לעסוק בתחום שהוא בדמי וכן, גם להתפרנס לצד המשרה שלי. זו הרגשה של משמעות והגשמה עצמית, שהן ערכים מאוד חזקים שאני מממשת".
איך מקבלים ומכילים בעבודה "הראשונה" שלך את העובדה שלבך חצוי? שיש עוד עסק שגוזל את זמנך ותשומת לבך?
"המקום שבו אני עובדת 14 שנים מכיר את היכולות המקצועיות שלי ואת המסירות לארגון. כשפניתי ושיתפתי על הכוונה להקים את 'פרסה' היה פרגון מדהים, ובדיעבד הפכתי לעובדת יצירתית ומסורה עוד יותר. אני חושבת שאנו חיים בעידן שמאפשר איזון בין בית לעבודה, הגשמה עצמית ומולטי-טאסקינג. ארגון שנותן לעובד חופש להגשים את עצמו הוא מקום שההירתמות אליו היא עצומה והוא מקבל בחזרה הרבה יותר".
"זה חייב תהליך הבשלה הדדי עם שותפיי, עם עובדיי, עם עצמי", מספרת גלינסקי. "רק ברגע שאני הייתי בשלה לארח את שני עסקיי, משושי לבי, באופן מלא, נטול רגשות אשם - הושלם תהליך של קבלה שלמה של הבית החדש שלי בתוך פאזה", והיא מוסיפה בחיוך: "יש לי שני עסקים. שני בתים. בלי געגוע, רק אהבה".
למה א.נשים רוצים להעמיס על עצמם עוד עבודה?
"יש מגוון סיבות לג'נגול תעסוקתי. אדם קם בבוקר ורוצה להרגיש תשוקה, התרגשות ופרפרים בבטן. דווקא דרך היבטים תעסוקתיים זה הרבה יותר לגיטימי וישים משינוי במישור האישי. אנחנו רוצות להרגיש משמעות, רוצות להרגיש יצרניות, רלוונטיות, יצירתיות, עצמאיות – שוות!".
השלם רב מסך חלקיו
בתיה גלס, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית בתחום של הערכה, אבחון וניהול קריירה, יועצת בכירה ומובילת תחום הערכת בכירים בחברת AKT, מסבירה מאיפה נובע הצורך ואיך מתמודדים עם ג'נגול תעסוקתי.
מה המחיר שמשלמת המג'נגלת?
"לכל דבר יש מחירים ורווחים, ובסופו של דבר צריך להסתכל על התמונה המלאה. לג'נגול יש מחירים כי אנחנו מוסיפים עוד משהו ולא מוותרים על דברים אחרים. החוכמה היא לדעת להכניס משהו לסדר היום ולהוציא משהו אחר. אחרת, כל הזמן מלווה אותנו התחושה שמה שאנחנו עושים לא מספיק, שהיומיום שלנו הוא סיר לחץ תמידי, שאנחנו לא נהנים עד הסוף משום דבר כי אנחנו חושבים כל הזמן על מה שלא הספקנו".
מה את מציעה למי שמגיעה לשלב שבו היא חושקת במימוש עצמי אבל הפרנסה בכל זאת הכרחית?
"אני מציעה לא לוותר על החלום, ועם זאת להשאיר את הרגליים על הקרקע. צריך ואפשר להיות יצירתיים באופן שמשלב גם וגם. הרבה פעמים העוד משהו הזה יכול להיות חלקי, יכול להיות בשותפות, יכול להתחיל בקטן ולהתפתח למשהו גדול שגם בסופו של דבר יביא פרנסה. כשנאחזים ב'הפרנסה זה חשוב' מתרחקים מהמימוש העצמי ואתגר השינוי ונמנעים מפגיעה במוכר והנוח. אין לזלזל בפרנסה חלילה, אבל היא אינה חזות הכל ודווקא כשקמים בבוקר עם שיר בלב זה יכול בסופו של דבר להביא פרנסה טובה יותר בטווח הארוך".
האם יש דרך להימנע מהתהליך הזה ופשוט לבחור נכון בתחילת הדרך?
"המשפט הזה שייך לפעם. העולם שלנו משתנה ודינמי ומה שהיה רלוונטי לפני שנה כבר לא רלוונטי היום. גם אנחנו משתנים במשך השנים ומה שהיה נכון לנו לפני כמה שנים כבר פחות רלוונטי עבורנו היום. הנטיות המקצועיות, הצרכים, הרצונות, היכולות - הם כולם דינמיים ואנחנו צריכים מדי כמה שנים לשאול את עצמנו מה השתנה. אדם משנה בין חמש לשבע קריירות בחיים המקצועיים שלו. להיאחז במה שבחרתי בתחילת הדרך מוביל לסטגנציה, שהיא בעצם הליכה אחורה, ובסופו של דבר לחוויית תסכול מתמשך. שם המשחק הוא להיות גמיש, סקרן ופתוח ללמידה".
מה עצתך למי שחולמת על עסק משלה ולא מעיזה להגשים את החלום?
"לפעמים דווקא לחשוב בקוביות קטנות יכול לבסוף לגרום לזה לקרות. הרבה פעמים אנחנו חושבים בגדול וזה מפחיד ומאיים. כדאי לחשוב במונחים של תוכנית לטווח קצר ותוכנית לטווח ארוך, לפרק את החלום למרכיבים, וכך, בכל פעם שמשיגים עוד צעד - זה מחזק, מעצים ונותן תחושה שקרבים למטרה. ואם בדרך משהו לא צלח, זה לא נורא כי זו מהמורה קטנה ולא כישלון גדול".
האם זו תופעה נשית?
"אני חושבת שלנשים לעיתים יש מה שנקרא קריירה הפוכה- שהן משתחררות מהילדים, המשכנתא, תפעול היומיום- הן עוצרות ושואלות עצמן איפה התשוקה...לעיתים משבר גיל ה-40, אני חושבת שהיום זה יותר משבר גיל ה-50, או יותר נכון לומר, 'הזדמנויות אמצע החיים'".
